ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שבת הראי"ה פרשת שלח ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש במדבר שלח לך Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

תשס"ח

שבת הראי"ה פרשת שלח

גליון מס' 27



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לרפואת
מיכאל בן מזל טוב

שבחי הראי"ה
גדולי תורה רבים היו בעם ישראל בדורות האחרונים, אבל גדול כרבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל לא היה בדורותינו. גאונותו היתה מופלאה - לא היה תחום בתורה שלא הקיפו. זכרונו היה מבהיל. גדולי תורה סיפרו שבכל נושא תורני שהיו מדברים איתו, היה נראה כאילו ממש עכשיו למד את אותה הסוגיה בעיון. לא רק בתלמוד והלכה היה בקיא, חריף וחדשן, אלא גם בכל תחומי המחשבה - תנ"ך, מדרש, מחשבה וקבלה. ובנוסף לכל זה היה צדיק וחסיד מאין כמוהו, שכל חייו היו קודש לעבודת ה'. היה גיבור ואיש אמת, שהסכים לשלם מחיר אישי למען אמת התורה.

הרב קוק היה ידידותי ונעים הליכות, שכל רואיו הלכו שבי אחר אישיותו המקסימה. היה שכלתן ורגשן, חריף ובעל נפש שירית. היה בעל עולם פנימי עשיר, ועם זאת פעיל מאוד בעשייה רוחנית וציבורית למען התורה, העם והארץ. לא יאומן איך כל הכשרונות המרובים והמגוונים הללו השתלבו בנפש אחת.

לא רק חסידיו אמרו זאת אלא גם גדולי הדור. ידידו הרב איסר זלמן מלצר אמר לגאון המפורסם רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי מווילנא: אנחנו נחשבים גדולים עד שאנו מגיעים לידית דלת חדרו. שם הוא הגדול לבדו. כשהשתתף במסעות רבנים, ברחבי הארץ ובאמריקה, השתתפו עימו עוד רבנים גדולים - הרב אפשטיין ראש ישיבת סלבודקה, הרב מקובנא בעל ה'דבר אברהם', אבל היה ברור כי הוא הבכיר שבהם.

הרבי מגור העיד כי הרב קוק זוכר את כתבי אביו בעל ה'שפת אמת' יותר טוב ממנו עצמו. גאון הקבלה, בעל ה'לשם שבו ואחלמה' העיד עליו, ששום סוד לא נעלם ממנו. אחד הרבנים שעסקו בקבלה התקשה במציאת מקורות לכתבים שבידו. הוא פנה למקובלים מובהקים שבירושלים, ולא יכלו לעזור לו. יעצוהו לפנות לרב קוק, והוא הופתע לגלות כי הרב, שהיה עסוק מבוקר עד ערב בתפקידו כרב ראשי בתשובות הלכתיות ובעסקי ציבור, זכר מקורות לכל קטעי המשפטים שהזכיר. סיפר בחור שלמד ב'ישיבה לצעירים' של מרכז הרב, שפעם התלבט בדרכו. הוא פנה אל הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל ושאלו, שמא כיוון שרוב ה'גדולים' אינם הולכים בדרכו של הרב קוק, גם הוא צריך ללכת בדרכם של הרוב. ענה לו הרב אויערבך: "מה אתה מדבר? בזמן הרב, רובם של גדולי ישראל כולם היו בטלים אצלו". כידוע, מרן הרב קוק זצ"ל ערך את חתונתו של הרב אויערבך זצ"ל, וגם את חתונתו של יבדל"א הגרי"ש אלישיב שליט"א.

