ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום העצמאות
- שיחות ליום העצמאות
בספרות התנאים והאמוראים אין מסכת מדינה. יש משניות וסוגיות במסכת סנהדרין שעוסקות בדיני המלך, אך אין מסכת שעוסקת באופן מסודר בשאלות הקשורות להתנהלותה של מדינה יהודית מבחינה הלכתית, משפטית ומוסרית. גם בתלמוד אין מסכתות מסודרות בנושאים הלכתיים שלא נהגו בזמנם, כמו מצוות התלויות בארץ, ענייני מקדש וטהרה.
הסיבה לכך היא שהדברים נכתבו לאחר החורבן, כשעם ישראל היה בארץ תחת שלטון זר, ובוודאי בתקופה שבה מרכזי התורה היו בבבל. הרמב"ם הוא הראשון, וגם היחיד, שכתב כללים, עקרונות והלכות מסודרות, שרובם נמצאים בסוף משנה תורה של הרמב"ם, בספר שופטים – הלכות מלכים ומלחמותיהם. אי אפשר להקיש באופן מוחלט מכתבי הרמב"ם למציאות שלנו היום, אך דברי הרמב"ם שם ובמקומות נוספים משמשים מקור והשראה והם העוגן והבסיס לכל עיסוק ועיון בסוגיות תורה ומדינה.
כבר בשנים שלפני קום המדינה, כשהפוסקים הרגישו שהנה הולכת לקום מדינה יהודית בארץ ישראל ותמה התקופה שבה הטורקים או הבריטים שולטים בארץ, הם החלו ללבן שאלות הקשורות לתורה ומדינה, מתוך רצון ושאיפה - ואולי אף מתוך אמונה בטוחה - שהמדינה היהודית שתקום בארץ ישראל בוודאי תתנהל על פי כללי התורה וההלכה. ברשימת הרבנים והפוסקים שהציבו יסודות ועקרונות חדשים נציין את הרבנים הראשיים בימי הקמת המדינה, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל והרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, ויחד איתם רבנים נוספים כמו הרב שאול ישראלי, הרב משה צבי נריה, הרב אליעזר וולדנברג, הרב שלמה גורן, הרב חיים דוד הלוי, הרב מרדכי פוגלמן, ואפשר להוסיף לרשימה זו עוד מספר מצומצם של רבנים.
רבנים אלה עסקו בשאלות חדשות שלא נידונו בעבר, או כמעט שלא נידונו. היה עליהם להתבסס על דברי הרמב"ם וכן על המעט המופיע בחז"ל ומסופר בספרי הנביאים. הרבנים שצוינו יצרו במובנים רבים יש מכמעט אין. הם גישרו על חלל וחוסר בתקדימים הלכתיים, והציבו תובנות ועקרונות חדשים. למעט הרבנים הראשיים, הרבנים האחרים היו באותם ימים צעירים יחסית. היה להם עוז וגבורה להציב עמדות, כל זאת במקביל לכך שהיו באותה עת רבנים גדולים, כמו הרב אברהם ישעיהו קרליץ – החזון איש, הרב יצחק זאב סולוביצ'יק – הרב מבריסק, ועוד, שלא ראו ערך וחשיבות לעסוק בשאלות אלו, והתייחסותם לתקומת המדינה הייתה שונה לחלוטין.
הלכתא למשיחא?
מאז ובמשך עשרות שנים נוספו עוד המעיינים בסוגיות תורה ומדינה, ותחומי ההתעניינות הורחבו גם לשאלות של חינוך ורווחה, צבא ומשטרה, משפט וכלכלה, אישות ומשפחה ועוד ועוד. ויש גם העוסקים בהעמקה ובהרחבה בסוגיות הקשורות לבניין המקדש והלכותיו, מצוות התלויות בארץ, דיני טומאה וטהרה ועוד. המכנה המשותף לכל הנושאים הללו הוא שהמבט הוא לא רק בהקשר למחויבות האישית, אלא מבט רחב וכולל יותר על קיום מצוות אלו על ידי עם ישראל כחברה וכמדינה.
אומנם יש הבדל בולט בין שאלות אישיות וקהילתיות לשאלות של חברה ומדינה. בשאלות אישיות וקהילתיות יש מי שפונה לפוסק ההלכה ומבקש את התייחסותו, ובתחומים מסוימים הצטבר במהלך השנים מענה פרטני ובו אוסף של דעות והתייחסויות של פוסקים ומורי הלכה. כך קיימת ספרות הלכתית ענפה בהלכות שבת, הלכות פסח, הלכות כשרות ועוד, מה שאין כן בשאלות של מדינה. מעטים הם השואלים, ובדרך כלל מה שנידון ונכתב בתחומים אלו הוא פרי יוזמתם של הרבנים והפוסקים שביקשו לתת מענה או להציב עמדה הלכתית תורנית, כשידוע מראש שכנראה קובעי המדיניות הלאומית והציבורית לא ביקשו מענה והכוונה הלכתית והם לא יפעלו בהתאם. אולי זה יעניין ברמה האישית, אך הדברים עצמם נכתבו ונכתבים כסוג של "הלכתא למשיחא".
