^ 1.. יש סוברים, שרק על נוף שנשאר כפי שהיה מששת ימי בראשית מברכים, אבל אם הנהר שינה את אפיקו, או שהים נוצר בעקבות רעידת אדמה, או שההר נוצר בעקבות התפרצות געשית, אין מברכים (עי' אהלך באמיתך טז, טז). אולם למעשה, כל שהשינוי נעשה על ידי הבורא, היינו כדרך הטבע שהטביע הבורא, מברכים, שכך הוא נוסח הברכה: "עושה מעשה בראשית". וכך מדויק בברכות נט, ב: "והאידנא דשניוה פרסאי", וכן משמע מרש"י שם, ומשו"ע רכח, ב, שרק כאשר השינוי נעשה בידי אדם אין מברכים.
^ 2.. דוגמאות להרים מרשימים שמטיילים נוהגים לנסוע כדי לראותם: בגולן - הר החרמון וגמלא. בגליל - ארבל, הר חזון, הר עצמון, הר מירון, רכס ראש הניקרה (בצידו המערבי). בשומרון ויהודה - הר גריזים ועיבל, הר כביר, הר טמון, סרטבה, הר בעל חצור, מצדה, מצוק העתקים לכל אורכו בתצפית לבקעת ים המלח. בעמק יזרעאל - התבור, הגלבוע (בעיקר הר שאול). בכרמל - הר הכרמל במקומות שהוא יורד בתלילות לעמק או לים. בנגב ואילת - מכתשים (מבט לתוך המכתש), הר ארדון (במכתש רמון), הר שלמה, הר צפחות. אלו דוגמאות להרים מפורסמים, אבל כל המתפעל מכיוצא בהם, צריך לברך.
^ 3.. יסוד לזה מדין המתגורר ליד מקומות של ע"ז, שאינו מברך על ראייתה, שאינה חדשה לו (תוס' נז, ב, נמוקי יוסף שם, הגה"מ לרמב"ם ברכות י, ט). ולדעת עולת תמיד, כוונתם לומר, שכיוון שלא עוברים שלושים יום בלא שיראה את הע"ז - לא יברך. אולם לדעת א"ר, אפילו אם במקרה לא ראה את הע"ז שלושים יום, לא יברך, כי למתגוררים שם, אין בראייתה חידוש. וכ"כ נהר שלום, פמ"ג, ומ"ב רכד, ג. ומזה נלמד לכל ברכות הראייה. אמנם יש ספק לגבי מי שמתגורר מעט רחוק מהים, כך שבאופן טבעי אינו רואה את הים אלא אחת לכמה חודשים, האם הוא בכלל היכולים לראות את הים בקלות. ולמעשה, אם אכן לא יראה את הים שלושים יום, ויתרגש ממראהו - יברך, כי אולי אינו נחשב מהגרים בסמוך לו, ואף אם יחשב מהגרים בסמוך לו, הלא דעת העולת תמיד ודעימיה, שכל שלא ראה אותו שלושים יום - יברך. אבל אם לא יתרגש - לא יברך.
^ 4.. מצד אחד אין לומר שהואיל ותקנו חכמים לברך על הרים וגבעות מיוחדים לפי המקובל בארץ ישראל, חובה לכל רואה לברך עליהם, שכבר למדנו בהערה הקודמת, שאין מברכים על ראייה שאינה מעוררת התפעלות אצל רבים מבני המקום. ולכן כל שאינו מתפעל, כדרך שרבים מהנוסעים אינם מתפעלים, לא יברך. מנגד, אין לומר שהואיל ורבים אינם מתפעלים, גם המתפעל לא יברך, מפני שעיקר תקנת חכמים לברך עליהם נותרה על כנה.
^ 5.. כתב בשער העין ז, הערה טו, שדעת הרב נסים קרליץ, שכל מה שמנו חכמים אינו אלא דוגמא, ובשם הרב ואזנר שיש לברך על הר געש, וכך נהג לברך על מפל מים קטן. ובאול"צ ח"ב מו, סג, כתב לברך על מערת נטיפים. אמנם הרב חיים קנייבסקי חשש להוסיף על מה שתקנו חכמים. ודברי המברכים נראים, שאין מקום לחלק בין תופעות הטבע המרשימות, אלא שמנו חכמים את התופעות השכיחות בארץ ישראל.