אורות המוסר

"הרגש של הכרת טובה הוא היותר אדיר שבכל הרגשות היושר האנושיות, והוא שמביא את האדם השלם לעבודת ד'. ואינו מוצא מנוחה לנפשו כי אם כשיעלו בידו מעשים הגונים, שידע שהוא יכול לבטא בהם גם כן במלא המובן האפשרי רגש הכרת הטובה למיטיבו העליון. והוא מביא גם כן לדרישת ד', ועל ידו יעמוד על האמת כי הוא נמצא לכל דורשיו, ואנו רואים שרגש הכרת טובה מביא גם כן לדרוש מי הוא המטיב לנו, כדי לבטא רגשות הכרת הטובה, ואם לא נדעהו בנקל נרדוף להשתדל לדעת אותו. על כן אין מנוחת הנפש האנושית בפנימיותה באה כי אם במצאה את אלוהיה, ובהיותה כבר עומדת על דרך הדרישה וההרגל שתוכל לעסוק גם כן בעבודה בתור הכרת טובת המטיב האמיתי, שכפי ערך גדול הטובה וערך המטיב יתגדל הכוח המניע ויחולל תנועות גדולות מאוד. יסוד זה צריך להתבאר ביותר בדורנו, כדי לקרב ולחבב את התורה ושמירתה אל הלבבות הקרות והרחוקות. ולא ימלט שגם היראים ותמימי לב יקבלו מזה רב תועלת, כי הדעת הוא אור ד'" [הראי"ה קוק, 'קבצים מכתי"ק ח"ב' עמ' יג].

חזק ויאמץ ליבך
"כשכבד הדבר להתנשא לאט לאט, הכרח הוא להתרומם בבת אחת, ולהשתמש במדת הגאווה של קדושה, ולהשקיף על עצמו בעין טובה מאוד ולמצוא את הצד הטוב שיש גם בכל מגרעותיו. כי תיכף שהאדם נותן את דעתו לדרוש את הטוב, מיד מתהפכים כל חסרונותיו לטוב, ויכול האדם למצוא בעצמו רוב טוב מאוד, ואז ישמח בטובו, וירבה מדי יום ביומו את הפעולות הטובות בלב טהור ומלא תקוות ניחומים" [הראי"ה קוק, 'קבצים מכתי"ק ח"ב' עמ' קלט].

אורות הצדיק
"ישנם צדיקים גדולים, שהניצוצות הקדושים מתאמצים שיהיו אוכלים על ידיהם, על כן הם מוכרחים לאכול הרבה מאוד ולשתות הרבה, ואפילו כשאינם רוצים כלל לאכול הם אוכלים בכוח כדי להעלות את ניצוצי הקדושה שבאכילתם ושתייתם. ועל פי רוב הם מחזירים את כל העולם כולו בתשובה, ומשימים הם שלום בפמליא של מעלה ושל מטה דווקא על ידי אכילתם, שנראית כבלענית להעומדים מבחוץ. וצדיקים נוראים כאלה יתגלו בעקבתא דמשיחא בארץ ישראל, כי בחוץ לארץ קשה מאוד להעלות את ניצוצי הקדושה, כי המעלה צריך עליה לארץ ישראל" [הראי"ה קוק, 'קבצים מכתי"ק ח"ב' עמ' קסג]

מרבים שלום בעולם
הראי"ה קוק וגדולי תנועת המוסר
מרן הראי"ה קוק העריך ביותר את הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל, והפליג רבות בשבחו. במאמר מקיף שכותרתו 'גדול וגיבור', מרחיב הראי"ה לספר ולתאר בהערכה גדולה את אישיותו הדגולה של הגרי"ס [המאמר מופיע בספר 'מאמרי הראי"ה']. כשהודפס המאמר בחוברת 'שערי ציון' (כסלו תרצ"ג) הקדים הראי"ה את המשפטים הבאים: "כל מה שנכתוב אודות גדולתו של האדם הגדול בענקים, אדיר החסידות, ופאר גאוני ישראל בדור הגדול שעבר, אין בו אפילו לתת מושג וחלק נחשב, מתפארת קדושתו וגדולתו ז"ל. וחובה קדושה היא להעמיק חקר בכבודו של גאון עולם, אשר השיב את עטרת היראה האמיתית בגבול ישראל, באותה התקופה אשר התחילו פרצים מצדדים שונים להתגלות בחומת אש-דת. טרם נחקרו עוד מעמקי-התהומות אשר נחשפו במרחבי רוחו הגדול. אבל אם יעלה בידינו לעשות איזו התחלה זעירה, להאיר את אופקינו הכהים, על ידי גילויים של איזה קוים שבאור-היקרות הזה, אשר עבר כעמוד-אש במחנה ישראל – גם זאת נחשב למפעל רב-ערך" ['תנועת המוסר' ח"א עמ' 287].

