ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- אורות ישראל המבואר
- פרק א
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מיכאל בן מזל טוב
אנו, כלומר כנסת ישראל, רוצה לחיות דוקא מפני התכלית המוסרית שיש בההויה בכללה. ומתוך שאנו מכירים בקרבנו, שההתרכזות של החיים היא לנו המגמה המוסרית הכללית, מתוך כך אנו בטוחים, שבחיינו נהיה מסייעים להשלמתה. אם בפעם אחת היתה אבודה ממנו כליל המגמה המוסרית של ההויה, אז היינו אובדים לגמרי את שאיפת החיים, וממילא היו החיים הכלליים בטלים וכלים בלי תקנה. אבל לא תאבד כליל ממנו המגמה המוסרית בכללותה, וגם זיק אחד, שנשאר ממנו בעומק הנשמה בהסתרה גמורה, ישיב את הכל לתחיה.
הננו אוהבים את המגמה המוסרית העליונה שבהויה, כשם שהננו אוהבים את עצמנו, ויותר ממה שהננו אוהבים את עצמנו, כי בתוכיותנו הננו מרגישים רק ניצוץ אחד מהמגמה הכללית המקפת כל, וה"כל" שבמגמה האהובה אהבת חיים יקר הוא לנו הרבה יותר מהניצוץ העצמי שבנו. המגמה המוסרית הנקיה שבהויה מתבלטת בשמות הקדושים, שהשם העליון הנכתב ובלתי נקרא הוא מרכזם. ועל כן מונח בו צרור החיים לנו ולכל, "ואתם הדבקים בד' אלהיכם חיים כולכם היום".
הננו אוהבים את המגמה המוסרית העליונה שבהויה, כשם שהננו אוהבים את עצמנו, ויותר ממה שהננו אוהבים את עצמנו, כי בתוכיותנו הננו מרגישים רק ניצוץ אחד מהמגמה הכללית המקפת כל, וה"כל" שבמגמה האהובה אהבת חיים יקר הוא לנו הרבה יותר מהניצוץ העצמי שבנו. המגמה המוסרית הנקיה שבהויה מתבלטת בשמות הקדושים, שהשם העליון הנכתב ובלתי נקרא הוא מרכזם. ועל כן מונח בו צרור החיים לנו ולכל, "ואתם הדבקים בד' אלהיכם חיים כולכם היום".
שתי הפיסקאות הבאות מבררות כיצד מתגלה בפועל הגרעין הפנימי של כנסת ישראל, ובכך הן מהוות המשך לסעיף ד'. בסעיף ז' נחזור ליחס שבין סעיף ג' לסעיף ד'.
החלק הראשון - חיבור רצון החיים של כנסת ישראל למגמה המוסרית
אנו, כלומר כנסת ישראל, רוצה לחיות דוקא מפני התכלית המוסרית שיש בההויה בכללה. ומתוך שאנו מכירים בקרבנו, שההתרכזות של החיים היא לנו המגמה המוסרית הכללית, מתוך כך אנו בטוחים, שבחיינו נהיה מסייעים להשלמתה.
נראה שהכוונה של הרב היא לכך שיש בעולם כוחות רע, כוחות הרס, שלא נותנים לכל כוח אחר להופיע, ויש כוחות טוב. הרצון לטוב הוא הרצון שכולם יוכלו להופיע את עצמם.
ההגדרה של "מגמה מוסרית" היא עשיית דברים לשם האידיאל ולא לצורך עצמי, כשהאידיאל הטהור הוא הרצון שיהיה טוב לכל . אמנם הלשון "מוסר" קצת קשה כאן, שכן היא מדגישה יותר דוקא את הצד של ה"סור מרע" 1 . יתכן שהרב רוצה ללמדנו שהרצון לטוב אינו דבר שהאדם יוצר, אלא הוא כבר קיים בבסיס הטוב, והאדם צריך רק להסיר את המסכים המונעים מהטוב להתגלות.
התכלית המוסרית נראית רק כשההויה היא בכללה. אם נסתכל על כל חלק בעולם בנפרד, נראה שהעולם מלא במאבקים, ולכאורה הוא כלל אינו מוסרי. אכן, היו תזות נוראיות שהתפתחו מהן המון כוחות של רוע, כגון הנאציזם, שהבין שסדר העולם הוא כזה שהחזק הוא השורד. אנחנו מסתכלים על העולם בצורה אחדותית כוללת, ועל כן אומרים שלעולם יש מגמה כללית מוסרית שיהיה טוב לכל היצורים. אמנם בינתיים יש בעולם גם מלחמות הישרדות, הנובעות מנפילות של האדם, או אף של העולמות שקדמו לאדם, אולם בסוף הדרך ודאי יהיה טוב לכל..
