ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

כיד המלך ;">

דף הבית בית מדרש ספרי אמונה וחסידות כתבי ברסלב סיפורי רבי נחמן מברסלב Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אלול תשס"ח

כיד המלך


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל

מעשה בבן מלך שנתרחק מבית אביו והיה מתגעגע מאד מאד על אביו.
פעם אחת קיבל אגרת מאביו והיה שמח בה ומשתעשע עמה. ומרוב שמחה ושעשועים גברו בו מאד הגעגועים על אביו והיה מוסיף מפעם לפעם געגועים על אביו, קובל ואומר: וי לי, וי, מי יתנני לנגוע ביד אבי נגיעה קלה קלה, מי יתנני ואבי יושיט לי את ידו כי אז אחבקה ואנשקה, כל אצבע ואצבע של אבי היקר הייתי מנשק מנשיקות פי מרוב געגועים שאני מתגעגע על אבי מורי ומאורי, אבי הרחום, מה מאד הייתי רוצה לנגוע לפחות בזרתו הקטנה. ועד שהוא קובל ורוגש ומתגעגע מאד מאד על מגע יד אביו הבריק לו רעיון במוחו הרי זה בידי איגרת אבי, הכתובה בעצם יד אבי, הכי לא כתב המלך משול ליד המלך? ומלב הבן פרצה שמחה גדולה ביד המלך, כיד המלך.


ריחוק בן המלך.
הסיפור הוא סיפור קצר מאד, סיפור הנראה פשוט אך נראה שהמסר שלו חשוב מאד ולכך ראוי מעט לעסוק בו כדלת ידינו וננסה להבין את הדברים.
המעשה עוסק בבן מלך, בן מלך זה כל אחד ואחד מאתנו, וגם עם ישראל בכללו, אשר כל אשר עובר על האדם, עובר באופן הכללי על עם ישראל, והדברים מקבילים, שהאדם הוא עולם קטן, ולכך נשתדל להתבונן גם בראיה כללית וגם בראיה פרטית על משמעות הדברים על מעשי האדם וכיצד הוא אמור להתמודד הן עם הקשיים, והן עם התיקון של עם ישראל מתוך המשברים שנמצאים בו, כיצד מגיע אל הגאולה במהרה בימינו.
בן מלך התרחק מבית אביו.
מדוע התרחק בן המלך? אין מסופר בסיפור. אך ברור שעם הריחוק הזה של הבן מבית המלך אין בו ניתוק. אמנם הבן נמצא במקום רחוק מאד, אך הוא קשור בכל נימי נפשו אל המקום שלו באמת. שבמקום שמחשבתו של האדם שם הוא באמת נמצא 1 , למרות שהוא בפועל נמצא במקום אחר, ועל מנת להגיע אל המקום הזה ששם מחשבתו, באמת בכל מציאותו ובכל חלקיו עדיין צריך עבודה רבה, אך הקישור שלו אל המקום האמיתי שלו הוא היסוד של הכל.
כאשר האדם קשור אל השורש ממילא בודאי שהוא בסופו של דבר יגיע אל המטרה. אמנם לפעמים העבודה תהיה ארוכה, לפעמים אף לא יהיה בכוחו להגיע אל המטרה בפני עצמו, אך לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין להבדל ממנה.
כאשר בן המלך מאשים את המלך על היותו מגורש מבית המלכות, ממילא האשמה זו גם תגרום לו להרגיש שאין הוא רוצה כלל לחזור לבית המלך, שכן ירגיש שבית המלך עם כל מיוחדות שלו הרי אין זה מקומו, אך כאשר הוא חש שכל הריחוק הוא ממנו, ממעשה שלו, או מצורך תיקון שלו ממילא הוא משתוקק כל הזמן לחזור אל המקום המתאים לו באמת, הוא יעבוד כל הזמן לזכות לחזור אל בית המלך במצב המתוקן שבו יוכל להתמיד לחיות בבית המלך.
מתוך הגעגועים של בן המלך אנו מגלים את הקשר הפנימי שלו אל המלך, וממילא בטוחים אנו שהוא בסופו של דבר יחזור אל המקום שלו, למרות שאין הדבר כתוב בסיפור אך אולי בסיפור נגלה עוד נקודה חדשה שנובעת מעצם הריחוק, נקודה שתגלה על התעלות יתר ממה שהיה קודם לכן לפני הריחוק 2 .
האם ישנו יתרון מריחוק של בן המלך?
נראה שלמרות הצער הגדול שיש בעצם הריחוק, באמת ישנה מטרה לריחוק.
כאשר המלך נמצא אין מקום לאחר להתגלות. במצב שבו המלך פועל ממילא מה שייך שהאדם יפעל את פעולתו, הרי פעולת ה' שלמה, ופעולת האדם היא חלקית, ובמקום שיש שלם מדוע לעסוק בחלקיות?