בעת לימוד של הראי"ה בעיר סמרגון, כשהגיעה אליו השמועה מפטירת הגרי"ס זצ"ל, נהג עליו דין אבילות בישיבה על הקרקע כדין תלמיד לרב, למרות שלא הכירו ולא ראהו מעודו, בגלל שהרגיש שהושפע רבות מדרכו ורוחו ['תנועת המוסר' ח"ב עמ' 20].

אמנם לא זכה הראי"ה לפגוש אישית את הגרי"ס, אך עם גדולי תלמידיו של הגרי"ס – היה לראי"ה קשר ממשי.
תלמידו המובהק של הגרי"ס - רבי יצחק בלזר זצ"ל , [שהיה מגאוני וצדיקי הדור, ראש הכולל בקובנה ורבה של פטרבורג שברוסיה, ובסוף ימיו בארץ ישראל. מחבר הספר 'פרי יצחק' בהלכה, וספר 'אור ישראל' שבו סיכם את עיקרי תורת רבו הגרי"ס], היה בקשר מכתבים עם הראי"ה, בין השאר בענייני לימוד המוסר [עיי' בהקדמה ל'אגרות הראי"ה'].
כשעלה הראי"ה קוק לארץ ישראל, הגיע הר"י בלזר זצ"ל לכינוס פרידה שעשו לכבודו ['שבחי הראי"ה' עמ' עד בשם הרצי"ה זצ"ל]. ומנגד, כשהר"י בלזר זצ"ל עלה לארץ ישראל בשנת תרס"ד והגיע לחוף, יצא הראי"ה לקראתו וקיבל את פניו באהבה ובכבוד רב. (באותו הזמן הראי"ה היה רב של יפו והמושבות) ['תנועת המוסר', ח"ב, עמ' 206 בשם הרצי"ה]. לצורך קבלת פניו זו, לכבודה של תורה, דחה הראי"ה את זמן סיורו במושבות לזמן אחר [עיי' שו"ת 'אורח משפט', עמ' רנד].
כשהלך הראי"ה לבקר את הגר"י בלזר בבית החולים 'שערי ציון', הפצירו בו מקורביו לנסוע בעגלה ולחסוך את יגיעת הדרך הקשה, אך הראי"ה סירב ואמר: כדי לבקר חולה את ר' יצ'ל רוצה אני ללכת ברגל [הרצי"ה זצ"ל, 'לשלושה באלול' ח"ב עמ' יב, בשם הרב"צ ידלר זצ"ל].
כשנפטר הגר"י בלזר זצ"ל, נתברר שהוא ציווה בפירוש שלא יספידו אותו, בכדי שלא ישמיעו דברים בשבחו. אולם הראי"ה הורה לנהוג כפסק ההלכה של הגאון בעל ה'נודע ביהודה' ביחס לגאון בעל 'פני יהושע', שאעפ"י שציווה שלא להספידו, הואיל והוא 'רבן של כל בני הגולה' – כבו תורתו מחייב הספד. ואמר הראי"ה: "קשה להכריע לפעמים מי הוא גדול הדור בהלכה, אולם ביראת שמים ודאי שרבי יצ'לי היה הגדול בדורנו!" [הגרי"מ חרל"פ זצ"ל, מובא בספר תנועת המוסר ח"ב עמ' 209].
רבי נתן צבי פינקל זצ"ל, ה'סבא מסלבודקה' , היה מגדולי תנועת המוסר. הרנ"צ יסד את ישיבת 'סלבודקה', ונודע כמחנך דגול. בסוף ימיו על לא"י יחד עם קבוצה מישיבתו, והקימו את ישיבת 'חברון', שתחילתה בעיר חברון ואחר הפרעות בתרפ"ט עברה לירושלים.
הגר"י הוטנר זצ"ל מסר, שפעם דיבר איתו ה'סבא מסלבודקה' זצ"ל על הראי"ה, ואמר לו: הוא אמנם לא למד בישיבה של מוסר, אבל הוא הצורה של מוסר! " ['שיחות הראי"ה' עמ' צג].
