זה באמת רגע מיוחד במינו, והשנה על אחת כמה וכמה:
בו זמנית, באותו יום, אלפי תלמידים בכל הגילים, מתחילים את לימודיהם במסגרות השונות. החל מילדי הגן, בתי הספר היסודי, החטיבות, הישיבות התיכוניות והתיכונים, ועד לכלל הישיבות, המכינות, המדרשות ועוד ועוד.
השאלה, אם להמשיך בקשר עימו, תלויה במידת היכולת שלכם ליצור חיבור ביניכם. האם את רואה אותו באופציה להיות בעתיד בעלך. וזאת, ללא קשר לשאלה, האם ימשיך ללמוד או לא.
קיים נתק חריף בין מוסדות השלטון: הכנסת, משרדי הממשלה ובתי המשפט לבין עולם התורה וחכמיה. בתהליכי קבלת ההחלטות ועיצוב המדיניות -בכל תחומי החיים- כמעט קול התורה אינו נשמע ואינו נחשב.
הלימוד המוגבל בשנים ראוי לו שיתמתח, וכל תלמיד לא ישלול את האפשרות להמשיך אחרי זמן החיוב הצבאי ללמוד, כי תלמיד חכם צריך השקעה וזמן כדי שיתפתח. הלימוד של נושאים רבים ומגוונים ובהעמקה, תוך שימוש בשיח ישראלי עכשווי, בבית מדרש המשמר את המסורת ומכבד את העבר, ומצד שני יכול לחדש בזהירות.
אם על-מנת להציל את גן הילדים שלנו, הנמצא בסכנה מוחשית של פגיעה, עלול בטעות להיפגע גם גן-ילדים או בית-ספר שלהם, האשם לפגיעה הוא לא בנו אלא ביורים. חיינו קודמים לחיי האויב. הם פושעי המלחמה ולא אנחנו. הם שוחטים תינוקות בשנתם. הם מתפוצצים במקום הומה נשים וילדים. נשקם טמא, נשקנו טהור!
אחדות אמיתית יכולה להיות כשיש ערך רוחני אמיתי שכולם שואפים אליו. כשחסר הערך האמיתי עלולים לעשות תחליפים זמניים, שבמשך הזמן מתנדפים כמו אבק ברוח. את זה הבינו מרדכי ואסתר.
לפני כ-6 שנים, מספר חודשים לפני הריסת גוש קטיף וצפון השומרון וגירוש יושביו מביתם, זומנה חבורת רבנים אל הנשיא, והוא העלה על נס את חשיבותה של הדמוקרטיה והמשמעת לממשלה, לכנסת ולמערכת המשפט. הוא נזף ברבנים על מחשבות רעות שהם חושבים על המערכות הללו.