^ 6.. בנוסח הספרדי (סידור הרב אליהו) הנוסח: "אילנות טובות". גם נשים מברכות ברכה זו. למנהג אשכנז אין בכך חידוש, שהרי נשים שרוצות, יכולות לברך על מצוות שהזמן גרמן. אולם גם למנהג ספרד נשים יכולות לברך, משום שהזמן הקבוע לברכת האילנות אינו תלוי במצווה אלא בהופעת הפרחים באילנות. וזה לא נחשב כמצווה שהזמן גרמה אלא המציאות הטבעית גרמה. ראו בפניני הלכה תפילת נשים ב, ח.
^ 7.. יש אומרים שבארץ ישראל הזקוקה לגשמים, גם אם לא נעצרו, מברכים על ירידתם (הלק"ט א, קצ, מאמ"ר). אולם משו"ע רכא, א, משמע שרק אם הצטערו על עצירתם מברכים. וכ"כ לבוש ופמ"ג (ועי' באו"ה 'אם'). ויש שהסתפקו אם בזמננו שהמים זורמים בברזים צריך לברך על ירידתם (עי' ברכ"ה ח"ד ב, עט). ולמעשה, גם היום, כשהמדע התפתח מאוד, עדיין אנו זקוקים לגשמים, וכל אדם הגון הדואג על ענייני הכלל מצטער מעצירתם, ולכן אין לבטל תקנת חכמים, אלא כל אימת שנעצרו הגשמים והצטערו, כשירדו יברכו על ירידתם.
^ 8.. כשהיופי בהתנגשות וסתירה עם המידות הטובות - הוא נחשב לשקר והבל, שנאמר (משלי לא, ל): "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל". אמנם פעמים שהיופי מבטא את הפנימיות הרוחנית שבאדם, ויופי זה משובח ביותר, והוא היופי שמציינת התורה אצל האמהות. אך בדרך כלל אין קשר בין היופי לבין האופי הפנימי, ויש יפים מאוד בעלי מידות מקולקלות, וישנם מכוערים בעלי מידות טובות. כשהעולם יתוקן, תיווצר אחדות בין עולם הרוח ועולם החומר, ואזי היופי הפנימי יתבטא כלפי חוץ במראה היפה.
^ 9.. מחמת הספק אימתי בריה נחשבת לנאה במיוחד, רבים נהגו שלא לברך ברכה זו (עי' ח"א סג, א; שעה"צ רכה, לג). אבל אף פוסק לא קם לבטל ברכה זו מן העולם. לפיכך, כל שהוא יודע שהבריה שלפניו נאה במיוחד - צריך לברך. אבל אדם שגם אחר שאומרים לו שזה הסוס נאה במיוחד ואף זכה בתחרות סוסים, אינו מבחין ביופיו, לא יברך. מפני שאף שהוא רואה אותו מ"מ הוא אינו רואה את יופיו המיוחד.
לדעת הרבה פוסקים, אם לא ראה את הבריה הנאה שלושים יום יברך עליה שוב, כמו בשאר ברכות הראייה (מאירי, רא"ש, רדב"ז, רמ"א ועוד). ולדעת הראב"ד, כיוון שאין כל כך התחדשות והתפעלות ממראה של בריה נאה, מברכים עליה פעם אחת בלבד, וגם על אחרת מאותו הסוג אין מברכים אלא אם כן תהיה נאה מקודמתה. וכ"כ רא"ה, ריטב"א, רבנו מנוח, ושו"ע רכה, ט-י. י"א שכל זה הוא דווקא בתוך שלושים יום, אבל אם יראה אחר שלושים יום בריה נאה אחרת מאותו הסוג - יברך (ספר הבתים, נהר שלום). ורוה"פ מבארים בשיטת הראב"ד, שגם על בריה אחרת ואחר שלושים יום, רק אם היא תהיה נאה מהראשונה - יברך (שו"ע רכה, ט-י, מ"ב כט-ל). אלא שכמדומה שאפשר לפרש בדבריהם, שכל שמבחינה מסוימת הבריה השנייה נאה יותר - יברך. וק"ו שכך הדין לדעת כל הראשונים והאחרונים שלא קיבלו את דברי הראב"ד. ועוד, שדברי הראב"ד מבוססים על כך שאין חידוש בראייה השנייה של בריה אחרת מאותו הסוג, אבל אם היא נאה מאוד, ובפועל הוא מתפעל מראייתה, מסתבר שגם לראב"ד יברך. ומ"מ כשאין מברכים מחמת הספק, כתב במ"ב לב, שטוב לאומרה בלא שם ומלכות.