כשהרנ"צ ישב שבעה על פטירת בנו הגדול ר' משה, באו רבים וטובים לנחמו, ואף הראי"ה בא לנחמו. ואמר אז ה'סבא' לתלמידו הקרוב ר' יצחק הוטנר: "היחידי שניחם אותי באמת – היה הרב קוק!" ['שיחות הראי"ה' עמ' רצט].
באגרת ששלח ה'סבא מסלבודקה' לראי"ה הוא מכנהו: "הגאון הגדול, המפורסם בקצוי ארץ בגאון תורתו, חכמתו וצדקתו, ובנועם מידותיו העמוקות והנשגבות באור התורה, אוהב עם ישראל במסירות נפש כקש"ת מרנא הגרא"י הכהן שליט"א אב"ד ור"מ דירושלים עיה"ק" [אגרות לראי"ה אגרת ר"ב].
מסר הגר"י הוטנר, שהיה מהמקורבים ל'סבא':
"כמובן, ידע הסבא על הקשר המיוחד שלי עם הראי"ה, והיה דורש ממני כי אספר לו על מידות טובות והנהגות טובות שראיתי אצל הראי"ה. ופעם אחרי נסיעה לירושלים, שאל אותי הסבא: הלא ודאי היית אצל הראי"ה, ובכן, מה ראית? עניתי לתומי: דברנו בלימוד כרגיל, נשאנו ונתנו בהלכה, ולא עמדתי על משהו מיוחד.
נזף בי הסבא, ואמר: איפה העיניים. כשהולכים אצל אדם גדול צריכות העיניים להיות פקוחות, לראות כל פרט ולשים לב לכל דיבור. הסבא לא הרפה ממני וביקש ממני למסור לו בדיוק תיאור מלא ממה שהיה מרגע בואי אל הראי"ה עד צאתי. התחלתי איפוא לשחזר את פרטי הביקור, ותוך כדי סיפור כבר צצו והתחילו להתבלט דקויות שונות בהנהגתו של הראי"ה שמתחילה לא שמתי לב להן. הנהן ה'סבא' כל פעם, כשהוא נועץ בי מבט מייסר: "נו, נו". כלומר: הנה אתה נוכח לדעת שהיה מה לראות, שהיה מה ללמוד.
נזכרתי שבבואי אצל הראי"ה היתה השעה קרובה כבר ל-11, ועל שולחנו של הרב עמדה כוס החלב, שהרבנית הביאה לו אחרי התפילה, והוא עדיין לא נגע בה.
באותה שעה ישב וחיכה בחוץ פקיד בריטי גבוה שנקבע לו ביקור. אולם לפני זה קדם ונכנס אל הרב תלמיד חכם זקן כבד שמיעה, ושאל את הרב כמה שאלות. אולם הואיל ואוזניו לא קלטו את כל תשובת הרב, חזר ושאל, והרב היה צריך לחזור על דבריו לאט לאט, עד שתפס הזקן את תשובות הרב כהלכה. מצב זה גרם שזמן ביקורו של הפקיד הבריטי נדחה, וכמובן הביע מורת רוחו.
השמש נכנס באמצע שיחת הרב עם הזקן ולחש לרב מה שלחש, אולם הרב השיב לו: כבוד התורה, כבוד התורה. התערבות השמש ותגובת הרב חזרה פעם שניה, עד שסוף סוף קם הזקן ונפרד מהרב, ורק אז קיבל הרב את פניו של הפקיד הבריטי.
כשגמרתי את סיפורי, התרגש ה"סבא" מכל האמור על הנהגתו של הרב, ו"נזף" בי על שאמרתי בתחילה שלא ראיתי משהו לא רגיל: "אם את כל זה לא ראית, אז מה כבר נקרא לראות?!"" ['בשדה הראי"ה' בשם הרצי"ה והג"ר רפאל קוק זצ"ל רבה של טבריה ששמעו מהגר"י הוטנר. ועיי' 'שיחות הראי"ה' רצט].
כשנפטר הסבא מסלבודקה זצ"ל הספידו הראי"ה, וכינהו בתואר 'חסיד העולם' ['שבחי הראי"ה' עמ' ר' ע"פ הגר"י הוטנר זצ"ל].