לכך צריך להרחיק את בן המלך, לתת לו מקום להתקדם, מקום לפעול, ויתר מכך גם עצם הגעגועים גורמים לבן של המלך לשקוק להתקדם, לשקוק להתתקן ולחזור אל מקומו בתור בן מלך באמת.
כאשר הבן מלך רגיל אל המלך ממילא אין הוא מתרגש כלל מהמלך, בשבילו היות אביו מלך אינה גורמת לו לתהליכים טובים, עלול לגרום לו הדבר לגאווה, לגרום לו לעצלות הרי הוא בן מלך ואם כן מדוע צריך הוא להתאמץ, הרי הכל מוכן לפניו והוא רק צריך לקצור את הפירות שזרע אביו? אך באמת במצב זה בן המלך צפוי לנפילה. אם הוא באמת יחוש את היציבות של בית המלכות ממילא לא ישקיע, וגם סופה של המלכות שתהפך למינות כאשר היא תהיה בידיו 3 .
במצב זה הריחוק מבית המלך הוא לטובת בן המלך באמת, יכול להיות ואף הגיוני שהמלך עצמו מתגעגע הרבה יותר אל בנו מאשר הבן עצמו אל המלך 4 , למרות שאין זה מוזכר בסיפור, אך יודע המלך שזוהי הדרך היחידה שבנו יגדל בצורה הנכונה, הוא יתקדם באופן הנכון ולכך מוכן הוא "לסבול" על מנת כן, על מנת להיטיב לבן 5 .
בסיפור שלנו בן המלך עצמו התרחק מבית המלך ולא המלך עצמו הרחיק את בנו.
נראה שהריחק כאן נובע מקלקול של הבן, מתוך שלא חש את החשיבות של הקרבה לבית המלך גרם וקלקל במעשיו שיהיה צריך להתרחק.
החטא נגרם לאדם על ידי שהוא מתרחק מבית המלך, כאשר האדם היה חי את הקשר בינו לבין הקב"ה באופן החי והמלא, ממילא כל מעשה אשר איננו לפי רצון הקב"ה היה מעורר אצל האדם תחושת שנאה, וממילא לא היה מסוגל כלל לעבור על רצון ה', אלא שכאשר האדם התרחק, כאשר הוא לא חי את הקישור אל הקב"ה באופן הבריא ממילא גם רצונו של המלך, התחושה של הקרבה אל ה' מתעמעמת והאדם מתרחק ממקומו המתוקן אל מקום רחוק שבו גם המלך איננו נגלה לו כפי שהיה.
האדם אשר מוצא את עצמו מרוחק מה' צריך לחזור בתשובה על הריחוק הזה, שפעמים גם בא לידי ביטוי בעבירות וכד', הוא צריך לחזור אל מקומו הראשון על ידי דרכי התשובה. אך ראשית על מנת לפתוח את האפשרות לחזרה בתשובה צריך הוא ראשית כל להכיר באחריות שלו על החטא, לא להאשים את האחרים אלא לקבל את האחריות על עצמו.
זה יסוד של וידוי שהאדם מתודה על חטאו ובכך מכיר שהוא לא היה בסדר, שהחסרון נובע ממנו.
כאשר האדם לא מתחיל את הדרך בכך, הוא תולה את הריחוק בדברים אחרים, אולי בה', ממילא אין לו כל רצון לחזור אל המקום הראשון, שכן יש לו אשמה על המקום ההוא ועל הקשרים ההם. האדם אשר טוען שהמציאות היא אשר גרמה לו לחטוא ממילא בעקבות האשמת המציאות הוא גם מאשים את רבש"ע וממילא מרגיש ריחוק פנימי מה'.
אחר שמכיר את אחריותו אל החטא ממילא מכיר הוא שהריחוק הוא רק ממנו, הוא אשר גרם לעצם הריחוק ובאמת ה' איננו רוצה את הריחוק אלא הוא קורא כל הזמן לאדם לחזור אליו, אל המקום המתאים לו באמת, אמנם אי אפשר לחזור בלא לתקן את אשר קלקל אך היסוד להכל הוא ההכרה הפנימית הזו של עצם הקשר, שהאדם יכיר שה' באמת קשור אליו בכל מקום שהוא נמצא.
נראה שהריחוק עצמו איננו מוגדר ממה נגרם, ולא בכדי.
כאשר אנו נגדיר מה בדיוק גרם לריחוק של בן המלך, ממילא אנו מצמצמים את כל הסיפור ואת כל מסר שלו. הריחוק יכול להגרם מכמה סיבות ולא נכון יהיה לבחור סיבה אחת, אלא הנכון הוא שהריחוק עלול להגרם מסיבות שונות כל פעם מסיבה אחרת, ואין אנו מתעסקים ממש מה הסיבה אלא יותר על מציאות הריחוק, שכן כל אדם והעם עצמו ישנן פעמים רבות שיש ריחוק חדש, ישנה התקרבות והתרחקות כדרך של קשר אמיתי, ואם נגדיר את הריחוק באופן אחד ממילא נפסיד את ההתמודדות בריחוקים האחרים. צריכים אנו לדעת שכל הריחוקים יש להם את אותו היסוד, אמנם הדרכים שהגיע הריחוק היו שונות, אך היסוד הוא אחד, הטיפול הוא בעקרון אחד ולכן המטרה היא לתת נקודה כללית ולא להכנס אל הפרטים.
