ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- אורות ישראל המבואר
- פרק א
פרק א, פסקה ה
בכנסת ישראל רצון החיים בא מתוך חיבור למגמה המוסרית, אהבת המגמה המוסרית הזאת מתגלית בשלמות בהדבקות במידות האלוקיות.
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מיכאל בן מזל טוב
אנו, כלומר כנסת ישראל, רוצה לחיות דוקא מפני התכלית המוסרית שיש בההויה בכללה. ומתוך שאנו מכירים בקרבנו, שההתרכזות של החיים היא לנו המגמה המוסרית הכללית, מתוך כך אנו בטוחים, שבחיינו נהיה מסייעים להשלמתה. אם בפעם אחת היתה אבודה ממנו כליל המגמה המוסרית של ההויה, אז היינו אובדים לגמרי את שאיפת החיים, וממילא היו החיים הכלליים בטלים וכלים בלי תקנה. אבל לא תאבד כליל ממנו המגמה המוסרית בכללותה, וגם זיק אחד, שנשאר ממנו בעומק הנשמה בהסתרה גמורה, ישיב את הכל לתחיה.
הננו אוהבים את המגמה המוסרית העליונה שבהויה, כשם שהננו אוהבים את עצמנו, ויותר ממה שהננו אוהבים את עצמנו, כי בתוכיותנו הננו מרגישים רק ניצוץ אחד מהמגמה הכללית המקפת כל, וה"כל" שבמגמה האהובה אהבת חיים יקר הוא לנו הרבה יותר מהניצוץ העצמי שבנו. המגמה המוסרית הנקיה שבהויה מתבלטת בשמות הקדושים, שהשם העליון הנכתב ובלתי נקרא הוא מרכזם. ועל כן מונח בו צרור החיים לנו ולכל, "ואתם הדבקים בד' אלהיכם חיים כולכם היום".
הננו אוהבים את המגמה המוסרית העליונה שבהויה, כשם שהננו אוהבים את עצמנו, ויותר ממה שהננו אוהבים את עצמנו, כי בתוכיותנו הננו מרגישים רק ניצוץ אחד מהמגמה הכללית המקפת כל, וה"כל" שבמגמה האהובה אהבת חיים יקר הוא לנו הרבה יותר מהניצוץ העצמי שבנו. המגמה המוסרית הנקיה שבהויה מתבלטת בשמות הקדושים, שהשם העליון הנכתב ובלתי נקרא הוא מרכזם. ועל כן מונח בו צרור החיים לנו ולכל, "ואתם הדבקים בד' אלהיכם חיים כולכם היום".
שתי הפיסקאות הבאות מבררות כיצד מתגלה בפועל הגרעין הפנימי של כנסת ישראל, ובכך הן מהוות המשך לסעיף ד'. בסעיף ז' נחזור ליחס שבין סעיף ג' לסעיף ד'.
החלק הראשון - חיבור רצון החיים של כנסת ישראל למגמה המוסרית
אנו, כלומר כנסת ישראל, רוצה לחיות דוקא מפני התכלית המוסרית שיש בההויה בכללה. ומתוך שאנו מכירים בקרבנו, שההתרכזות של החיים היא לנו המגמה המוסרית הכללית, מתוך כך אנו בטוחים, שבחיינו נהיה מסייעים להשלמתה.
נראה שהכוונה של הרב היא לכך שיש בעולם כוחות רע, כוחות הרס, שלא נותנים לכל כוח אחר להופיע, ויש כוחות טוב. הרצון לטוב הוא הרצון שכולם יוכלו להופיע את עצמם.
ההגדרה של "מגמה מוסרית" היא עשיית דברים לשם האידיאל ולא לצורך עצמי, כשהאידיאל הטהור הוא הרצון שיהיה טוב לכל . אמנם הלשון "מוסר" קצת קשה כאן, שכן היא מדגישה יותר דוקא את הצד של ה"סור מרע" 1 . יתכן שהרב רוצה ללמדנו שהרצון לטוב אינו דבר שהאדם יוצר, אלא הוא כבר קיים בבסיס הטוב, והאדם צריך רק להסיר את המסכים המונעים מהטוב להתגלות.
התכלית המוסרית נראית רק כשההויה היא בכללה. אם נסתכל על כל חלק בעולם בנפרד, נראה שהעולם מלא במאבקים, ולכאורה הוא כלל אינו מוסרי. אכן, היו תזות נוראיות שהתפתחו מהן המון כוחות של רוע, כגון הנאציזם, שהבין שסדר העולם הוא כזה שהחזק הוא השורד. אנחנו מסתכלים על העולם בצורה אחדותית כוללת, ועל כן אומרים שלעולם יש מגמה כללית מוסרית שיהיה טוב לכל היצורים. אמנם בינתיים יש בעולם גם מלחמות הישרדות, הנובעות מנפילות של האדם, או אף של העולמות שקדמו לאדם, אולם בסוף הדרך ודאי יהיה טוב לכל..