לדעת הלכות קטנות (ח"א ס, רסה), אין לשבח לה' על בריות שנולדו באיסור כלאיים. ולדעת שאלת יעב"ץ (א, סג), הואיל ואח"כ מותר להשתמש בעץ או בבעל החיים שנוצרו באיסור, מברכים עליהם. למעשה, כאשר ידוע בוודאות שהבריה נוצרה באיסור, מספק יש להחמיר שלא לברך עליה. אבל כשאין ידיעה ודאית שכזו, יש לברך.
^ 10.. ונראה שבזה גם אם יראה אדם אחר קצת יותר משונה אבל באותו סוג של שוני, לא יברך. ואף שכיוצא בזה בבריות נאות מברך, כאן שאין נוח להתבונן ולעיין אם השוני גדול יותר מקודמו, אין לברך. וכך משמע קצת משו"ע רכה, ט-י. אמנם אם יהיה ברור לו שהשוני גדול יותר והדבר יעורר אצלו רגשות צער - יברך. ובמ"ב רכה, ל, כתב שבמקום שאין מברכים מחמת 'ספק ברכות', נכון לומר את הברכה ללא שם ומלכות.
^ 11.. וכ"כ בילקוט יוסף רכה, הערה כא, וכעין זה באהלך באמיתך יז, י.
^ 12.. עוד תקנו חכמים שלוש ברכות מיוחדות על חורבן מלכות בבל הרשעה שהחריבה את בית מקדשנו. הרואה את עיר מלכותם שנחרבה, מברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחריב בבל הרשעה". הרואה את ביתו של נבוכדנצר, מברך: "ברוך... שהחריב ביתו של נבוכדנצר הרשע". הרואה מקום שכל בהמה שתעבור עליו אינה יכולה לזוז אם לא יתנו עליה מעפר המקום ההוא, והוא סימן להתקיימות העונש "וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד" (ישעיהו יד, כג), שתתמעט אדמתה, מברך: "ברוך... אומר ועושה גוזר ומקיים" (ברכות נז, ב, שו"ע רכד, ג-ד). כיום רק מקום עיר מלכותם ידוע (כה"ח רכד, י).
המבטל ע"ז בעצמו, כתב רע"א עפ"י מהרש"א, שיברך: "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לעקור עבודה זרה מארצנו". בכלל האיסור להתרחק מע"ז נכלל גם האיסור לבקר בכנסיות וקתדרלות כדי לחזות שם ביצירות האומנות, שנאמר (ויקרא יט, ד): "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים", ולמדו חז"ל שאסור להסתכל בציורים הקשורים לעבודה-זרה (שבת קמט, א; שו"ע יו"ד קמב, טו).