הנקודה החשובה היא שהאדם לפעמים מרגיש ריחוק מה', ואף עם ישראל פעמים מרגיש מרוחק מה' וממילא משנה גם את ההתנהגות של ואיננו הולך בדרכי ה'. ותופעה זו צריך להתמודד עמה, ללמוד כיצד להחזיר את הדבר אל כנו.

הגעגועים
כפי שהזכרנו קודם לכן הריחוק של בן המלך מהמלך גורם לו לגעגועים.
מדוע הרחוק מעורר געגועים?
כאשר אין קשר אמיתי בין שנים, יכול להיות שכאשר הם נמצאים ביחד הם יסתדרו טוב ואף יהנו מהקשר, אך כאשר יתרחקו זה מזה, ממילא לא יהיה חסר להם דבר ולא יתגעגעו כלל.
הגעגועים ואי הגעגועים מגלים על עצם הקשר. אם הריחוק יגרום לצער של געגועים, לתשוקה אדירה לחזור אל הקשר המעשי, ממילא מגלה הדבר שהקשר הוא פנימי ויסודי, עד כדי כך שאי אפשר להמשיך בלא הקשר. וככל שהגעגועים יהיו גדולים יותר כך גם יתגלה עצמת הקשר הפנימית. כאשר לא יחוש האדם געגועים יתברר לו שבאמת אין זה קשר רציני, קשר משמעותי לאדם וממילא הוא יוכל לוותר עליו.
הגעגועים אל ה' מגלה על הקשר של האדם אל ה'.
חסד עשה הקב"ה עם האדם, שכאשר הוא לא יעשה את הדברים המתאימים לו, אמנם בחיצוניות הוא עשוי להנות מהם, אך בפנימיותו יחוש חסר, יחוש תחושות רעות עם עצמו, כפי שאמרו חז"ל "רשעים מלאי חרטות" 6 . וכן יחוש בקול פנימי הקורא לו לשוב אל מקומו האמיתי, אל הדרך המתאימה לו, אל ההנאות המתאימות לו באמת, ועד שהאדם לא ישוב לדרכו האמיתית הקול לא יפסק. גם אם יצליח להשתיק את הקול הזה השתקה זו רק זמנית היא.
חסד הוא שלא ידח ממנו נידח שאותה הקריאה הפנימית תדחוף את האדם לשוב אל המקום שלו האמיתי ולא יתן לו להשאר במקומו העכשוי 7 .
אך יתר מכך יש בגעגועים האלו, לא רק שהם מגלים על עצם הקשר הם אלו שנותנים גם לאדם את הדחיפה לפעול במלא המרץ על מנת להגיע למטרה. כאשר האדם לא מרגיש שחסר לו דבר, גם אם יבין באופן השכלי שחסר לו, ואף יפעל להשלים את החסר, הפעולה שלו תהיה חלקית, אך כאשר התחושה בכל מהותו תהיה שאין לו מציאות בלא התיקון, הגעגועים האלו העמוקים יגרמו לו שלא יוכל להמשיך את דרך חייו בלא לתקן את המצב, בלא שיפעל באמת בכל כוחותיו למען השלמות.
לפי זה אנו יכולים גם לומר 8 שעצם הריחוק מטרתו היא על מנת לגרום לגעגועים. כאשר הקשר נהיה טכני, מאבד הוא את משמעותו, את החשיבות שלו בעיני האדם וממילא נהרס הקשר. לכך צריך לפעמים לגרום לריחוק על מנת לבנות את הקשר הפנימי.
כאשר לא בא לידי ביטוי הקשר החיצוני, ואי אפשר לסמוך עליו ממילא אין ברירה לאדם אלא לבנות את הקשר הפנימי. לא רק לחוש את קיומו, כפי שהזכרנו קודם לכן, אלא גם לפעול עליו להפנים אותו לשים לב למשמעותו, להבין את מטרותיו וכיצד האדם אמור לפעול על ידו.
באופן זה, שהאדם יברר את הגעגועים עצמם ואת הנגרר מהם ישאב האדם מעצם הגעגועים האלו את הכוחות להתקדם, לפעול ולהגיע אל המטרה 9 .
הגעגועים של האדם אל ה', באים לידי ביטוי בתפילה, וביותר בתפילה לעני כי יעטוף, שהאדם מרגיש שאין לו כלום מלבדי ה' ומכך גם נובעת התפילה היותר שלמה, היותר עמוקה עד עמקי הנפש שהאדם אין לו מבטח אלא ה'.
