^ 1 במכילתא נדרש על פסוק העוסק בפסח שני, ואילו הרמב"ם הביא את המכילתא כדורשת על הפסוק שבפסח ראשון. כך כתב הרמב"ם גם בהל' קרבן פסח ח, ג. ראה על כך: שו"ת מעשה נסים סי' ו; תורה תמימה שמות יב, ח.
^ 2 בכלי חמדה, במדבר, עמ' מו, א- מח, א, דן האם גם פסח שני צריך להיאכל על השובע.
^ 3 כך פירש גם הרמב"ן (דברים טז, ב): "ויהיו קדשים אשר בסירות להריץ לפני העם לאכול לשבעה, כענין החגיגה שקבלו רבותינו (פסחים ע, א)".
^ 4 עם זאת, בגמ' (מנחות כא ע"ב) נאמר: "יאכלו - שיאכלו עמה חולין ותרומה כדי שתהא נאכלת על השובע, אפילו הכי מלח דקדשים לא יהבינן להו". אין מולחים את הבשר שהכהנים אוכלים, במלח של קדשים. העושה כן מועל.
^ 5 הדרשה "למשחה"- לגדולה, בהקשר למתנות כהונה, נמצאת גם בירושלמי (תרומות ה, א; ביכורים ב, א), אך שם לא מופיעה התוספת: כדרך שהמלכים אוכלים. הביטוי: "למשחה", במשמעות של גדולה, מופיע גם בפסוק: "ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם" (שמות כט, כט). שם מפרש רש"י: "למשחה - להתגדל בהם, שיש משיחה שהיא לשון שררה, כמו: 'לך נתתים למשחה' (במדבר יח, ח), 'אל תגעו במשיחי' (תהילים קה, טו)". ראה עוד: רשב"ם, ורמב"ן שם.
^ 6 רמב"ן, ריטב"א, רשב"א (חולין שם); הר"ן (חולין מה ע"ב ברי"ף), ועוד.
^ 7 תוס' (חולין שם ד"ה אין נאכלים); רא"ש (חולין י, ו), ועוד. וכך פסק גם בשולחן ערוך (יורה דעה סימן סא, סעיף יב). הרמב"ם (הל' ביכורים ט,כב) כותב: ש"אין הכהנים אוכלין המתנות אלא צלי בחרדל שנאמר למשחה כדרך שאוכלים המלכים", ואילו הרמב"ם (הל' מעשה הקרבנות י, י) פסק שיכולים לאכלם בכל דרך שירצו. מפרשי הרמב"ם (המשנה למלך הל' מעה"ק שם), יישב את הסתירה ברמב"ם כדרכם של הראשונים לעיל. ראה עוד: רש"י (זבחים עו ע"א ד"ה לשנות; מנחות נח ע"א ד"ה דבש); תוס' (פסחים כ ע"א ד"ה אלא; חולין לז ע"ב ד"ה כי), ועוד.
^ 8 תוס' רא"ש (הוריות י ע"ב); מרדכי (פסחים, סדר של פסח, לח ע"א).
^ 9 כך סוברים גם: הרשב"ם ורבנו דוד (פסחים קיט ע"ב); מאירי (פסחים קיד ע"ב). ראה גם רש"י פסחים ע ע"א: "על השבע- שיהיו נהנין באכילתו ותיחשב להן". ראה: הרב משה נוטוביץ', "בענין אכילת שובע בפסח ובשאר קדשים", מוריה יא\ה-ו (תשמ"ב), עמ' עט-פב.
^ 10 כך הקשה הרב שמואל אליעזרוב, פסחים קכ ע"א.
^ 11 כך הסבירו גם: רבינו אליקים, ריטב"א (שם). אך תוס' ישנים (שם) שואל על רש"י, שהדרשה נאמרה על ענין אחר: "ותימה, דלא אשכחן האי דרשא על כי האי גוונא, אלא הא אין נאכלין על צלי וחרדל (חולין קלב ע"ב)?" ומסביר אחרת את הגמ' שם.