^ 13.. לדעת רוה"פ גם על מלכים רשעים צריך לברך. כ"כ לב חיים ג, נה, למהר"ח פלאג'י; כה"ח רכד, כט; אהלך באמיתך יד, י. אמנם כתב ביפה ללב ד, והובא בכה"ח שם שאם הוא יהודי, יברך עליו את הברכה שעל מלך גוי, הואיל ואינו בכלל 'יראיו', וכ"כ ברכ"ה ח"ד ג, 86. ולכך נוטה במכתבי תורה (גור סי' סד). מנגד, יש סוברים, שאין לכבד מלך רשע. עי' חזו"ע ברכות עמ' תיא-תיב, ובשער העין עמ' שנח. ומסיק בחזו"ע שעל מלך רשע יש לברך בלא שם ומלכות. אלא שאפשר לקבל את דבריהם לגבי רשע במיוחד מעל ומעבר לשאר המלכים הרעים, שלפי ההלכה דינו אינו דין אלא גזלנות, ומן הדין ראוי למרוד בו, וממילא גם אין ראוי להכיר במלכותו ולברך עליו. אבל לא יתכן לומר שעל כל מלך שלא שמר שבע מצוות בני נח לא בירכו, מפני שבנוסף לכך שכל מלכי העבר היו עובדי עבודה זרה, הם גם לא נמנעו משפיכות דמים, גזל וניאוף, ובכל זאת אמרו חכמים לברך עליהם. אמנם לגבי מלכי ישראל, יתכן שההקפדה חמורה יותר, שהם נתבעים להיות צדיקים ולשמור את המצוות המיוחדות למלך, שיהיה לו ס"ת שיקחנו עמו לכל מקום, ולא ירום לבבו מאחיו, ולא ירבה לו נשים, כסף, זהב וסוסים. ואזי אם אינם שומרים תורה ומצוות, אין לברך עליהם. ולכן גם לסוברים שמברכים על ראשי מדינות דמוקרטיות, יש מקום לחוש לדבריהם שלא לברך על מנהיגים חילוניים בישראל.
^ 14.. כמה אחרונים כתבו, שהואיל ויש בידי ראשי מדינות סמכויות חנינה, הרי שנותרה בידם עוד סמכות מלך שיכול להמית או להחיות. וכ"כ בשו"ת אפרקסתא דעניא לב, ויחו"ד ב, כח. ובשבט הלוי א, לה, כתב, שמברכים גם על מלך או מלכה שאין בידם סמכות לחון בלי התייעצות, כיוון שנותנים להם כבוד שאין כדוגמתו. כעין זה כתב הרב זולדן ב"מלכות יהודה וישראל" עמ' 109 ואילך. אולם כפי שכתבתי, נראה כדעת הסוברים שאין לברך, שהיאך אחר כל המלחמות והמהפכות כנגד השלטון המלוכני, שנמשכו מאות שנים, והוכתרו לבסוף בהצלחה, בביטול המלכות ובכינון שלטון דמוקרטי, נאמר שלא נשתנה דבר, ועדיין מנהיגי המדינות הדמוקרטיות נחשבים מלכים וצריך לברך עליהם. וכ"כ בשו"ת קרית חנה דוד ב, לו, ורבבות אפרים ג, תקמ (לגבי נשיא ארה"ב שנבחר לארבע שנים בלבד), ושער העין סי כט בשם אבני ישפה מז, ועוד פוסקים.
^ 15.. כך הוא נוסח ספרד. ונוסח אשכנז מעט שונה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר יצר אתכם בדין, וזן וכלכל אתכם בדין, והמית אתכם בדין, ויודע מספר כולכם בדין, והוא עתיד להחיותכם ולקיים אתכם בדין. ברוך אתה ה' מחיה המתים".
^ 16.. א) מפני שראייתם הראשונה היתה בלא משים, ב) מן הסתם נוסף שם בינתיים עוד קבר, ג) מסתבר שבתחילה לא ראו מהכביש את כל הקברים. (וראו בהלכה ה').