הגעגועים של עם ישראל אל ה' ושל ה' לעם ישראל, מספר עליהם ר' נחמן עצמו במקום אחר, בסיפור של ז' בטלרז' על שתי הצפורים אשר מתגעגעות זו לזו, ומתוך הקולות של הגעגועים אין כל העולם יכול לסבול את הבכיות האלו, וביום באים כל הצפורים האחרות ומשמחות ומשכיחות את הגעגועים על מנת שיהיה אפשר להמשיך לחיות, ואילו הצדיק פועל שם על מנת לגרום להפסקת הבכי של הצפורים.
כך גם עם ישראל חש שהקשר אל ה' הוא בעצם מציאותו, אין לו כל מציאות אחרת. לכך כאשר גלו ישראל מעל שולחן אביהם, הגיע עם ישראל אל המצב הקשה ביותר, אל מצב שבו לא היה עם ישראל בצורה הכללית אלא רק בצורה הפרטית 10 .
כאשר חשו את הגעגועים האלו, אי אפשר היה להשאר בגלות 11 , לכך צריך היה להשכיח מהם מעט את הגעגועים האלו ובכך גזר ה' את שלושת השבועות לקיים את ישראל בגלות עד שיגיע הזמן ויתבטלו השבועות 12 .

האגרת של המלך
בן המלך נמצא במקום מרוחק מהארמון, מתעוררים הגעגועים הגדולים, והנה מגיע אגרת של המלך. מה היא אותה האגרת?
באופן הפשוט בראיה הכללית אפשר לראות את האגרת בתור מתן תורה. עם ישראל אשר החל את המלאכה בהיותו מרוחק מה', במצב של היותו שקוע במצרים, מוצא את עצמו מרוחק מה' והנה מגיע אליו אגרת מהמלך, אותה האגרת אשר מגלה דברים עליונים, מגלה משמעות לכל החיים שלו, מדריכה אותו ברצונות של המלך, ואולי אף בדרך כיצד לחזור אל המלך.
אמנם השמחה היא גדולה, עצם השמחה מקבלת האגרת, ואולי הנקודה המיוחדת המשמחת באגרת היא שדרכה אפשר לראות את הכותב אותה. וכאשר ישנם געגועים אל הכותב ממילא כל אגרת מחיה את הקשר. במצב זה האגרת כל מילה ממנה תהיה חיה ומלאה שמחה.
האגרת גורמת לבן המלך לחוש שהמלך מעונין בו, שהנה הוא חשוב למלך, והמלך עצמו רוצה בחזרתו, למרות שאולי בפועל עדיין לא הגיע הזמן, עדיין המציאות לא מוכשרת לכך שבן המלך יחזור, אך הקשר ממשיך גם מצדו של המלך. וכמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. לאחר השמחה הראשונית, האיגרת גורמת לגעגועים גדולים עוד יותר. שהאדם מרגיש שהנה כל כך מופלא הוא הקשר, ממילא חש הוא עד כמה הוא זקוק לקשר, ולכן ההשתוקקות לקשר נהיית גדולה יותר, תשוקה לקשר עצמי עם המלך.
אמנם מתן תורה היה מעמד מיחד בעם ישראל, אך אנו לומדים שאת המעמד הזה אין אנו אמורים לזכור כמעשה היסטורי שהיה בעברו של עם ישראל, אלא הוא מעשה הקיים כל זמן בכל אדם ובכלל ישראל בכל זמן.
אנו מברכים "נותן התורה" ומפנימים בנו את היסוד שהתורה לא היתה באופן של נתינה חד פעמית שעברה, אלא אנו חיים את כך שהתורה כל הזמן ניתנת מחדש, כל הזמן בכל שלב שישנה התעוררות חדשה של התורה, ישנם חידושי תורה, ישנה התקשרות חדשה בתורה, ממילא היא גם נתינה חדשה.
מהלך זה נמצא גם באדם הפרטי, אשר בכל שלב ובכל מצב מתגלים לו אם ישאף לכך, אורות גדולים של התורה אשר קודם לכן לא היו ידועים לו, אשר קודם לכן לא הכיר כלל על קיומם, יגלה כיצד התורה מדברת אליו בדיוק במקום שבו הוא נמצא. התורה מדברת אליו בהווה, במציאות חיה בדיוק במה שהוא זקוק לה.
כך גם בעם ישראל, ישנם שלבים של התורה בהתגלות שלה, ישנה תורה שמופיעה בכל דור לפי הצרכים של הדור, לפי הדרך שהיא אמורה להיות בקישור אל ה'.
בזמן ששלטה בעולם הפילוסופיה, גם גדולי ישראל הופיעו את התורה באופן הפילוסופי בפילוסופיה של קודש, בהסברות של הוכחות שכליות על יסודות האמונה, כדוגמת אמונות ודעות, מורה נבוכים ועוד ספרים אשר בדורנו לפעמים נתפלא לראות את האריכות של ההוכחות הפילוסופיות אשר לדידנו אין צורך בהם 13 . וכן בשלבים אחרים ובדרכים אחרות כל שלב לפי הדרך שלו 14 .