רבי ירוחם ליבוביץ זצ"ל , מתלמידי ה'סבא מקלם', ומגדולי בעלי המוסר והמחשבה בדורו, היה משגיח בישיבת מיר. בשנותיו האחרונות של הראי"ה, פונה ר' ירוחם אל הראי"ה בכמה מכתבים, בהם הוא מכנה את הראי"ה: "הרב הגאון המפורסם בכל קצוי תבל, סו"ע צדיק וחסיד הדור, כליל המעלות והטוהר, רבן של כל בני הגולה ומרי דארעא דישראל, אדמו"ר הגאון אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א", "הגאון הגדול, נר ישראל, אור עולם, כקש"ת מהרא"י קוק נ"י ויזרח לעולם באורו ותורתו". בסוף המכתב חותם ר' ירוחם: והנני המשתחווה לפניו באהבה וברוב הדרת הכבוד" ['אגרות לראי"ה' אגרות שכג, שמב].
באגרת ששלח ר' ירוחם לרצי"ה (בנו יחידו של הראי"ה) הקדים ר' ירוחם שורות אלו: ברוך הבא בשם ה', הו"כ ידיד נפשי הרב הגאון וכו', בנם של קדושים אור ישראל ומאורו, ה"ה כש"ת מהרצי"ה קוק נ"י ויזרח לעולמי עד" ['אגרות לראי"ה', נספחות, 29].
כשהספידו את הראי"ה זצ"ל במיר, ניגש ר' ירוחם לספדן ואמר לו: "תאמר ותדגיש, שכל מעשיו היו לשם שמים!" [חוברת 'לכבודה של תורה', עמ' 86].
סיפר הגר"ש ישראלי זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב, שכשבא אל ר' ירוחם זצ"ל לקבל ברכת פרידה, לפני עלותו ארצה לישיבת מרכז הרב, אמר לו המשגיח הנערץ: "תגיד בשמי לגאון הרב קוק שיחי', שאני מקנא בעוה"ב שלו, בזכות מה שהוא עושה למען התורה!" ['ליקוטי הראי"ה' ח"ג עמ' 135].
גם לשאר גדולי תנועת המוסר היה קשר עם הראי"ה, כמו למשל רבי נפתלי אמסטרדם, הסבא מנובהרדוק, ובמיוחד רבי לייב חסמן (משגיח ישיבת חברון) ורבי יחזקאל סרנא (ראש ישיבת חברון) שהיו ממעריציו הגדולים של הראי"ה והפליגו בשבחו.

בסוד שיח
בְּוַדַאי אֵין הָעוֹלָם יוֹדְעִים אֶת עֶרְכִּי, אֶת עוֹמֶק שִכְלִי, אֶת רוֹחַב הַקָּפָת דַּעְתִּי, כְּשֵׁם שְׁאֵינָם יוֹדְעִים אֶת חֶסְרוֹנוֹתַי, אֶת שִׁפְלוּתִי, אֶת פְּגָמַי, וְאֶת חֶסְרוֹן יְדִיעָתִי. מִכּל מָקוֹם אִם הָיוּ רַבִּים מַכִּירִים אֶת פְּנִימִיוּת הַטּוֹב הַמַּהוּתִי שֶׁמֵאִיר בְּקִרְבִּי, הָיוּ נוֹהָרִים אַחֲרַי, מִתְאַבְּקִים בֶּעָפָר רַגְלַי, וּמְצַפִּים הָיוּ לְכָל תְנוּעָה מִתְנוּעוֹתַי, לִלְמוֹד מֵהֵן דַּעַת וְאוֹר חַיִּים. אֲפִילוּ בְּעֵת הַהַסְתָּרַה, בְּעֵת הַנְפִילָה, הָאוֹר הַפְּנִימִי עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלוֹ. אֲנִי אֵינִי צָרִיךְ לְהִתְבַּיֵישׁ כְּלָל מִלְדַבֵּר עַל דְבָר עַצְמִי, וּבָזֶה אֶזְכֶּה לְעֲנָוָה בֶּאֱמֶת. [הראי"ה קוק, 'חדריו' (פרקים מיומנו האישי) מהדורה שלישית, עמ' קסג].

יוצא לאור ע"י ארגון אור האורות. לפרטים והערות: reiyyaa@gmail.com.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il