^ 17.. יש נוהגים לפקוד קברי צדיקים כדי להידבק במורשתם. במיוחד נהגו ישראל לפקוד את קברי האבות בחברון, רחל אמנו בבית לחם ויוסף הצדיק בשכם. וכן מסופר על כלב בן יפונה שהלך להשתטח על קברי האבות, כדי שבזכותם יינצל מעצת המרגלים (סוטה לד, ב). ומבואר (תענית טז, א), שבימי התענית אחרי התפילה נוהגים לילך לבית הקברות. ושני טעמים לכך: א) לזכור את יום המיתה ולהתעורר לתשובה. ב) כדי שיבקשו עלינו רחמים (עי' שו"ע או"ח תקעט, ג; תקפא, ד). ←
ויש נוהגים לפנות אל הצדיקים בתפילה, ורבים טוענים נגדם שיש בזה חשש ע"ז, שכן אין עוד מלבדו, ורק אליו יש לפנות בתפילה. וכך דעת מהרי"ל (באה"ט תקפא, יז), מהר"ל מפראג (נתיב העבודה יב), וח"א קלח, ה, שהתפילה ליד קברי הצדיקים צריכה להיות מכוונת לקב"ה בלבד, ואפשר לבקש שבזכות הצדיקים שהננו מתקשרים למורשתם, ישמע ה' תפילתנו. לעומתם דעת הרבה פוסקים (פמ"ג תקפ"א; מהר"ם שיק או"ח רצג), שמותר אף לפנות לנשמות הצדיקים שהננו מתקשרים למורשתם, שיבקשו עבורנו רחמים לפני הקב"ה. ולדעתם, הואיל ואנו מבקשים שהצדיקים יתפללו לקב"ה עבורנו, ברור שהננו מודים שרק ביד ה' הננו נתונים. למעשה, לכתחילה טוב להחמיר, והמיקל לפנות אל הצדיקים שיעתירו עבורו להש"י, יש לו על מה לסמוך.
^ 18.. מו"ר הרצי"ה קוק זצ"ל ביאר שכל יסוד ברכה זו הוא שבח והודאה על ישוב הארץ, שבזה הוצב גבול האלמנה. ואף את דעת הרי"ף שסובר שמברכים על בתי כנסת, ביאר שהם התפשטות קדושת ארץ ישראל (עפ"י ברכות ח, א). והגדיר את הספקות שמעלים לגבי ברכה זו כספקות באמונה (שיחות הרצי"ה ויקרא עמ' 288-291, ועולת ראיה ח"ב עמ' תכב). מעיקר הדין היה צריך לברך על כל ישוב בארץ וכל שלושים יום. אלא שכאשר הראייה היא שגרתית, כבר אין התפעלות, וממילא אין מברכים עליה. וכדוגמת הגרים במקום של ע"ז, שאפילו אם לא ראוה שלושים יום, אין מברכים, כמבואר ברמ"א רכד, א, א"ר, ומ"ב ג. וכאשר יש קצת התחדשות, מברכים רק בפעם הראשונה, כמו שמבואר בשו"ע רכה, ט, לגבי בריות יפות ומשונות.
שני גורמים קובעים האם זו ראייה שגרתית שאין מברכים עליה או שהיא ראייה בעלת משמעות שמברכים עליה: א) ככל שהבתים יותר מיישבים את הארץ, היינו שהם במקומות שעוד צריך להתאמץ ליישבם כדי שהארץ תהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת ולא שממה, כך יש יותר חיוב לברך. וכאשר הם במקומות מיושבים כדבעי - אין מברכים. ב) גם במקומות שהבתים חשובים בהם למצוות ישוב הארץ, אם הרואה מתפעל מישוב הארץ שנעשה על ידם, הוא מתחייב יותר בברכה (כל שלושים יום), ואם אינו מתפעל מזה, יברך רק בפעם הראשונה. שכן ברכות הראייה תלויות בהתפעלות שהראייה מעוררת (וכשם שמי שאינו מבחין ביופייה של בריה נאה אינו מברך עליה). ←
נראה לענ"ד שגם באזורים המיושבים (בין חיפה אשקלון וירושלים), ההולך לסיור מודרך כדי להתבונן בתהליך חזרתם של ישראל לארצם, ומתוך כך יראה את בתי ישראל בישובן ואת בית הכנסת שבמרכזם - יברך. ואף זאת בתנאי שאינו גר באותו אזור, וגם לא היה שם שלושים יום. ובסיור המודרך הבא, גם אם יעברו שלושים יום, לא יברך. וכן נראה שיהודי הבא מחוץ לארץ ורואה לראשונה את הערים הגדולות שבשפלה, אם יתבונן בישובן ויתפעל מחזרת ישראל לארצם - יברך. ומסתבר שגם הרואה לראשונה עיר חדשה שנבנתה לתלפיות, כדוגמת מודיעין ואלעד, אף שהן באזור מיושב, אם יתפעל מעוצמת ההתיישבות שבהן - יברך.