וכך דרכה של התורה שהיא ביסודה נצחית וממילא משתנה בה בכל דור האופן של הגילוי של אותה התורה לפי ההתאמה והצורך לדור. בכך התורה חיה בכל דור, בכל זמן ומפיצה חיות של קדושה, חיות של גילוי אלוקי בתוך המציאות שעוברים.
התורה עצמה היא שכל אלוקי, היא שכל עליון, שהאדם מסוגל להתבונן בו, ללמוד אותו, להשקיע בו ובכך להתקשר אליו וממילא להתקשר אל נותן התורה.
כאשר התורה תהפך לדבר מנותק מנותן התורה ממילא תאבד את האור האלוקי שלה, וכפי שמצינו שהיה בשלבים של החרבן, אשר "לא ברכו בתורה תחילה" שזה היה "עוזבם את תורתי", שלא הכירו בתורה כתורה אלוקית, שהכירו בה כחכמה אך לא כדבר הקשור אל האדם ואל ה' 15 , ובכך גם הגיע למצב שהלימוד שלה נהיה דבר המנותק מבנין ה"עובד אלוקים" של האדם, ושל העם.
כאשר האגרת נשארת כל הזמן כאגרת של המלך, ממילא היא מעוררת שמחה אך כאשר עובר הזמן, שהנתינה של התורה עוברת, והתורה נשארת כדבר מוכר כבר, כדבר שאין בו חידוש מיוחד אלא רק בפרטים מסוימים שאינם ממלאים את האדם ואת העם בחיות ממילא חוזרים הגעגועים להופיע והגעגועים גורמים לאדם לחוש שהאגרת עצמה עם כל הנפלאות שלה, הרי אין היא באמת המלך עצמו, הרי בבירור המציאות, המלך נמצא עדיין בארמון רחוק, ואילו הוא נמצא במקום רחוק, רחוק שאיננו חש את המלך בעצמו, ממילא האגרת אולי מהוה רפואת מה, אך זמנית היא שכן הצפיה היא לדבר גדול יותר, לדבר שלהם יותר של קשר חי עם המלך בכבודו ובעצמו.
פעמים גם האדם אשר מחדש בתורה, חש הוא בשלב מסוים שאין בדבר חידוש כל כך משמעותי, אמנם הוסיף הוא עוד נקודה בסוגיא, אך הרי הסוגיא נשארה כפי שהיתה, והוא לא משמעותי בכל המערכת, ובתחושה זו התורה מאבדת בעיני האדם את האור שלה, את השמחה של הלימוד שלה, ובכך האדם מתחיל לחוש שהתורה אינה מחייה אותו, שאין היא מאור חייו, ומאבד את החשק בה. בכך גם מרגיש הוא שאין בתורה קשר אל ה', שהתורה עצמה אולי יש בה שכל חשוב אך אין בה אלוקים באמת.
במצב זה מתעוררים אותם הגעגועים אשר גורמים לאדם לשאוף לדבר אחר, לקשר אחר לגמרי, של הופעה שלמה יותר אל המלך והקישור אליו ובכך האגרת מפסיקה להחיות ולשמח את האדם.
בסיפור עצמו עוסק ר' נחמן לא בנפילה של איבוד החשק מהאגרת, אלא במצב שבו מעצם העיסוק באגרת נגרם לאדם תשוקה גדולה יותר להמשיך הלאה, הרי הוא חי את המלך, הרי הוא ראה את כתב המלך, וממילא הוא משתוקק יתר מכך. כל עוד שהמלך היה בזכרון, הזכרון עצמו מתעמעם במשך הזמן, אך כאשר האגרת מונחת לפניו והוא משתעשע בה ממילא בכל לימוד, בכל בירור, יחד עם השמחה, גם מתעוררת התשוקה ליותר, יחד עם הגילוי ישנה גם הרגשה של החסרון, ושל התשוקה לעצם הקישור. ובכך בכל התקדמות גם מתעוררת התשוקה לשלב הבא.
הגעגועים האלו אשר הם כל כך חשובים, מופיעים בכל אופן, או בדרך המתוקנת של ההתעלות מתוך השעשועים של התורה, או אם לא זכו על ידי האיבוד של היחס אל האגרת ואל החיות שבה.
בודאי שהדרך המתוקנת עליונה יותר, היא מלאה חיות יחד עם תחושת החסרון והגעגועים, ואילו הדרך השניה רצופה משברים וקשיים, אך שתי הדרכים קשורות יחד בכך שהן מעוררות את הגעגועים ודוחפות את האדם להתקדם, ואת העם להתקדם.
גם בזמן של גילוי החכמה האלוקית ישנם געגועים אל הנבואה עצמה גם אצל האדם וגם אצל העם.

