ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שער לדין
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- עובד ומעביד
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
את הדיון בגליון הנוכחי נפתח בהגדרת 'שכיר' לעומת 'קבלן'. כפי שציינו בגליון הקודם, הדוגמא של הגמרא לפועל קבלן היא פועל שנשכר לקצור שדה חיטה. היות שהשכירות מוגדרת על פי כמות המלאכה שיש לעשות, זוהי קבלנות. אולם, אילו היה מדובר בפועל שנשכר לעבודה על פי שעות, הרי זו שכירות.
תרומת הדשן (סימן שכט) כתב, שפועל שנשכר לעשות כך וכך חביות יין, דינו כקבלן ולא כפועל. וכתב, שאע"ג שצריך לעשות דווקא בזמן ימי הבציר, היות ששכרו אינו לפי הזמן אלא לפי המלאכה - כמה חביות ימלא - הרי זו קבלנות, בדומה לדוגמא בגמרא, שהשוכר פועל לקצור. מדבריו למדנו, שגם פועל הנשכר לעבודה בזמן נתון, היות שסוף סוף העבודה מוגדרת על פי כמות המלאכה, הרי זו קבלנות ולא שכירות.
נתיבות המשפט (רסד, סק"ח) דן באדם ששילם לבעל מעבורת על מנת להעבירו את הנהר לדעתו, בעל המעבורת אינו נחשב כקבלן אלא כפועל שכן קבלן יכול לעשות את המלאכה בזמן שהוא בוחר, ואילו פועל משועבד לבעל הבית בשעה מסוימת, וזו נקודת הדמיון בינו לבין עבד.
לכאורה, דברי נתיבות המשפט אינם מתיישבים עם דברי תרומת הדשן. שכן, לדעת נתיבות המשפט, ההבדל בין פועל לקבלן תלוי בשאלה אם השכיר לבחור את הזמן לביצוע מלאכתו, או שדווקא בזמן זה. וא"כ במקרה של תרומת הדשן הרי צריך לעשות בזמן מסוים. אמנם, ניתן לומר שנתיבות המשפט אינו חולק על תרומת הדשן, משום שאע"פ שהמקבל קמה לקצור צריך לקצור בתוך טווח זמן מסוים, אבל בתוך אותו הזמן הוא אינו משועבד לשעות מסוימות. אלא שמדברי תרומת הדשן משמע, שאילו היה מקבל שכרו לפי שעה, היה נקרא שכיר ולא קבלן, ודלא כדברי נתיבות המשפט.
יש לציין, שגם ההגדרה השאובה מדברי נתיבות המשפט אינה מתייחסת אלא כלפי הדין של חזרת פועל בחצי היום. שכן נתיבות המשפט (שלה, סק"א) כותב, שאם אדם שכר משרת על הדרך למקום פלוני, בין אם יקח הרבה זמן הדרך ובין אם יקח מעט, הרי זו קבלנות ולא שכירות. במקרה זה, הרי חייב המשרת לשמש את האדון כל זמן שירצה זה, ובוודאי שאין דומה יותר מכך לעבד. ואף על פי כן, כותב נתיבות המשפט, שהרי זו קבלנות. ולכן יש לומר, שרק לגבי הדין של חזרה בחצי היום סובר נתיבות המשפט שהגדרת פועל תלויה בהיותו משועבד מבחינת הזמן.
הנושא השני שנדון בו בגליון זה הוא חזרת פועל במקרה של 'דבר האבד'. למרות ששכיר רשאי לחזור בו, גם אם בעל הבית יצטרך לשלם יותר על השלמת המלאכה, אין פירושו של דבר שהשכיר רשאי לגרום כל הפסד לבעל הבית. בברייתא (בבא מציעא עו:) מבואר, שאם הפועל רוצה לחזור, ונגרם הפסד (-'דבר האבד') לבעל הבית, אין הפועל רשאי לחזור, ואם חזר בו, יש לבעל הבית אפשרות למנוע את ההפסד על חשבונו של הפועל. טרם שנבין את זכויותיו של בעל הבית, נבהיר מהו 'דבר האבד'. במשנה ובברייתא מבוארים שני אופנים של הפסד: 'שכר את החמר ואת הקדר להביא פרייפרין וחלילים לכלה או למת, ופועלין להעלות פשתנו מן המשרה, וכל דבר שאבד, וחזרו בהן - מקום שאין שם אדם, שוכר עליהן או מטען'.