שמעתי ממו"ר הרב שפירא, שגם כאשר הישובים נמצאים באיום בטחוני של הפצצות או פיגועים, ואף כאשר הממשלה מעוניינת להגיע להסכם עם הערבים ולמוסרם לידיהם, יש לברך על ראייתם. ואף שכתב הב"י, שיש לברך על הבתים כשהם יושבים בלא שטן ובלא פגע רע, מ"מ עדיין הבתים יושבים לבטח יחסית למצבנו בגלות תחת עול זרים.
^ 19.. לדעת מאירי וריב"ש של"ז, גם אם גנבים באו עליו וניצל, מברך, כי היה בסכנת נפשות. ומשמע אפילו סכנה שרוב גדול ניצלים ממנה. ולכאורה דבריהם תמוהים שהיאך יחשיבו נס דבר שהוא כדרך הטבע (מ"א), ולדבריהם כל החולים והיולדות שיתרפאו יצטרכו להודות על הנס (גר"א). לפיכך נראה שדיברו בסכנה שאחוז המתים בה משמעותי אבל מן הסתם אינו מתקרב לחמישים אחוז (ועי' בבאו"ה ריח, ט 'ויש').
לעומתם דעת רד"א בשם הרא"ש מלוניל, שמברכים רק על נס שיוצא מגדר הרגיל. וכיוון שספק ברכות להקל, נוהגים על פיהם. אלא שדבריהם צריכים ביאור. יש שביארו בפשטות שהכוונה לנס שעל פי חוקי הטבע לא היה יכול להתרחש, וכ"כ בילקוט יוסף ריח, ד, וברכ"ה ח"ד ו, מה. אולם לא ניתן לקבל את הסברם, שכן בברכות נד, א, הובאו שלוש דוגמאות לנס: א) שהותקף על ידי אריה וניצל. ב) היה במדבר וכמעט מת בצמא ופתאום נבע מעין וניצל. ג) הותקף על ידי גמל פראי וניצל. ואף שאת הדוגמא השנייה אפשר לפרש כנס שמחוץ לגדר הטבע, שתי הדוגמאות הנוספות הן מקרים שסכנתם גדולה אבל ההצלה לא היתה מחוץ לגדר הטבע. וכך משמע מלשון שו"ע ריח, ט: "שהוא יוצא ממנהג העולם", ולא ציין שהוא נס מחוץ לגדר הטבע, משמע שמדובר בסכנה שרוב גדול מתים ממנה. וזוהי אם כן הדעה שמספק ברכות יש לנהוג כמותה. וכ"כ למעשה בח"א סה, ד, ונשמת אדם שם, מור וקציעה ריח, בא"ח עקב יא, מ"ב לב, שעה"צ כח, שבט הלוי ז, כח. ואף שיש מהפוסקים שהזכרתי שסוברים שכל שהיתה סכנת נפשות מוחשית, גם אם אין רוב גדול שמתים ממנה, מברכים שעשה לי נס, הלכתי בדרך האמצע.
^ 20.. מעיקר הדין גם הרואה את בעל הנס צריך לברך על ראייתו. שאם הוא אביו יברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שעשה נס לאבי". ואם הוא רבו יסיים 'לרבי', ואם לסבו יסיים 'לאבי אבא' (רמ"א ריח, ו; מ"ב כא-כב, שעה"צ יז). אולם לא שמענו שנוהגים כך, וכפי הנראה אין ראיית בעל הנס מרגשת כל כך כמו ראיית המקום, ויסוד מרכזי בברכות הראייה, שיש בראייה חידוש, שעליו מברכים. יש להוסיף שלדעת הראב"ד, הרשב"א, המכתם, המאורות בשם הראב"ד, ברכה זו היא רשות. ואם כן לעניין ברכה על בעל הנס, אפשר לומר שרק כאשר מתפעלים בעת ראייתו מהנס שנעשה לו - מברכים.