הרצון לגעת במלך ולנשקו
הגעגועים האלו, גורמים לבן המלך, לדבר שאולי לא היה מגיע אליו בשום דרך בלא הריחוק. אמנם הוא אוהב את המלך, אך היה רגיל אליו וממילא לא הרגיש את האהבה ואת הגעגועים לכל אות ולכל דרך של גילוי כפי דרך של אוהבים המרוחקים זה מזה שכל דבר מעורר יותר את הגעגועים וכל גילוי מעורר יותר את האהבה לכל דבר קטן, לכל פרט ופרט.
הגעגועים הם לדבר מיוחד, לנשיקה!
כאשר אנו חושבים על הנקודה הזו, של הנשיקה, אנו יודעים שישנן כמה דרגות של קשר. ישנו קשר של דיבור, שהוא גילוי של רצונות ושל מחשבות והן עוברות מאד אל השני. קשר זה מצוי ברוב העולם, גם בין אנשים אשר אינם בקשר פנימי.
שלב אחר הוא הקשר העמוק יותר וגם האינטימי יותר והוא הנגיעה. נגיעה היא קרובה יותר. היא כבר לא לכל אדם, היא כבר יותר משהו רגיש, יותר אישי.
מוצאים אנו בהלכות צניעות שאמנם הלכתית מותר לאדם לדבר עם אשה, אך נגיעה כבר תהיה אסורה, שהנגיעה כבר היא קרבה גדולה יותר ולא בכל מקום היא מסוגלת להתגלות, נסיון לדבר שאיננו מתאים יגרום רק לנפילות וקלקולים.
אך ישנו עוד שלב והוא נשיקה, נשיקה היא כבר דבר שאיננו מקובל כלפי חוץ, הוא כבר חיבור פנימי, חיבור של עצם האדם אל הזולת, ולכך גם הוא מופיע בצורה מצומצמת יותר, בצורה יותר אינטימית ומגלה על קשר עמוק יותר אשר דוקא מפני יסודיותו צריך הוא להופיע אף ברובד המעשי והגופני 16 .
הגעגועים גורמים לבן המלך לחוש רצון לקישור עמוק יותר, יותר פנימי של כל נקודה המקבלת את המשמעות שלה באופן שלם יותר באופן חי יותר.
הגעגועים למלך אף אל הגילוי הקל ביותר אך המיוחד שבו הוא שהוא קישור אל עצמיות המלך, לא אל גילויים שלו אלא אל עצם המלך.
געגועים אלו אולי יש להם קישור אל נבואה אשר עם כל המעלות של התורה עצם התורה מעוררת את הגעגועים אל דבור אלוקי חי בפועל 17 .
האדם משתוקק אל הקישור הגדול ביותר, אך מתוך הריחוק הוא שוקק אף לקישור עצמי אל האצבע של המלך. האצבע אשר היא המתגלה במציאות, שאותה מסוגל יותר האדם לחיות במציאות היא דבר שהאדם רוצה לראות, לחוש אותה ולחיות אותה לגלות את הקישור העמוק אליה.
במצרים ראו החרטומים את "אצבע אלוהים היא". אם אינם מסוגלים לראות את אלוקים בעצמיותו בתוך כל המציאות שהם חיים בה, אך הם מתוך הגילוי האלוקי המיוחד שהיה לצרכם של עם ישראל, מסוגלים לראות את האצבע.
אמנם שם גם הופיע אולי יד ה' ממש ולא רק האצבע, אך זה כבר לא היו מסוגלים לראות.
וכך מוצאים אנו בקריעת ים סוף שהיא יד אלוקים 18 ושם כבר הגילוי איננו בתוך הגבולות שהאדם מסוגל לעמוד בהן 19 .
ובן המלך מכיר שאין הוא מסוגל לנשק את המלך בעצמיותו בגילויים הגדולים ההם, אך הוא שוקק לנשק את ידו של המלך, וכך גם עם ישראל שוקק לנשק את המלך, ואף את ידו המתגלה במציאות, המדריכה את כל הכוחות בטבע ובכוחות החיים להופיע את ה' בעולם.

ביד המלך כיד המלך
אפשר לראות את השלב הזה בשתי דרגות.
דרך אחת היא שאמנם בן המלך איננו זוכה לחיות את הקישור אל המלך, שהרי אין הוא חוזר אל הארמון, אך הוא מתנחם בכך שיש לו משהו מעין המלך, אמנם אין לו את יד המלך אך יש לו דבר שהוא "כמו" יד המלך, אם אין אפשרות להגיע אל המקור, לפחות ננסה להסתפק במעין המקור, להסתפק בדבר שיש בו משהו מהדבר עצמו.
אך ידיעה זו אולי גורמת לו לחוש ניחומים אך אין הם נותנים לאדם את התחושה של השמחה אשר עליה מתואר בסיפור ולכך בודאי שאי אפשר להסתפק בשלב ביניים זה של ניחומים.
ויתר על כך ניחומים אלו הם דבר עובר שכן עצם תחושת החסרון איננה מסוגלת להיות נעלמת על ידי שכנועים ותשובות חלקיות, האדם רק יחוש שהוא "עובד על עצמו" ושהוא מנסה לנחם את עצמו בתנחומי שוא.