נראה שבסעיף זה הרב מדבר על כנסת ישראל כפי שהיא מתגלית בעולם הזה כעם ישראל, ולא על נקודת הראשית שלה, שבה עסקו הסעיפים הקודמים. עם ישראל אינו רוצה לחיות כעם רגיל, שרוצה לחיות רק כדי לשרוד, אלא רצונו לחיים מחובר למגמה המוסרית, שיהיה טוב עצמי לכל. כאשר עם ישראל נפגש עם המציאות בעוד היא לא שלמה - הוא מוביל את העולם לגילוי מגמתו.
אם בפעם אחת היתה אבודה ממנו כליל המגמה המוסרית של ההויה, אז היינו אובדים לגמרי את שאיפת החיים וממילא היו החיים הכלליים בטלים וכלים בלי תקנה. אבל לא תאבד כליל ממנו המגמה המוסרית בכללותה, וגם זיק אחד, שנשאר ממנו בעומק הנשמה בהסתרה גמורה, ישיב את הכל לתחיה.
לכאורה נשאלת השאלה, הרי גם בעם ישראל אנו מוצאים עליות וירידות! אנו לא רואים תמיד שהמגמה המוסרית עליה דיבר הרב יוצאת אל הפועל, לא תמיד עם ישראל הולך לאורה. כיצד? על שאלה זו עונה הרב כאן.
הנחת יסוד שלנו היא, שלכל אדם ואדם יש רצון בחיים. אם אדם הולך ומאבד את עצמו לדעת ודאי נובע הדבר ממחלת נפש, הנובעת מתחושה של האדם שהוא בעצם לא חי, או שהוא חושב שאחר כך הוא יחיה יותר. הכוח הבסיסי ביותר שהקדוש ברוך הוא נטע בהויה הוא עצם הרצון להיות הויה. כיון שאנו יודעים שכל ההויה קיימת רק בשביל שיתגלה בה הטוב, המגמה המוסרית, ודאי שאם נניח שעם ישראל לא יחיה פעם אחת לאור המגמה הזו - יהיה זה כמו התאבדות, ויאבד העולם. אולם הרב מבאר שלא יתכן כזה מצב.
יתכן מצב שבו עם המגמה המוסרית לא תהיה המגמה המרכזית בחייו של עם ישראל, וזאת משום שבחיים יש המון כיסויים, הם מאוד מגוונים, יש בהם הרבה עוצמות חיים שיכולים למשוך לכיוונים אחרים מלבד המגמה המוסרית. לא תמיד ההויה מופיעה בכללותה, כי אם באופן חלקי. אכן, גם לעם ישראל יכולות להיות הרבה תקופות שהמגמה המוסרית לא תהיה מרכזית, אבל ודאי לא יתכן שיהיה מצב שבו עם ישראל יעמוד בפני פרשת דרכים האם להתנתק לגמרי מהמגמה המוסרית, ויתנתק. כל עוד האדם אומר לעצמו שיש בו נקודה טובה - הוא יכול לסטות לדרכים לא מרכזיות ולא להיות עסוק במגמת חייו, אבל כשהוא מגיע לפרשת דרכים הוא מיד שב למרכז. נקודת החיים הזו קיימת באופן עמוק כל כך בעם ישראל, שאין סיכוי שעם ישראל יתנגד לה. במקומות רבים מדבר הרב על הביטחון הזה, שגם כשעם ישראל נוטה אל הגשמיות - הוא לא סוטה לגמרי, והוא עוד ישוב לעצמו.
החלק השני - התגלות המגמה המוסרית על ידי אהבת המידות האלוקיות
הננו אוהבים את המגמה המוסרית העליונה שבהויה, כשם שהננו אוהבים את עצמנו, ויותר ממה שהננו אוהבים את עצמנו, כי בתוכיותנו הננו מרגישים רק ניצוץ אחד מהמגמה הכללית המקפת כל וה"כל" שבמגמה האהובה אהבת חיים יקר הוא לנו הרבה יותר מהניצוץ העצמי שבנו.
בחלק הראשון דיבר הרב על הרצון לחיים, ואילו כאן הרב מדבר על מה שאנחנו אוהבים. מהו ההבדל בין הרצון לאהבה. הרצון הוא מה שעומד בבסיס כל חיי האדם, מה שנותן לו את תחילת ומגמת חייו. הרצון אינו מורכב מכוח אחד באדם, אלא הוא סך כל המציאות שלו. ישנם הרבה כוחות המשפיעים על הרצון, כמו השכל והרגש. ישנם סוגי אנשים שונים, כל אחד בעל הרכב כוחות נפש שונה, אך באופן כללי עדיף שהשכל הוא שישלוט על הרצון יותר משאר הכוחות. זוהי דרך המלך, כיון שהשכל הוא הכוח