נראה שבסעיף זה הרב מדבר על כנסת ישראל כפי שהיא מתגלית בעולם הזה כעם ישראל, ולא על נקודת הראשית שלה, שבה עסקו הסעיפים הקודמים. עם ישראל אינו רוצה לחיות כעם רגיל, שרוצה לחיות רק כדי לשרוד, אלא רצונו לחיים מחובר למגמה המוסרית, שיהיה טוב עצמי לכל. כאשר עם ישראל נפגש עם המציאות בעוד היא לא שלמה - הוא מוביל את העולם לגילוי מגמתו.
אם בפעם אחת היתה אבודה ממנו כליל המגמה המוסרית של ההויה, אז היינו אובדים לגמרי את שאיפת החיים וממילא היו החיים הכלליים בטלים וכלים בלי תקנה. אבל לא תאבד כליל ממנו המגמה המוסרית בכללותה, וגם זיק אחד, שנשאר ממנו בעומק הנשמה בהסתרה גמורה, ישיב את הכל לתחיה.
לכאורה נשאלת השאלה, הרי גם בעם ישראל אנו מוצאים עליות וירידות! אנו לא רואים תמיד שהמגמה המוסרית עליה דיבר הרב יוצאת אל הפועל, לא תמיד עם ישראל הולך לאורה. כיצד? על שאלה זו עונה הרב כאן.
הנחת יסוד שלנו היא, שלכל אדם ואדם יש רצון בחיים. אם אדם הולך ומאבד את עצמו לדעת ודאי נובע הדבר ממחלת נפש, הנובעת מתחושה של האדם שהוא בעצם לא חי, או שהוא חושב שאחר כך הוא יחיה יותר. הכוח הבסיסי ביותר שהקדוש ברוך הוא נטע בהויה הוא עצם הרצון להיות הויה. כיון שאנו יודעים שכל ההויה קיימת רק בשביל שיתגלה בה הטוב, המגמה המוסרית, ודאי שאם נניח שעם ישראל לא יחיה פעם אחת לאור המגמה הזו - יהיה זה כמו התאבדות, ויאבד העולם. אולם הרב מבאר שלא יתכן כזה מצב.
יתכן מצב שבו עם המגמה המוסרית לא תהיה המגמה המרכזית בחייו של עם ישראל, וזאת משום שבחיים יש המון כיסויים, הם מאוד מגוונים, יש בהם הרבה עוצמות חיים שיכולים למשוך לכיוונים אחרים מלבד המגמה המוסרית. לא תמיד ההויה מופיעה בכללותה, כי אם באופן חלקי. אכן, גם לעם ישראל יכולות להיות הרבה תקופות שהמגמה המוסרית לא תהיה מרכזית, אבל ודאי לא יתכן שיהיה מצב שבו עם ישראל יעמוד בפני פרשת דרכים האם להתנתק לגמרי מהמגמה המוסרית, ויתנתק. כל עוד האדם אומר לעצמו שיש בו נקודה טובה - הוא יכול לסטות לדרכים לא מרכזיות ולא להיות עסוק במגמת חייו, אבל כשהוא מגיע לפרשת דרכים הוא מיד שב למרכז. נקודת החיים הזו קיימת באופן עמוק כל כך בעם ישראל, שאין סיכוי שעם ישראל יתנגד לה. במקומות רבים מדבר הרב על הביטחון הזה, שגם כשעם ישראל נוטה אל הגשמיות - הוא לא סוטה לגמרי, והוא עוד ישוב לעצמו.
החלק השני - התגלות המגמה המוסרית על ידי אהבת המידות האלוקיות
הננו אוהבים את המגמה המוסרית העליונה שבהויה, כשם שהננו אוהבים את עצמנו, ויותר ממה שהננו אוהבים את עצמנו, כי בתוכיותנו הננו מרגישים רק ניצוץ אחד מהמגמה הכללית המקפת כל וה"כל" שבמגמה האהובה אהבת חיים יקר הוא לנו הרבה יותר מהניצוץ העצמי שבנו.
בחלק הראשון דיבר הרב על הרצון לחיים, ואילו כאן הרב מדבר על מה שאנחנו אוהבים. מהו ההבדל בין הרצון לאהבה. הרצון הוא מה שעומד בבסיס כל חיי האדם, מה שנותן לו את תחילת ומגמת חייו. הרצון אינו מורכב מכוח אחד באדם, אלא הוא סך כל המציאות שלו. ישנם הרבה כוחות המשפיעים על הרצון, כמו השכל והרגש. ישנם סוגי אנשים שונים, כל אחד בעל הרכב כוחות נפש שונה, אך באופן כללי עדיף שהשכל הוא שישלוט על הרצון יותר משאר הכוחות. זוהי דרך המלך, כיון שהשכל הוא הכוח המרכזי, כוח נבדל מהאדם שניתן לו בכדי שיוכל להיות מחובר לדברים שלמעלה ממנו, ושלא יהיה מוגבל רק אל עצמיותו. האהבה היא כוח שנמצא ברגש האדם, תחושת משיכה, דביקות, השתוקקות לדבר מסוים. כאן הרב מחדש שאפילו כוחות האהבה, הכוחות הממשיים שיש בכנסת ישראל, מחוברים אל האידיאל השלם של ההויה כולה. בדרך כלל האדם אוהב קודם כל את עצמו. ואהבה זו ביסודה באה ממקום טהור, שכן האדם נברא בצלם אלקים, "ואהבת לרעך כמוך". הרב אינו מדבר כאן נגד הכוח הזה של האהבה העצמית, אלא על כך שהאהבה הגדולה יותר שיש בנו היא האהבה לכל העולם, לכלל ההויה, אף על פי שדבר זה הוא לכאורה בלתי אנושי. בעם ישראל זה עובד, כי בתוכיותנו אנו מרגישים רק ניצוץ אחד מתוך כל המגמה הכללית הזו.
