"לא יגוש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמיטה לה'.." | הרב שמואל הולשטיין | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
מצוה גדולה

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מישאל דהאן זצ"ל

3 דק' קריאה

מצות לא תעשה שלא למנוע מלהלוות לישראל מפחד השמיטה שלא תשמט, שנאמר: "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך" (דברים ט"ו)

מצות לא תעשה שלא לתבוע חוב שעברה עליו שביעית, שנאמר: "לא יגוש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמיטה לה'" (דברים ט"ו)

מצוה גדולה (111)

הרב שמואל הולשטיין

77 - "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד"

78 - "לא יגוש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמיטה לה'.."

79 - "וכל מלאכה לא תעשו"

טען עוד

סיפורה של מצוה
הדמות שנראתה צועדת לאיטה מעבר לכביש הציפה בו בבת אחת זכרונות עוצמתיים מהעבר. לא היה לו ספק קל - ההליכה ומבנה הגוף לא השתנו כלל במהלך השנים. הוא חצה את הכביש בהתרגשות בקריאות נרגשות לחברו הוותיק, אותו לא ראה מאז סיום המלחמה הנוראה, שם באירופה. לאחר שנפלו זה על כתפיו של זה, התיישבו, פנחס ושמעון על ספסל סמוך, והחלו לשתף איש את חברו על הקורות אותם מאז סיום המלחמה. פנחס סיפר כיצד זכה והקים משפחה לתפארת, על עבודת הכפיים בה עבד. שמעון מצידו גמל לחברו בהצגת תמונות של נכדיו אותם הוציא מכיסו. לאחר שעה ארוכה של סיפורים מההווה, החלו לעלות זיכרונות מילדותם, זיכרונות שהפכו קשים יותר ויותר ככל שעברו על מהלך השנים.
בשלב מסויים הרגיש שמעון כי פנחס חברו מהורהר ומתלבט האם לומר לו משהו. שמעון דחק ולחץ אותו לומר את אשר על ליבו. לבסוף נעתר פנחס: "האמת שמעון, לאחרונה חשבתי עליך. אומנם לא חשבתי לרגע כי אמצאך, אולם לאחרונה נתקלתי בקשיים כלכליים לא פשוטים, ואני עסוק בחיפוש אחר פתרונות. בשלב מסויים התחלתי בחיפוש אחר מישהו שילווה לי סכום כסף נכבד שיוכל לסייע לי לזמן מסויים. באותם ימים נזכרתי בך, ובהלוואה אותה נתתי לך ימים ספורים לפני גירושנו מהעיר למחנה. כמה טוב, חשבתי לעצמי, אילו הייתי מוצא גם אני מישהו שילווה לי בשעת דחק סכום כסף גדול כפי שהלוויתי לך בזמנו. כמו כן, מחשבה קטנה התגלגלה במוחי, שמא אמצאך ואקבל לידי חזרה את ההלוואה אותה נתתי לך באותם ימים...".
שמעון כמו עבר לעולם אחר, נזכר באותו יום מר ונמהר בו חטפו הרשעים את בנו יחידו. אחד מראשי היודנראט הבטיח לפעול לשחרורו של הילד תמורת סכום כסף גדול שישמש לשיחודו של הזקיף הגרמני. בראשו של שמעון, עברו במהירות רחובות העיר אותם גמע בריצה בנסיון למצוא את סכום הכסף הגדול, שלו עצמו לא היה אפילו מעט מזער ממנו. הוא נזכר כיצד פגש את פנחס ידידו, שללא היסוס הוציא מכיסו את הסכום הדרוש ונתן לו בתורת הלוואה.
"אינך יודע כמה אסיר תודה הייתי לך כל השנים" אמר שמעון. "אומנם, בני, לא נשאר בחיים, אך תקופה ארוכה זכינו להיות יחד במחנה, הודות לעזרתך המרובה". פנחס ששמח לראות כי חברו זוכר את ההלוואה, אמר בעדינות כי כנראה הגיע הזמן להחזירה, ונראה כי מהשמים גלגלו את המפגש ביניהם. אולם שמעון אמר כי אין ביכולתו להחזיר את הלוואה שכן אף הוא אדם עני המתפרנס אך בקושי: "אינני חושב כי צריך אני להחזיר לך את ההלוואה, שכן הייתה עליך מצוה של הצלת נפשות... אומנם הייתי שמח לתת לך את הכסף, אך בקושי אני מסוגל לפרנס את משפחתי שלא לדבר על מציאת סכום כסף כה גדול". תחושה קשה שררה באוויר, תחושה שהלכה והתחזקה ככל שגבר הוויכוח. לבסוף נענה פנחס ואמר: "הן אנשי תורה אנו, אם כן נפנה לבית הדין ונעשה ככל אשר יאמרו". שמעון הסכים, וללא שהות פנו אל עבר בית הדין בעיר.
הדיינים ששמעו את דבר המקרה מפיו של פנחס, פנו אל שמעון ושאלוהו האם הוא מסכים עם העובדות אותם ציין פנחס. שמעון אמר כי הוא מסכים עם כל מילה. "האם אתה מודה כי לקחת את הכסף בתורת הלוואה על מנת להחזירה"? שמעון אישר, ואז פרץ בבכי. הוא תיאר בפני בית הדין את מצבו הכלכלי העגום עקב מחלתה הקשה של רעייתו, אי יכולתו לעבוד בשל מגבלותיו הפיזיות ועוד.
לא היה פשוט לדיינים לפסוק בדין, שכן ברור כי הצדק עם פנחס, אולם מצבו הקשה של שמעון נגע לליבם. לפתע התנער אב בית הדין מהרהוריו, פנה אל פנחס ושאלו לתאריך בו לדעתו התקיימה ההלוואה. פנחס ענה כי אינו זוכר תאריך מדוייק, אולם היה זה במהלך חודש אדר תש"ד. הרב אמר כי ידוע שהשנה שלאחריה, תש"ה, הייתה שנת שמיטה. אז פנה אל פנחס ושאל אותו האם במהלך המלחמה בשנה זו כתב פרוזבול? פנחס החוויר, וענה כי ברור שבמהלך אותם ימים טרופים לא עלה על דעתו לכתוב פרוזבול. פסק הדין כעת היה ברור, בסוף אותה שנה ההלוואה נשמטה ושמעון פטור מלשלם. שמעון ההמום קם ממקומו, ואמר כי אומנם הוא פטור, אך מדין הכרת הטוב לחברו שעמד לצידו בזמן הקשה, יתאמץ הוא ביותר וייתן לו את מחצית מהסכום, תוך התנצלות כי אין לו שום אפשרות בעולם לתת את כל הסכום. הדיינים שהתרגשו מנכונותו של שמעון לשלם למרות מצבו הקשה, הודיעו על אתר כי ישמחו להיות שותפים, וכי ישלימו מכיסם שלהם את שאר הסכום.

מצוה גדולה