המרכזי, כוח נבדל מהאדם שניתן לו בכדי שיוכל להיות מחובר לדברים שלמעלה ממנו, ושלא יהיה מוגבל רק אל עצמיותו. האהבה היא כוח שנמצא ברגש האדם, תחושת משיכה, דביקות, השתוקקות לדבר מסוים. כאן הרב מחדש שאפילו כוחות האהבה, הכוחות הממשיים שיש בכנסת ישראל, מחוברים אל האידיאל השלם של ההויה כולה. בדרך כלל האדם אוהב קודם כל את עצמו. ואהבה זו ביסודה באה ממקום טהור, שכן האדם נברא בצלם אלקים, "ואהבת לרעך כמוך". הרב אינו מדבר כאן נגד הכוח הזה של האהבה העצמית, אלא על כך שהאהבה הגדולה יותר שיש בנו היא האהבה לכל העולם, לכלל ההויה, אף על פי שדבר זה הוא לכאורה בלתי אנושי. בעם ישראל זה עובד, כי בתוכיותנו אנו מרגישים רק ניצוץ אחד מתוך כל המגמה הכללית הזו.
המגמה המוסרית הנקיה שבההויה מתבלטת בשמות הקדושים, שהשם העליון הנכתב ובלתי-נקרא הוא מרכזם. ועל כן מונח בו צרור החיים לנו ולכל, "ואתם הדבקים בד' אלהיכם חיים כולכם היום".
למעשה, הרב בא ואומר שבמציאות של העולם הזה יש קושי: כיצד נגיע לגילוי המגמה המוסרית בצורתה הנקיה הטהורה, כך שלא תהיה בה שום נגיעה אישית? אם נגיע לכך דרך האהבה העצמית, אפילו בצדדיה הגבוהים (אהבת המידות, הנשמה), אפשר יהיה לטפס לאט לאט ולגלות מהי עצמיותנו. אולם, קשה לאדם להתנקות לגמרי ולטהר את האהבה הזו. אם כן כיצד ניתן לעשות זאת? באיזה דבר מתגלית המגמה המוסרית בלי נגיעות עצמיות? התשובה לכך היא - בשמות הקדושים.
מה הם השמות הקדושים? במילון הראי"ה מובא "מושגי האלקות שיכול כל אשר שכל במוחו לבטא ולשאוף להם, להשתוקק עליהם ולהתקשר בעניינם. זאת משום שהשמות אינם מסמלים...". כלומר, האדם יכול להתבונן ולהתחבר למידות שונות – חסד, רחמים וכו' - שבהן הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם. כשאדם נדבק בהם הוא לא מתעסק בעצמו, אלא בדבר שהוא למעלה ממנו. רק שם יכולה להתגלות המגמה המוסרית הטהורה. שם הוי"ה, השם העליון, עצם זה שהקדוש ברוך הוא מהוה, נכתב ואינו נקרא. הדבר מבטא שהקב"ה נמצא למעלה מהאדם, שאינו יכול אפילו לקרוא את השם הזה, הוא למעלה ממוגבלויות האדם. כל השמות הם החלק שאותו האדם יכול להשיג במידותיו של הקדוש ברוך הוא, אולם השם העליון ודאי לא יוכל להיקלט אף פעם בצורה שלימה בעולם הזה.
החלק הזה של הסעיף מבאר לנו את היחס שבין סעיף ג' לסעיף ד'. בסעיף ג' אמר הרב שכנסת ישראל משתוקקת כל כולה לאלוקות, ובסעיף ד' אמר הרב שכנסת ישראל אינה מחולקת מהאלוקות. כאן אומר הרב שמבחינת היכולת של האדם בפועל לגלות את עצמו - הוא לא יוכל להגיע לסעיף ד' בלי סעיף ג'. כלומר, בשביל שבאמת כנסת ישראל לא תהיה מחולקת מהאלוקות בצורה טהורה לחלוטין היא חייבת להתחיל לבטא את המגמה המוסרית דרך הדביקות בעניין האלוקי.
המסילת ישרים מקדים את מידת הטהרה למידת החסידות. מידת הטהרה היא הדרך לעבוד את ה' ללא שום כוונה זרה, עשיית המצוות בכונה זכה, וזהו סעיף ג'. לעומת זאת, החסידות היא היכולת לעשות לפנים משורת הדין, כשהמגמה והכוונה העושה דברים היא עשיית חסד עם כנסת ישראל ועם הדור שנמצא בו. החסידות היא הדביקות הגמורה בקב"ה ובעם ישראל, וזהו סעיף ד'.
^ 1 כך היא המשמעות המקובלת בספרי המוסר, וכך נראה גם מדברי הרב עצמו בספר 'מוסר הקודש', שמדבר בהרבה פיסקאות על מגמת המוסר באופן הזה.
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים

רביבים ספר חדש: תורה, עם וארץ
בחסדי ה' יצא לאור במסגרת 'פניני הלכה' ספרי החדש 'תורה עם וארץ' | נוכחתי לדעת שאצל רבים הדרכת התורה בעניינים של תלמוד תורה, עבודה, מדע, יישוב הארץ וצבא - אינה מבוררת ומבוססת כראוי | אחר פגישה עם רבנים בארצות הברית גמלה בליבי ההחלטה ליצור את הספר | זאת כדי לבאר את ההשקפה השלמה של התורה על החיים | מגמת ספר זה לבאר שהתורה היא חיינו ואורך ימינו, וממנה שורה ברכה לחיי ישראל בארצו, ומתוך כך תימשך ברכה לתיקון העולם כולו

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת ויצא תשפז
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. מה הטעם שבפסוק זה נכתב ג' פעמים אֲחִי אִמּוֹ. האם באמת הסכים יעקב לעבוד עבור רחל בפעם הראשונה והשניה בשווה? שבע שנים מלאות פעמיים. מה הטעם שלאה לא הודתה לקב"ה בג' לידות הראשונות עד לידת יהודה. מה הטעם לכתיבת שתי אותיות שי"ן בשם יִשָּׂשכָר בעוד שהוגים רק אחת.