^ 12 הרמב"ם (מורה נבוכים חלק שלישי פרק מו), מנמק אחרת את טעמי המצוות הללו: "אמנם החקים המיוחדים בפסח, והוא שיאכל צלי אש לבד, ובבית אחד, ועצם לא תשברו בו, כל אלו טעמם מבואר, כי כמו שהמצה מפני החפזון שלא היה שם פנאי לעשות תבשיל ולתקן מאכלים, ואפילו להתאחר לשבור עצמותיו ולהוציא מה שבהן נאסר, כי כבר זכר עקר הענין בכל אלו, והוא אמרם ואכלתם אותו בחפזון, ואין עם החפזון פנאי לשבר העצמות, ולא לשלוח ממנו מבית לבית ולהמתין השליח עד שישוב, שאלו כולם מעשה ההתרשלות והפנאי, והכונה היתה להראות החפזון והמהירות כדי שלא יתאחר אחד מהם ולא יוכל לצאת עם המון העם ויוכלו להזיקו, והתנכל לו. וצוה לעשות הענינים ההם לנצח, לזכרון איך היה הענין, כמו שאמר ושמרת את החקה הזאת למועדה וגו'".
^ 13 הרב יקותיאל יהודה הלברשטם, האדמו"ר מצאנז, (שו"ת דברי יציב, או"ח סי' רה), כותב שאכן דין למשחה שייך רק באכילת כהנים ולא באכילת ישראל, ולכן מסיבה זו לא קיבל תוס' את הסבר רש"י. ראה שם באריכות בדיונו בסוגיה זו.
^ 14 הרב שאול ישראלי, "במצות אכילת קרבן פסח על השובע", שערי שאול- פסחים, עמ' קעב- קעג (מופיע גם: עמוד הימיני סי' נא). בתחילת דבריו שם הוא דן בדברי הגרי"ז בחידושיו למנחות כא ע"ב (בני ברק: מישור, תשנ"ו, עמ' קטז- קיז), העוסק במחלוקת רש"י ורמב"ם, אם יש מצות אכילת קדשים בחלק הבעלים, או שזה רק בחלק הכהנים. דברים דומים לר"ש ישראלי, כותב בקצרה: הרב יהושע וייצמן, "קרבן פסח- קרבן ציבור או קרבן יחיד", משוש הארץ, עמ' קיט-קכ. על קרבן פסח כקרבן ציבור, ראה מאמרי: "קרבן פסח שחל בשבת", מעלין בקדש, יא (תשס"ו), עמ' 152-139.

^ 15 לשיטת תוס' (פסחים קכ ע"א ד"ה באחרונה), אוכלים מצה באחרונה לשובע (מה שקרוי כיום- מצת אפיקומן), ואין אוכלים אחריה דבר, כדי לשמר את טעם המצה בפה. כמוהו סבורים ראשונים נוספים. ראה בספרי: מועדי יהודה וישראל, "מנהג אכילת אפיקומן בשיעור שני כזיתים לאחר החורבן", עמ' 467-460.
^ 16 הרב יוסף אנגל, (אתוון דאורייתא, כלל ב, ד"ה והנה), שואל שהרי אינו אוכל חגיגה לשובע, ואם כן, מדוע בחגיגה לא חוששים שיצא משולחן רבו שהוא רעב. לפיו, רק בקדשים שעליהם נאמר שהכהנים אוכלים משולחן גבוה יש לומר כן, אבל כאן הישראלים אוכלים. אך נראה לומר, שכאן סוף סוף יוצא שבע, באכילת החגיגה וקרבן הפסח שאחריו. מה גם שכאן חגיגת הפסח היא רשות, והיא רק כדי לסייע לאכילת קרבן הפסח. באופן כללי יש להעיר שנימוקו של תוס', שיש לאכול קרבנות אחרים לשובע שלא יצא משולחן רבו רעב, זה כנראה חידוש של תוס', ולא נמצא בחז"ל.