דרך אחרת להבין את הדברים היא, שהאדם כאשר הוא מתבונן אחרת באגרת הוא מסוגל לראות את המלך דרך האגרת וממילא אין הוא חי את הריחוק מהמלך אלא הוא חי שהנה המלך נמצא אצלו ממש.
בדרך ההתקשרות של האדם אל התורה, הזכרנו קודם לכן, שישנה אפשרות לראות את התורה כשכל אלוקי, כחכמה אלוקית חשובה, ושל גילוי אלוקי, אך ישנה עוד דרך אחת, עוד נקודה חשובה אשר מסוגלת להיות יסוד בלימוד התורה של האדם ושל הקישור של התורה לעם והיא שהתורה היא בעצם נפשו של הקב"ה היא איננה רק איזו חכמה של ה' המתגלה בתורה אלא היא עצמיות של ה' וממילא הקישור הנכון של האדם והעם אל התורה היא בעצם קישור אל הקב"ה בכבודו ובעצמו.
כאשר האדם לומד את התורה הוא צריך להתבונן שהנה ה' לומד עמו את התורה, שהנה ה' נמצא עמו בתורה וכל שלב הוא הולך יד ביד עם ה'. ה' מחיה את התורה בו, כל הבנה בתורה היא איננה דבר הנובע אך ורק מהכשרון של האדם, אלא הוא גילוי אלוקי של נתינת תורה של יד ה' המתגלה באופן הנפלא ביותר באדם.
בכך האדם רואה את הקב"ה באופן השלם ביותר בתורה שהוא עוסק.
אמנם ישנן עוד דרכים לראות את הקב"ה, כגון דרך ההתגלות שלו בעולם, אך התגלות זו היא מוגבלת לפי הגבולות של העולם, היא נסתרת בתוך מציאות העולם, והאדם אשר ראיתו חלקית יתקשה להתחבר אל ה' באופן זה 20 21 .
בדרך זו באמת מגיע האדם לכך שכתב המלך הוא באמת יד המלך, שזו הדרך ההופעה הנצחית של המלך המופיעה בכל זמן באופן המחיה ביותר, וממילא היא הגורמת שהאדם באמת אוחז בידו של המלך, לא באופן הגשמי של אחיזה שאין באמת אחיזה זו בהקב"ה אלא אחיזה בכל המשמעויות האחרות שהאדם ממש מסוגל להיות רואה את ה' דרך התורה אם אך ישאף לכך אם אך יחפש את ה' דרך התורה.
בכך מסוגלים להגיע אל דרגה של חכם עדיף מנביא כפשוטו שהחכם אשר מתקשר אל ה' דרך התורה התקשרותו גדולה יותר מהתקשרות הנביא עם כל מעלות הנבואה 22 .
יהי רצון שנזכה להופעת הגאולה השלמה, לאחזתיו ולא ארפנו, ובלא איבוד כל האוצר של האגרת נזכה גם להופיע את אור הנבואה ואת אור התורה בשלמות ונזכה לראות כיצד האורות האלו משתלבים יחד ומופיעים באופן השלם את הקב"ה בתוך המציאות במהרה בימינו אמן.



^ 1 כפי שהאריך ר' צדוק הכהן מלובלין במקומות רבים להסביר את הדבר.
^ 2 שכל ירידה מטרתה היא לחזור אל מדרגה יותר עליונה משהיתה קודם הירידה שאם לא כן הירידה עצמה היתה מיותרת.
^ 3 כפי שמצינו במקרים רבים ש"בן של" גורם לו להיות פחות טוב מתוך שמחזיק מעצמו (ועיין על כך באריכות בספרים של הרב אלישע ושליצקי ואכמ"ל.
^ 4 שרחמי האב על הבן גדולים מרחמי הבן על האב, כפי שמצינו בדין של הבא במחתרת שבן עלול להרוג את אביו אך אב אינו חשוד שיהרוג את בנו ולכן אב הבא במחתרת אצל בנו אסור לבן להרוג את אביו שאין הוא בסכנה לעומת בן הבא במחתרת מותר לאב להורגו שכן הבן מסכן את האב.
^ 5 וזו האהבה הגדולה ביותר שמוכן להכאיב לבן, למרות שלו כואב הרבה יותר ולו רק על מנת לעזור לבן, כאמא הנותנת תרופה מרה לילד על מנת שיבריא ורואה כיצד הילד סובל ואף היא סובלת מכך אך יודע שדרושה כאן התגברות לטובת הילד. אף אולי ראוי שהיא לא תגלה זאת לילד שדבר זה עלול להקשות את נתינת התרופה לילד.
^ 6 מקור לא מצאתי בחז"ל אך כך הביאו בשם חז"ל בכמה ספרים כגון בספר ראשית חכמה.
^ 7 כפי שהרחבנו מעט כל כך בדברינו על ספר הכוזרי על ביאור החלום של מלך כוזרי ועל המשמעות שלו על פי דברים ששמעתי מפי הרב יהושע שפירא שליט"א ראש ישיבת רמת גן.