ויצא פרשת ויצא – יש עליה בירידה
מדוע צריך סולם בחלום יעקב? וכי מלאכים אינם יכולים לעלות ולרדת בלי סולם? מה עושים עם ירידה ואיך הופכים אותה לעליה גדולה?

אורות התשובה - הרב הראל כהן סוד השתיקה וצער התשובה
אורות התשובה פרק ח, ח'
השיעור עוסק במצב שבו הצער הרוחני וכאב התשובה של האדם גדולים עד כדי כך שהם סותמים את יכולתו לחשוב, לדבר, להתפלל או לבטא את רגשותיו. על פי משנתו של הרב קוק, דווקא מתוך אותו מקום של אילמות ו"עולם הדומייה" ניתן להתרומם, להתחבר למציאות הכללית ולשאוב כוחות חיים ותשועה.

ויצא 'ויישק יעקב לרחל' - כיצד יעקב בחיר האבות מנשק לרחל - פרשת 'ויצא'
האם לאבא או סבא מותר לנשק את ביתו ונכדתו, וכן לאמא וסבתא לנשק את בנה ונכדה, ומה ההסברים בנשיקת יעקב לרחל והסברים מדוע בכה.

כינוסי אברכים כינוס אברכים - ראש חודש כסלו תשפ"ז
ברכות לראש חודש והתייחסות ללימוד התורה כעבודה בימי החנוכה | חשיבות העמידה בהתחייבויות ובלימוד עם תלמידים | דוגמה אישית והתקדמות מתמדת של ר"מים וראשי ישיבות | הכרת תודה על כלים טכנולוגיים והתמודדות נכונה עמם | תוקף גיור ללא קבלת מצוות ועול מלכות שמיים | הצטרפות לתוכנית מנהיגות והאיזון מול ביטול תורה | אורח החיים של אברך ורכישת מותרות | יציאה לשליחות ורבנות יישובים וחינוך הילדים | ריקודים בשבתות בישיבה | חתונות נפרדות והתחשבות באורחים | שורש המחלוקת עם הר המור והשאיפה לאחדות הציונות הדתית

שיעורים בספר יהושע סוד האבנים וחציית הירדן
יהושע פרק ד'
השיעור עוסק בחציית הירדן בספר יהושע ובשילוב שבין הנס להשתדלות האנושית הבא לידי ביטוי בנשיאת ארון הברית בידי הכהנים. דרך ניתוח הקמת שלוש מערכות של 12 אבנים – בירדן, בגלגל ובעבר הירדן – נבחנים היחסים בין אחדות האומה, ייחודיות השבטים וזיקת התורה לאומות העולם.

הכנות לשבת, כניסתה ויציאתה הלכות הדלקת נרות שבת
השיעור עוסק בטעמי מצוות הדלקת נרות שבת — כבוד שבת, עונג שבת ושלום בית — ובמנהגים השונים לגבי מספר הנרות שמדליקים. בנוסף, נידונה המחלוקת ההלכתית האם קבלת השבת חלה בעצם ההדלקה, בברכה או באמירה מפורשת, וכיצד נוהגים למעשה בשבת וביום טוב.

מידות הראי"ה תיקון פגם הברית ומידת הגאווה
ברית ג' - גאווה א'
השיעור עוסק בהשלכות הרוחניות של פגם הברית, הגורם להחשכה פנימית ולניתוק מחוכמת התורה, ובדרך לתקן זאת באמצעות תשובה מאהבה ועיון באגדה המהפכים זדונות לזכויות. בחלקו השני מוסבר כיצד סילוק אבק הגאווה מתוך הכרה שכלית וטהורה מביא לשלמות, לשפלות רוח אמיתית ולשמחה פנימית שאינה תלויה בהשוואה לאחרים.

תולדות סגולת יעקב, צמאון ולימוד תורה
שיחת מוצ"ש פרשת תולדות
השיעור עוסק בהבדל המהותי שבין הטבע הרוחני של יעקב לבין החיצוניות של עשיו, וכן במשמעות הפנימית של חפירת הבארות של יצחק כרמז לבתי המקדש. בנוסף, הרב מדגיש את הצורך בצמאון אמיתי לדבר השם, וקורא לתלמידים להמשיך ולהתמיד בלימוד התורה מתוך שמחה גם בימי החנוכה.
















