התייחסות לכסף בחינוך

גליון 218

כאשר עקבנו גילינו שילדנו, בכתה ב', מידי פעם לוקח סכומים מהארנק, קונה ממתקים ואף מחלק אותם לחבריו. בשלב ראשון החבאנו את הכסף. אבל לא ברור לנו כיצד להמשיך.

הורים צריכים לבקש סליחה?!

אם נזפתם בילדים כאשר הם נהגו שלא כראוי, הרי זו חובתכם כהורים. היעלה על הדעת שהורים אשר נצרכו להכות את בנם לצורך חינוכו, יחויבו לבקש סליחתו?! אכן, אם הורים פגעו בילדם שלא בצדק, ושלא לפי הצורך בחינוך, על כך ודאי הורים צריכים לבקש את סליחתו.

כישלון בחינוך. מה עושים?!

יש לכם ילד חכם, ברוך ה', והוא חש את רגשות האשם שלכם על כך ש"הפקרתם" אותו. הוא רוכב על תחושה זו, ועושה מאמצים גדולים לשמר אצלכם את המחשבה וההרגשה הזאת. הוא פשוט לא מאפשר לכם "לשכוח ולסלוח".

איך משאירים את הילד דתי?

אהבה מדרבנת וגורמת למוטיבציה לתלמידים. וכן הורים חייבים להקרין אהבה כלפי ילדיהם. אם ע"י חיבוק חם, מילה טובה, ציון לשבח על התנהגות וכד'. כל אלה גורמים לילדים לאהוב את הדרך הנעימה בה הם מובלים ע"י ההורים.

ילדים משקרים?!

שימוש באמירות שאינן אמת או אמירות דמיוניות היא תופעה ידועה אצל ילדים. הסיבה היא, התפתחות כח הדמיון. אנו, כמבוגרים, משתמשים במקביל בשניים מתוך כוחות הנפש, לצורך למידה: האחד - כח השכל-הדעת, והשני - כח ההפשטה, דמיון.

הקו שבין סמכות הורית לאחריות הילדים

יש שני כללים סותרים בחינוך: האחד, הצבת גבולות. והשני, הסתלקות מאחריות והעברתה לבן. בהצבת הקוים האדומים, אנו למעשה נוטלים אחריות על הבן, להזהירו ולחנכו שיקבל על עצמו את הגבולות הללו. לעומת זאת, כלל גדול בחינוך הוא, לתת אמון בילד, לסמוך עליו, ולהשתדל בכל גיל, לפי יכולתו, להעביר אליו את האחריות.

חינוך הקטנים למצוות - מתי ועד כמה

יש לזכור את הכלל הגדול בחינוך בכלל ובחינוך למצוות בפרט: חינוך בכפיה, אין לו כל סיכוי. הדרך היחידה לחנך לטווח ארוך היא בדרך האהבה.

אלימות במשפחה

כל שימוש בכוחניות במשפחה או בחברה, זו באמת עדות לחולשה. אדם החש שאינו יכול להנהיג את משפחתו בכוח השפעה חיובית, מנצל את כוחו להטיל אימה בביתו וע"י כך לשלוט, וכולם ניזוקים מכך.

להבין את התשדורת של הילד

אחד הכללים המנחים אותנו הוא, שאין זה נכון שהורים יעשו ניתוח אופי או זיהוי בעיה אצל בנם מפני שלהורים יש מערכת מורכבת של יחס כלפי הבן, והמורכבות, לעיתים, גורמת לחוסר אובייקטיביות.

החינוך לסור מרע - מהות החינוך

יסוד החינוך נחלק לשלושה שלבים: השלב הראשון הוא, האבחנה בין טוב לרע. השלב השני הוא, בניית הרצון לעשות טוב, ולהימנע מעשיית הרע. השלב השלישי הוא, הירידה לחיים, בפועל, לשקול כל מעשה, לבדוק: אם הוא מוגדר כטוב, נעשה, אם הוא מוגדר כרע, נמנע.

התמודדות עם ילד רגיש

אם כיום תתחשבי ברגישותו ותתנהלי בחינוכו לפי מידתו זו, הרי שבעתיד תגדל עוד יותר הרגישות, ואז מה יעשה כאשר יתקל בחברת ילדים או נערים, וגם בוגרים, שאינם מתקשרים למי שהוא בעל רגישות?!

לא רוצים לישון! רוצים לעשות שמח!

כל ערב מתרחש בביתנו "טקס" הרדמה של ארבעת ילדנו, כולם רוצים יחס, סיפור, "אבא תשכב על ידי", "לשתות! אני צמא", ועוד. כמובן, מידי פעם מריבות בין הילדים, כריות או שמיכות עפות ממיטה למיטה, בקיצור, מהומה.

מקומה של המכה בחינוך

תפקיד ההורים הוא לעטוף את הילד באהבה גדולה, ע"י חיבוק, אימוץ וטפיחה על השכם, ואמירות מכוונות. כל אלה גורמים לילד להבחין בין טוב לרע וגם לרצות לעשות טוב. במצב כזה, כאשר באה גערה, ולעיתים נדירות גם מכה קלה, שאינה מכאיבה אך מסמנת דרך, הילד מבין מיד שעבר את הגבול, וברצון חוזר לעשייה חיובית.

הילד מנבל את פיו

ילד אינו לומד מתוך ספרים, למידה אינטלקטואלית, אלא, בעיקר, למידה חווייתית. החוויה החשובה אצל ילד היא, התגובה של הוריו לעשייה או לאמירה שלו.

מריבות בין הילדים

כאשר מחדירים לילדים את התובנה שהם טובים, והם יכולים ליטול אחריות על ההתנהלות שביניהם, אנו יכולים בשלווה גמורה להסיר מעלינו את האחריות עליהם, להעביר אליהם את האחריות, ולצאת מהתמונה

חושך שבטו שונא בנו?!

ענישה חינוכית בבית, במשפחה, יש בה את שני סוגי העונש: יש עונש טבעי, ויש עונש כתגמול, ובו צריך זהירות רבה.

בין הורים לילדים בוגרים

אנו מצווים לעשות טוב על פי מה שאנו קובעים, ולא על פי מה שאחרים מכתיבים לנו. אסור לנו לקבל החלטות, כתגובה למה שאחרים עושים לנו.

יסודות בחינוך

את כל התשדירים, החיוביים והשליליים, אין לומר כציווי על הילד, אל תכה, אל תדבר, עזור לאמא או טול ידיים. פניה ישירה לילד עלולה לגרום לו להתנגדות ולדחיית התשדיר