ובכל זאת יש ערך להציב דרך וכיוון כלפי מי שרואים ערך ומעלה ייחודית במציאות החדשה, של עם ישראל אשר חי במדינה משלו בארצו. תורת חיים לא רק במישורים האישיים, המשפחתיים והקהילתיים כפי שהיה עד עתה גם בגלויות השונות, אלא גם תורת חיים לעם ישראל שחי במדינתו עם כל המורכבויות שיש בדבר כלפי פנים - הרכב האוכלוסייה במדינת ישראל, היהודית ושאיננה יהודית, וכלפי חוץ – מדינות העולם. פרט לסוגיות ההלכתיות, נדרש להוסיף גם היבטים מוסריים, אתיים, ורעיוניים-אמוניים. הכוונה הלכתית מעשית בלבד לא מספיקה בשום תחום מתחומי החיים, ובוודאי לא בשאלות גדולות שנוגעים להתנהלות של חברה ומדינה, שהיא גם מושפעת ממה שנעשה בעולם הרחב. אדרבה, בשאלות אלו נדרש לראות באופן רחב יותר את מה שקורה, לזהות ולהבין את הזרמים והכיוונים ולהציב עמדות ערכיות בנוסף לעמדה ההלכתית.
תורה ומדינה
משמעות הדבר שלימוד התורה במסגרות השונות לא יכול להיות כמו שהיה עד שיבת עם ישראל לארצו. כל מה שנלמד ונכתב מאז ומעולם, ובמיוחד במאות השנים האחרונות בהיות עם ישראל בגלויות השונות, הוא הבסיס. אי אפשר ולא נכון לדלג על קומות אלו, אך בנוסף לכך צריך ליצור קומה נוספת של דור זה, כננסים על גבי ענקים.
בפסוק המתאר את נהר הפישון, אחד מארבעת הנהרות שסובבים את ארץ ישראל, נאמר: "וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדולח ואבן השוהם" (בראשית ב, יב). על כך נאמר במדרש: "'וזהב הארץ ההיא טוב', מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ולא חוכמה כחוכמת ארץ ישראל, 'שם הבדולח ואבן השוהם' - מקרא משנה ותלמוד ותוספתא ואגדה" (בראשית רבה פרשה טז, ד). הביטוי "תורת ארץ ישראל" זוכה למשמעויות ופרשנויות מגוונות בעשרות השנים האחרונות, וכולל חשיפת עומקים חדשים בדברי התנאים והאמוראים בכיוונים ובסגנונות שלא נאמרו עד כה, והדברים טובים וחשובים. המקורות מדברי התנאים והאמוראים שנזכרו במדרש הם כמובן דוגמאות בלבד, והקריאה היא לאגוד את כל מה שנכתב ונאמר במהלך כל הדורות מאז ועד עתה. גאונים ראשונים ואחרונים, הלכה ופסיקה, קבלה ואמונה, חסידות והגות, מכל קהילות ישראל ובכל מקום שהם. היכולת המעשית לאגוד ולחבר את הכול היא קלה וזמינה, וכעת נצרך ונדרש ללבן את הסוגיות הקלאסיות הנלמדות במבט נוסף, ובוודאי שיש צורך ללמוד גם נושאים ותחומים שמיעטו לעסוק בהם במשך שנות הגלות, ולהבין מתוכם מבטים ועומקים חדשים שמציבים דרך וכיוון בנוגע לנושאים חברתיים ולאומיים ואף בין-לאומיים. יש ללמוד תורה בגדלות וברחבות באופן מעמיק ומרומם, ולא להסתפק בפלפולים וחידודים שנראים לעיתים מבריקים ויפים מבחינה שכלתנית. זה אולי סיפק בעבר את נפשם של רבים, אך כיום לא. פלפולים אלה בדרך כלל לא מעשירים ולא נותנים שום אופק לאורחות החיים האישיים, ובוודאי לא אופק ציבורי ולאומי.
בשבעים שנות לימוד תורה במדינת ישראל, ולא רק בהקשר הגיאוגרפי אלא בעיניים של שיבת ציון המתחדשת, התחילה דרך חדשה. כאמור לעיל, בתחילת הדרך, בראשית ימיה של המדינה, היו מעט רבנים ותלמידי חכמים שהיו אז צעירים ופרצו דרך תורנית חדשה בסוגיות תורה ומדינה. כיום זכינו וסך לומדי התורה בציבור הציוני-דתי גדל באופן משמעותי באיכות ובכמות, וזהו הזמן המתאים והבשל לקדם ולשדרג את הלמידה של תורת מדינת ישראל.
מאמרים למדור ניתן לשלוח לכתובת [email protected]
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיישלחו)
מתוך העיתון בשבע.
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
ברכות השחר למי שהיה ער כל הלילה
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך ללמוד אמונה?
דווקא בשעות (הכי) חשוכות של הלילה - מתחיל להשתפר
מי צריך את הערבה?
שיא השיאים בפסח!
איך עושים קידוש?
הלכות שטיפת כלים בשבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
