ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ארץ ישראל ומצוותיה
- ארץ ישראל בהלכה ובאגדה
- משפחה חברה ומדינה
- ישוב הארץ, גבולותיה ויציאה לחו"ל
- גבולות הארץ
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל מכלוף בן אסתר זצ"ל
דף עזר 16
והסביר הרמב"ן [מקור 1-2], שאלו הן שתי הבטחות, הראשונה, שכל מקום שירצו לכובשו מחוץ לגבולות ההבטחה, יהיה שלהם, והמצוות כולן נוהגות בהן כי הכל ארץ ישראל, והשניה - מן המדבר והלבנון וכו', שאתם חייבים לכובשו ולאבד משם העמים.
והוא מוסיף שם, שקודם יש לכבוש את גבולות ההבטחה, ורק לאחר מכן אפשר לכבוש שטחים נוספים.
הפרת במזרח ארץ ישראל
ארץ ישראל בהלכה ובאגדה (94)
הרה"ג חיים שטיינר
11 - הגבול הצפוני של ארץ ישראל 3 - מלחמת של"ג, מלחמת מצווה
12 - נהר פרת וברכת השנים
13 - עבר הירדן המזרחי בהלכה
טען עוד
"ולמזרח ישב (שבט ראובן) עד לבוא מדברה למן הנהר פרת, כי מקניהם רבו בארץ גלעד" (דברי הימים א', ה, ט).
רואים שהיו תקופות שישראל התישבו עד הפרת!
לדעת הרד"ק שם [מקור 4]:
"למן הנהר פרת" - כלומר "עד נהר פרת, ומן הנהר והנה הוא גבולם, כי נהר פרת הוא גבול ארץ ישראל למזרח...".
אך לדעת המצודות שם הם התפשטו אף יותר [מקור 5]:
"ולמזרח ישב - כלפי המזרח ישבו עד המקום שבאים בה למדבר למן הנהר פרת והלאה אף כי נהר פרת היא גבול ארץ ישראל למזרח נתרחקו והלאה, כי נתרבו מקניהם מלשבת בארץ הגלעד כי היה צר להם המקום".
כלומר, לרד"ק הם התיישבו עד הפרת, ואילו למצודות, אף מעבר לו!!
למדנו, שהפרת הינו גבול הארץ המזרחי .
אבל אין ראיה שכל אורכו של הנהר בגבולה של הארץ, שהרי למדנו בספרי דברים א,ח [מקור 6]:
"פרת - רובו ותוקפו כנגד ארץ ישראל", ולכן אפשר לקרוא לו - גבולה המזרחי של הארץ" (דברים א, ח).
גם הרמב"ן והריטב"א, במסכת גיטין דף ז: כותבים בשם החכם הגדול ר' משה בר' חסדאי [מקור 7]:
"כי הנהר שבמשנה, הוא הנהר הגדול נהר פרת שהוא במזרחה של ארץ ישראל".
אבן עזרא בראשית ב, יא' [מקור 8]
"פרת... הוא אחרית גבול הארץ מפאת מזרח".
ר' אברהם פאריצול [מקור 9]:
"עד הנהר הגדול נהר פרת - שהוא במזרחה".
האבארבנאל בראשית ב' [מקור 12]:
"ונהר פרת היה גבול ארץ ישראל לצד בבל (בבל נמצא במזרח!)".
קצת ראיה לדעת הרב אריאל, שכל הפרת הוא בגבולה של הארץ, אפשר להביא מפירוש ה"אוצר נחמד" על הכוזרי [מקור 13]:
"ופרת הנקרא עפראט הוא מצפון מזרח לארץ ישראל להלאה מארץ ישראל ויורד אצל ארמיניא"ה, ויורד לצד דרום עד שמגיע לגבול ארץ ישראל הצפוני, דהיינו גבול צפוני מזרחי לארץ ישראל, ומשפע ויורד הלאה הרבה אל קרן מזרח דרום ונופל בים פרסי הנקרא סינוס פאדזיקו"ס. ומעתה גבול הדרומי הוא המדבר שאצל ים סוף והמדבר בכלל עד הפרת שהוא גבול הצפוני כנ"ל".
ברור על כל פנים, שלדעת כל המפרשים צריך להגיע בנקודה כל שהיא לפרת, ולכן נראה שלמחלוקת לגבי הנקודה הצפונית מערבית, שהוזכרה בשיעורים הקודמים, יש השלכה גדולה לגבי הגבול במזרח; והמצפינים ביותר (התרגומים) מצמצמים את השטח במזרח (כי המרחק מים התיכון לפרת - יקטן יותר - עי' במפה) והמדרימים יותר את הנקודה הצפונית מערבית (רש"ס ורדב"ז) יצטרכו לכלול בתחום הארץ שטח גדול בהרבה לצד מזרח, על מנת להגיע עד הפרת. (עי' במפה).
מפרשים אחרים שמאזכרים את הפרת בצפון ולא במזרח
חשבון מענין מאד של המרחק מירושלים לפרת - מובא בתוס' יום טוב במסכת תענית:
המשנה במסכת תענית (פ"א מ"ג) קובעת [מקור 14]:
"בשלשה במרחשון שואלים את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה בו חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת".
