ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שער לדין
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- שוכר ומשכיר
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הוגט בת טורקיה
הגמרא בבבא מציעא (צט.) דנה במי ששאל חפץ מחברו, והמשאיל מתחרט על ההשאלה. ברור, שמרגע שההשאלה התבצעה, אין המשאיל רשאי לחזור בו, למשך כל הזמן שהוסכם מראש, כפי שהדבר נכון לגבי שכירות. השאלה היא מהו הרגע שבו 'מתבצעת' ההשאלה - מהי נקודת ה"אל – חזור"? הגמרא מביאה דעה, שעד שהשואל לא השתמש בפועל בחפץ, המשאיל רשאי לחזור בו מההשאלה, אך מסקנת הגמרא היא ש'כשם שתקנו משיכה בלקוחות, כך תקנו משיכה בשומרים' - מרגע שהשואל ביצע את אחד מקנייני המטלטלין בחפץ, אין המשאיל יכול לחזור בו.
הרמב"ם (הלכות שכירות פרק ב הלכה ח; הלכות שאלה פרק א הלכה ד; שם פרק ג הלכה ב) סובר, שכשם שעיסקת השאלה לא נגמרה לעניין חזרתו של המשאיל עד שנעשה קנין משיכה, הוא הדין שחובותיו של השומר לשמור, מתחילות רק משעה שהתבצע קנין משיכה.
המשנה בבבא מציעא (פ:) אומרת:
" שמור לי ואמר לו הנח לפני - שומר חנם".
בגמרא (שם פא:) מבואר, שקבלת השמירה על ידי השומר, היא שהופכת אותו לשומר. התוספות (בבא מציעא צט.) הבינו, שמהגמרא הזו עולה, שחיובי השמירה של השומר אינם תלויים במעשה קנין, אלא עצם ההסכמה של השומר לשמור, מחייבת אותו מיד בחיובי השמירה. לכן, בניגוד לרמב"ם, התוספות סוברים שחיובי השמירה תלויים בהסכמת השומר לשמור בלבד. ורק לעניין יכולת הבעלים לחזור בהם מהסכמתם להשאיל ולהשכיר, נאמר הדין שמשיכה קונה בשומרים. כשיטת התוספות סובר גם הרא"ש. לעומת זאת לדעת הרמב"ם צריך לומר שהגמרא שמדברת על 'הנח לפני' מדברת ברשות השומר, כך שמעשה הקנין קיים, מכח קנין חצר. שיטה נוספת נזכרת בר"ן (חידושים לב"מ צט.). הר"ן כותב בשם יש אומרים, שתקנו משיכה רק בשואל ושוכר, שקונים את החפץ להשתמש בו, ולכן המשיכה עושה מעשה קנין עבורם, וממילא אין הבעלים יכול לחזור. אבל בשומר שכר או שומר חינם, היות שהמשיכה אינה מקנה כלום לשומר, שהרי אין לו קנין בגוף החפץ, ממילא לא סביר שהמשיכה תחייב את הבעלים. אמנם, הר"ן עצמו חולק בענין שומר שכר. לדעתו אצל שומר שכר, משיכת החפץ הרי היא תחילת מלאכה, וממילא הבעלים מתחייב לשלם לו שכרו, כדין מי ששכר פועל, שתחילת המלאכה היא קנין.
מדברי הר"ן והיש אומרים עולה, שהם סוברים באופן עקרוני כשיטת התוס' והרא"ש, שמשיכה אינה מחייבת בחיובי השמירה, משום שאילו היה כן, ברור שהמשיכה היתה מועילה לחייב בחיובי השמירה גם שומר חינם ושומר שכר. מלבד זאת, ניתן להסיק מדברי הר"ן שלוש מסקנות: (א) שואל ושוכר קונים את החפץ להשתמש בו (ב) שומר שכר ושומר חינם אינם קונים בחפץ כלום (ג) שומר שכר נחשב כפועל, ותחילת המלאכה היא משיכת החפץ.
נמצא שיש בידינו שלוש שיטות עקרוניות בשאלה כיצד מתחייב השומר לשמור:
לדעת הרמב"ם, חיוב זה נעשה ע"י מעשה קנין. מעשה הקנין מועיל הן לחיובו של השומר לשמור, והן לחוסר היכולת של הבעלים לחזור בהם.
לדעת התוספות והרא"ש, חיובו של השומר לשמור נובע מעצם הסכמתו לשמור. לעומת זאת, חוסר היכולת של הבעלים לחזור בהם, נובעת ממעשה קנין.
לדעת הר"ן, יש להבדיל בין שומר חינם ושומר שכר, שאצלם יש רק חיוב שמירה, ובין שוכר ושואל, שאצלם יש לשומר קנין בגוף החפץ. לכן, אצל שומר חינם ושומר שכר, המשיכה אינה מעלה ואינה מורידה כלל, באופן עקרוני, ורק קבלת השמירה יוצרת את חיובי השמירה. לעומת זאת, אצל שוכר ושואל, חיובי השמירה הם תוצאה של הבעלות החלקית שיש לשואל ולשוכר בגוף החפץ (בתוכנה של בעלות זו דנו בארוכה בעבר, כשדנו במהותה של עיסקת שכירות) ולכן הם תלויים במעשה הקנין בגוף החפץ.
לשיטת התוס' והרא"ש, יש לשאול, כיצד מתחייב השומר בחיובי השמירה, אם לא משך. קצות החושן (סימן שז סק"א) כותב, ששומר נחשב כפועל, ומיד כשהסכים לשמור, הרי זה כתחילת מלאכה שמחייבת אותו ואת בעל הבית. קצות החושן עצמו מעיר, שמדברי הר"ן משמע לא כך, שהרי הר"ן כתב שרק המשיכה עושה תחילת מלאכה. כמו כן, כפי שנראה עוד לקמן, לא ברור בכלל ששומר חינם נחשב כפועל, ולכן דברי הקצות צריכים עיון. לעניות דעתי, ההסבר הפשוט הוא, שחיובי השומר נובעים מ'דין ערב'.
הגמרא בסוף מסכת בבא בתרא אומרת שערב מתחייב כאשר המלוה איננו מוכן להלוות אלא אחר הסכמת הערב, בלא קנין. טעם ההתחייבות הוא, שכיוון שהמלוה לא היה מוכן לסכן את כספו, אלא על סמך הבטחתו של הערב, הערב גומר בדעתו לשלם. מכאן לומדים ראשונים רבים, שאדם שהוציא הוצאות על סמך הבטחתו של חברו לכסות את הפסדיו במידה ויהיו, יש להבטחה זו תוקף מחייב מדין ערב.
על פי עקרון זה יש לומר, שגם הבעלים, מוכן להפסיק ולשמור בעצמו על החפץ, רק מחמת הבטחתו של השומר לשמור, ולשלם במקרה של אבדן החפץ. נמצא, שהשומר הוא בעצם כעין 'ערב' לחפץ. ואפשר לומר, שגם כוונת הקצות כעין זה, שאין השומר נחשב כפועל ממש, אלא שכשם שבפועל התורה אמרה שתחילת המלאכה היא תחילת העיסקה של שכירות פועלים, וקונה לגבי חיובי בעל הבית והפועל, כך גם תחילת השמירה, הנובעת מהסתלקות הבעלים, היא תחילת העיסקה לגבי שומרים. אמנם, מלשון הקצות לא משמע כן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