^ 8 כפי שהזכרנו מעט קודם לכן.
^ 9 כפי שמצינו שהקב"ה עשה את האמהות עקרות על מנת שיתפללו אליו, שעצם הגעגועים יגרמו לקשר עמוק יותר. כפי שמוצאים במקומות רבים שהסבל עצמו גורם לקישור עמוק יותר. (לדוגמא עיין בספר על העקרות בהתמודדות אמונית בהרחבה כיצד העקרות עשויה לגרום לאדם – על ידי ראיה נכונה- להעצים את הקשר אל רבש"ע יותר מאדם שלא התמודד.)
^ 10 אמנם הריחוק הזה של ישראל מה' מופיע במקומות רבים ובפעמים רבות בתהליך של עם ישראל ואנו רק הבאנו דוגמא אחת, ואולי אף חשוב להזכיר את הדוגמא המרכזית של עם ישראל במצרים, ועל יציאת מצרים שהאגרת מתאימה ביותר אל מתן תורה ועם ישראל במצרים קודם לכן נראה כאילו שכחו מעט את החסרון שלהם בהיותם בגלות ורק קושי השעבוד גרם להם תזעוק אל ה'.
^ 11 שאין בן דוד בא אלא עד שיכספו אליה בתכלית הכוסף כפי שהביא בספר הכוזרי.
^ 12 כך הסביר את השבועות בשו"ת אבני נזר כריחוק מחשבתי ותחושתי מארץ ישראל ולא שבועות כפשוטו וע"ש בחלק יו"ד בחלק על מצות התלויות בארץ.
^ 13 עיין על כך בהרחבה בספר קול הנבואה של הרב הנזיר על התמורות בעם ישראל ועל התמורות בעולם התורה ועל המשמעות של הדברים אך את הדברים האלו אנו מסוגלים גם לראות בחוש במקומות רבים ואכמ"ל.
^ 14 לדוגמא אפשר לראות את היחס בין הפסיכולוגיה לבין החסידות בהרחבה בחסידות איזביצה ועיין בספר פרי עץ הגן ח"ד מאמרו של הרב רן שריד שליט"א.
^ 15 כפי שהסבירו על כך שלא ברכו בתורה תחילה שלא הכירו את הקשר בין התורה לבין נותן התורה ודבר זה היסוד של ברכות התורה "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו".
^ 16 גם בדרגות של נשיקין ישנן דרגות עמוקות יותר אשר אינן מופיעות אלא בין איש לאשתו בדברים שבינו לבינה אשר אין מקום לאחרים כלל לחשוב עליהם והם גילוי של רובד עמוק שאין לאדם להכנס אליהם אך אין כאן המקום להרחיב שאין לזה קישור ישיר אל הסיפור.
^ 17 וזה מהיסודות של הגעגועים אל הנבואה, ועל המחלה שהנבואה איננה מופיעה בכל המשמעויות שלה כפי שהרחיב על כך בספר אורות הקודש וע"ש.
^ 18 כפי שמורחב בהגדה של פסח בדיון על כמה מכות היו על הים לעומת המכות שהיו במצרים.
^ 19 התעלות זו של גילוי שכינה שהיה באותו המעמד הגיע לכדי שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי במעשה מרכבה, אך היא לעומת יחזקאל אשר היה נביא חזרה להיות שפחה, שכן הדבר לא היה ממנה וממילא לא היתה אפשרות שמדרגה זו תתמיד בה.
^ 20 שאם כי מצינו בהדרכה כיצד להגיע אל אהבת ה' ואל יראתו שתי דרכים דרך התורה כפי שהרחיב על כך בספר החינוך ודרך שניה היא על ידי התבוננות בעולם שבו ניכר מעשה ידי ה', אך נראה שהדרך הראשונה במקורה היא עליונה יותר, שהיא עוסקת בעצם ה' ולא רק בגילויים במעשה.
^ 21 אמנם ישנם בני אדם אשר דרך זו תהיה קשורה אליהם יותר, אך גם הם נראה לענ"ד שאם מתוך התקשרות זו גם יתקשרו אל ה' דרך התורה באופן המתאים להם יגדילו את הקשר, יפתחו אותו לדרגות אחרות.
^ 22 אמנם ישנה אפשרות לראות את ההפסקה של הנבואה כירידה הנובעת מצורך של התמודדות עם המציאות של הירידה, אך אפשר לראות בכך גם עליה של התעלות העולם שההופעה של ה' חודרת אל רבדים אחרים של המציאות, אל הופעה בדרגה אחרת לגמרי. אמנם אין אנו באים להתרחק מן הנבואה אך אנו רואים את היתרון של ההופעה החדשה ומכירים שאין היא חייבת לסתור את הנבואה אלא היא דרך חדשה אשר בה עצם הנבואה תופיע בצורה עליונה יותר ושלמה יותר.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il