ומחשב זאת בפירוש התוספות יום טוב [מקור 15]: (שגם לדעתו הפרת - בצפון ארץ ישראל)
"כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת. שלפעמים מתעכבין קצת בירושלים עד שיעבור החג כולו. לנהר פרת. הוא בצפונה של ארץ ישראל. כמ"ש רש"י בתחלת ספר יהושע בפסוק מהמדבר וגו' וכן הוא בגמרא בפ' עשרה יוחסין. ומפורש תמצא ביחזקאל סי' מז' ומח' בחלוקת ארץ ישראל לעתיד לי"ב שבטי ישראל באורך ממזרח למערב לכל שבט ושבט ורוחב לכל שבט ושבט בשוה כזה כן זה. מצפון לדרום לכל שבט ברוחב ע"ה מילין. כאשר למדנו מן התרומה שמדתה כך. כמפורש שם בסי' מ"ה. וכתיב בה לעומת אחד החלקים. שומע אני שכן הם גם כן שעור כל אחד מהחלקים השנים עשר שהתרומה היא השלשה עשר. וכן ביאר רש"י ומפורש בכתוב כי חמשה שבטים בדרום התרומה ושבעה בצפונה. ושבדרום התרומה היא העיר ירושלים. ונמצאת למד שמקצה הדרום של התרומה ששם העיר, הנה הנם שמנה חלקים שכל אחד רחבה ע"ה מילין. צא וחשוב ח' פעמים ע"ה. עולים ת"ר שהם ק"נ פרסאות. ובמשנה ב' פרק ט' דפסחים כתבנו דמהלך יום יו"ד פרסאות. הרי לך שמן ירושלים מדרומה עד קצה הצפון של ארץ ישראל שהוא נהר פרת מהלך ט"ו יום. וכבר כתבתי זה בספר צורת הבית במהדורתי, לסימן פ'. [ואל תתמה על השבתות שבתוך אלו הט"ו יום. שהרי אפשר שילך ע"י בורגנים. כדאיתא בפרק שואל במסכת שבת ק"נ ע"ב. וגם על ידי עיבורי עיר. כמש"כ בטור סימן שצ"ח והואיל ואפשר להיות כן שיערו חכמים בכך ימים כיון שאפשר שאין השבתות מעכבות]".
כבר בראשונים אנחנו מוצאים את השיטה שהפרת - בצפון:
בספר הכוזרי, מאמר שני יד [מקור 10]: "הנהר - הוא נהר פרת גבולה הצפוני"
ר' אברהם בן הרמב"ם (פירושו לשמות כג, לא) [מקור 11]:
"ושתי את גבלך... מים סוף..." - ברוח מזרחית של ארץ ישראל. והים הגדול הוא ים פלשתים - במערבה , והמדבר – בדרומה... ופרת הוא... בצפונה. שביאר ב"משנה תורה" (דברים י"א, כ"ד) "מן הנהר נהר פרת" - בצפונה. הגביל להם - (הקב"ה) ארבע הרוחות".
עיון בדעת הרמב"ם
הרמב"ם פוסק בהלכות תפילה ונשיאת כפים פ"ב הט"ז, ששואלין גשמים מיום ז' מרחשון, וכך נפסק בשולחן ערוך אורח חיים סימן קי"ז.
משמע שאף הרמב"ם יודה שמרחק ההליכה מירושלים לפרת הוא חמשה עשר יום. אבל בהלכות קדוש החודש פ"יא הי"ז כתב הרמב"ם [מקור 19]:
"ולפי שהראייה לא תהיה אלא בארץ ישראל כמו שביארנו, עשינו כל דרכי חשבון זה בנויים על עיר ירושלם ולשאר המקומות הסובבין אותה בכמו ששה או שבעה ימים רואין את הירח תמיד ובאים ומעידים בבית דין, ומקום זה הוא נוטה מתחת הקו השוה המסבב באמצע העולם כנגד רוח צפונית בכמו שתים ושלשים מעלות עד חמש ושלשים ועד תשע ועשרים, וכן הוא נוטה מאמצע הישוב כנגד רוח מערב בכמו ארבע ועשרים מעלות עד שבע ועשרים ועד אחת ועשרים".
הרמב"ם עצמו כתב בהלכות קידוש החודש יח, טז [מקור 20] שבדרום התחום הוא בקו רוחב 35. וכוונתו היא שהתחום הוא בין 29 ל30, הקו של אילת.
יש לציין, שקוי הרוחב של הרמב"ם זהים למספרים שבמפות שלנו.
קו 32 - הוא קו הרוחב של ירושלים; צפונה מירושלים - שלושה קוי רוחב (עד 35 מעלות) ודרומה גם שלושה קוי רוחב (עד 29 מעלות).
קוי האורך - הם במרחקים כמו במפות שלנו, רק המספור שלהם - שונה. אבל ברור לדעתו - שגבול ארץ ישראל לקידוש החודש - הוא שלושה קוי רוחב מזרחה מירושלים, ושלושה - מערבה לירושלים. נמצא לפי זה - שלכאורה לפי הרמב"ם אין שום נקודה בארץ ישראל שמגיעה לפרת - וזה לא יתכן (עי' במפה).
וצריך לומר, שבהלכות קידוש החודש לא קבע הרמב"ם את הגבולות השלמים של הארץ, אלא את המרחקים שמהם מגיעים העדים, אבל הגבול של הכיבוש וההתנחלות - הוא רחב יותר ממה שציין בהלכות קידוש החודש, במרחק הליכה של חמשה עשר יום מירושלים, ולא מרחק של ששה או שבעה ימים כבהלכות קידוש החודש.
ברור על כל פנים - שגבול ארץ ישראל מגיע לפרת - או בצפון, או במזרח, ואולי בשניהם כאחד.
ארץ ישראל בהלכה ובאגדה הישיבה והצבא - פגישת הרצי"ה עם שר הביטחון (שיעור סיכום)
ארץ ישראל בהלכה ובמחשבת ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