^ 17 ראשונים נוספים, מנמקים את חובת אכילת קרבן פסח על השובע, ע"פ דברי הירושלמי, כסייג למניעת איסור שבירת עצם, ודנים ביחס שבין נימוק זה, לבין ההלכה שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. אין הם מזכירים את ההנמקה של לגדולה כדרכם של מלכים: ראה: הרב זרחיה הלוי- המאור הקטן, רמב"ן במלחמות ה' (פסחים, כו ע"ב ברי"ף); רבנו מנוח, הל' חמץ ומצה ח, ט; ספר אור זרוע ח"ב - הלכות פסחים סימן רלו, ועוד.
^ 18 כך כתוב בתוספות השלם, שמות יב, ח. ראה עוד: ראבי"ה (ח"ב פסחים סי' תקכה ד"ה ושוב אוכלין).
^ 19 גם הרב שאול ישראלי (לעיל הע' 14), הסביר את הרמב"ם ע"פ נימוק זה, אך ברמב"ם הדבר לא נזכר כלל. ערוך השולחן, הל' קרבן פסח, סי' קצב, ו כותב שהרמב"ם גם איננו סובר כירושלמי. וכן כותב הגרי"ז במנחות שם. הרב ראובן מרגליות, פנינים ומרגליות, עמ' פ, כותב שמקור דברי הרמב"ם הם בזהר פרשת בא, מא, א: "פקודא כח למשחט פסח.. ועל דא לא אתיא אלא על שבעא", ומכאן שזו חובה דאורייתא.
^ 20 כך הגירסה בגמרא הוריות, דפוס וילנא. גמ' זו מופיעה גם בנזיר כג ע"א, שם הגירסה בסוף המשפט אחרת: "פסח מיהא קעביד" (וכך הגירסה גם בכתבי יד של מסכת הוריות ונזיר). משמעות הדבר היא שאמנם לא יצא ידי אכילה כלל, אבל סוף סוף קיים מצות שחיטה וצליה כראוי, ולכן אומר ריש לקיש שאין לקרוא אותו רשע. ראה: רש"י (נזיר והוריות שם); תוס' (פסחים קז ע"ב ד"ה דילמא; בבא קמא קי ע"א ד"ה אכילה); תוס' ישנים (יבמות מ ע"א; יומא פ ע"ב), ועוד.
^ 21 ראה תוס' רא"ש, בתוס' רבנו פרץ הכהן, מהר"ץ חיות (נזיר כג ע"א).
^ 22 הרי"פ פערלא, (סהמ"צ לרס"ג, עשה מז- מט). עוד דנו בדברי הרמב"ם: הרב צבי פסח פרנק, מקראי קדש- פסח, חלק א סי' כח; הרמ"מ לובביץ', חידושים וביאורים בש"ס, חלק א, עמ' קכ- קכז; הרב יצחק סנדר, "אכילת קרבן פסח על השובע", אהל רבקה, עמ' רכב-רכט; הרב מאיר ברגמן, אצל חותנו: הרא"ם שך, אבי עזרי, הל' חמץ ומצה ח, ז, ובספרו: שערי אורה, עמ' צח-צט; הרב שמואל וואזנר, שו"ת שבט הלוי חלק א סי' קנח, וחלק ט סימנים קכא, קכב.
^ 23 אותו דבר כותב הרמב"ם מיד בהמשך (מצוה נז, ונח) ביחס לפסח שני- מצוה לשחוט ומצוה לאכול.
^ 24 כך כותב גם: האור שמח (הל' חמץ ומצה ו, א, ד"ה לכן).
^ 25 ראה עוד: בית הלוי (חלק ג סי' נא ס"ק ג). אמנם הרש"ש (פסחים קז ע"ב) כותב שאכילת קרבן הפסח היא פרט אחד ממצות הקרבן.
^ 26 בכך מיושבת תמיהת הגרי"ז (חידושים למנחות כא ע"ב ד"ה והנה בתמורה; מובא גם בחידושי הרב חיים הלוי סולוביצ'יק, על הש"ס [סטנסיל], "בדין אכילת פסח על השובע"), שמשמע מהרמב"ם שיש לאכול אכילת שובע, דוקא בכזית הראשון. לדברינו, אין זו כונת הרמב"ם.