במקרה הראשון, כששכר להעלות מן המשרה, הפשתן נפסד אם יהיה במשרה יותר מדי זמן. אבל במקרה השני, כששוכר את הפועל הביא חלילים למת, הרי יכולים לקבור את המת גם ללא חלילים. שם ההפסד הוא יותר בבחינת 'עוגמת נפש', ולא הפסד ממשי. עם זאת, שתי הדוגמאות נחשבות כ'דבר האבד'. ונמצא, שרק כאשר ההפסד יגרם לבעל הבית מחמת שיצטרך לשלם יותר על השלמת המלאכה, רשאי הפועל לחזור. אבל כאשר ההפסד נוגע לגופה של המלאכה, גם שכיר אינו רשאי לחזור בו.
הברייתא מתארת שתי 'סנקציות' שבעל הבית רשאי להפעיל נגד הפועל במקרה של חזרה: 'שוכר עליהן או מטען'. האפשרות השניה - להטעות את הפועל - פירושה להבטיח לפועל שכר גבוה על השלמת המלאכה, בלי לשלם אותו לבסוף.
האפשרות השניה פירושה, שבעל הבית רשאי לשכור פועלים אחרים לצורך השלמת המלאכה, ולנכות את שכרם משכרו של הפועל. לדעת רש"י, הכוונה היא שבעל הבית רשאי לשכור פועלים אחרים עד גובה השכר שקצב עם הפועלים הראשונים, ובניכוי מה שכבר שילם לפועלים הראשונים. הרא"ש (סימן ו) מקשה על שיטת רש"י. כי לדבריו יוצא, שאם שילם מראש לפועלים את כל שכרם, אינו יכול להוציא מהם כלום אפילו בדבר האבד. ולכן הרא"ש מפרש, שמשלם לפועלים השניים עד כדי 'כפל שכרן', דהיינו, ששוכר עד גובה השכר שקצב עם הפועלים הראשונים, בלא לנכות את מה שכבר משילם לפועלים הראשונים, ונמצא שיוציא מהפועלים הראשונים עד כדי כפל שכרן. זוהי השיטה הרווחת בראשונים.
שתי אפשרויות אלו מניחות, שבעל הבית השלים את המלאכה. אולם, מה הדין במקרה שבעל הבית לא מצא פועלים שישלימו את המלאה? הנמוקי יוסף (מו: מדפי הרי"ף) כותב, שאם לא שכר עליהם פועלים אחרים, אלא רק רוצה לעכב שכרם מחמת שלא עבדו בדבר האבד, אינו רשאי. אמנם תרומת הדשן והגהות אשר"י כתבו, שדברי הנמוקי יוסף נאמרו רק כשהדבר האבד לא היה הפסד ממון, כמו בדוגמא של השוכר פועל להביא חלילים למת. אבל אם יש גם הפסד ממון, כמו בדוגמא של שריית הפשתןף, משלים הפועלים את ההפסד שנגרם, מדינא דגרמי.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.

אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.

בחירות תשפ"ז משמעות הבחירות לאור שלבי הגאולה
השיעור עוסק במשמעות יום הבחירות והקמת המדינה כשלב מתקדם בתהליך הגאולה, שבו עם ישראל עובר מקיבוץ גלויות פיזי לבירור רוחני ומוסרי. הדובר מדגיש כי הנהגת המדינה והחוקים צריכים לצמוח מתוך הרוח והזהות הישראלית-תורנית, ולא רק מתוך ניסיון להשתלב בין האומות

עין אי"ה - הרב משה גנץ מדרגות היראה, הענווה והלימוד האמיתי
שבת א, קס"ח
השיעור עוסק במהותה של יראת שמיים כבסיס הכרחי המשמר את לימוד התורה ומעניק לו עומק ומשמעות, גם כאשר בראשיתה היא מצומצמת ומעורבת בדמיון. בהמשך לכך מבאר הרב את חשיבות מידת הענווה ככלי המאפשר לאדם לפנות מקום לה' ולחוות שמחה ורוממות רוח בעולמו.