המגמה המוסרית הנקיה שבההויה מתבלטת בשמות הקדושים, שהשם העליון הנכתב ובלתי-נקרא הוא מרכזם. ועל כן מונח בו צרור החיים לנו ולכל, "ואתם הדבקים בד' אלהיכם חיים כולכם היום".
למעשה, הרב בא ואומר שבמציאות של העולם הזה יש קושי: כיצד נגיע לגילוי המגמה המוסרית בצורתה הנקיה הטהורה, כך שלא תהיה בה שום נגיעה אישית? אם נגיע לכך דרך האהבה העצמית, אפילו בצדדיה הגבוהים (אהבת המידות, הנשמה), אפשר יהיה לטפס לאט לאט ולגלות מהי עצמיותנו. אולם, קשה לאדם להתנקות לגמרי ולטהר את האהבה הזו. אם כן כיצד ניתן לעשות זאת? באיזה דבר מתגלית המגמה המוסרית בלי נגיעות עצמיות? התשובה לכך היא - בשמות הקדושים.
מה הם השמות הקדושים? במילון הראי"ה מובא "מושגי האלקות שיכול כל אשר שכל במוחו לבטא ולשאוף להם, להשתוקק עליהם ולהתקשר בעניינם. זאת משום שהשמות אינם מסמלים...". כלומר, האדם יכול להתבונן ולהתחבר למידות שונות – חסד, רחמים וכו' - שבהן הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם. כשאדם נדבק בהם הוא לא מתעסק בעצמו, אלא בדבר שהוא למעלה ממנו. רק שם יכולה להתגלות המגמה המוסרית הטהורה. שם הוי"ה, השם העליון, עצם זה שהקדוש ברוך הוא מהוה, נכתב ואינו נקרא. הדבר מבטא שהקב"ה נמצא למעלה מהאדם, שאינו יכול אפילו לקרוא את השם הזה, הוא למעלה ממוגבלויות האדם. כל השמות הם החלק שאותו האדם יכול להשיג במידותיו של הקדוש ברוך הוא, אולם השם העליון ודאי לא יוכל להיקלט אף פעם בצורה שלימה בעולם הזה.
החלק הזה של הסעיף מבאר לנו את היחס שבין סעיף ג' לסעיף ד'. בסעיף ג' אמר הרב שכנסת ישראל משתוקקת כל כולה לאלוקות, ובסעיף ד' אמר הרב שכנסת ישראל אינה מחולקת מהאלוקות. כאן אומר הרב שמבחינת היכולת של האדם בפועל לגלות את עצמו - הוא לא יוכל להגיע לסעיף ד' בלי סעיף ג'. כלומר, בשביל שבאמת כנסת ישראל לא תהיה מחולקת מהאלוקות בצורה טהורה לחלוטין היא חייבת להתחיל לבטא את המגמה המוסרית דרך הדביקות בעניין האלוקי.
המסילת ישרים מקדים את מידת הטהרה למידת החסידות. מידת הטהרה היא הדרך לעבוד את ה' ללא שום כוונה זרה, עשיית המצוות בכונה זכה, וזהו סעיף ג'. לעומת זאת, החסידות היא היכולת לעשות לפנים משורת הדין, כשהמגמה והכוונה העושה דברים היא עשיית חסד עם כנסת ישראל ועם הדור שנמצא בו. החסידות היא הדביקות הגמורה בקב"ה ובעם ישראל, וזהו סעיף ד'.
^ 1 כך היא המשמעות המקובלת בספרי המוסר, וכך נראה גם מדברי הרב עצמו בספר 'מוסר הקודש', שמדבר בהרבה פיסקאות על מגמת המוסר באופן הזה.
הרב ש. יוסף וייצן
רב היישוב פסגות ור"מ בישיבת בית אל.
נתיבות עולם - הרב ש. יוסף וייצן אהבת הדומה והשונה - הרחבת החיים והעשרתם
נתיב אהבת ה' למהר"ל, פרק א' (2)
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
שבועות מעין עולם הבא!
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך עושים קידוש?
הלכות שטיפת כלים בשבת
איסור בשר וחלב
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך ללמוד אמונה?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
