בית המדרש

  • מדורים
  • חינוך ילדים
קטגוריה משנית
  • משפחה חברה ומדינה
  • איך מחנכים, משמעת ואהבה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

undefined
2 דק' קריאה
שאלה:
אנו מתחבטים בשאלה, ממי ומתי צריך לבקש סליחה. האם משכן הכועס עלי מפני שלא נשאר לו מקום להחנות את רכבו, או מעוזרת בית שפיטרנו מפני שלא שבענו נחת מעבודתה. ועוד, לפעמים הורים צועקים או נוזפים בילדים, בצדק או שלא בצדק. האם שייך שהורים יבקשו סליחה מילדיהם?

תשובה:
למדנו: עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו (שו"ע סי' תר"ו). במשך כל השנה אם פגע אדם בחבירו צריך מיד לבקש סליחתו. ק"ו בימי הסליחות, לקראת הימים הנוראים. אבל כל זאת כאשר אדם פגע בחבירו, אם בממונו, או בגופו, ואפילו העליב אותו. ואם כן יש על מה לבקש סליחה. אך כל זמן שאדם נוהג מנהג ראוי וטוב, אין כל צורך לבקש סליחה. גם אם חבירו כועס עליו, אם אין יסוד לכעס, אין ענין לבקש סליחתו . לעיתים אנו שומעים אדם בשעת כעסו האומר לחבירו שהוא מקפיד עליו, ולא יסלח לו גם ביום הכיפורים. לאמירה כזאת אין שחר, מפני שאם חבירו לא פגע בו, אין כל צורך לסלוח לו.
אם כן, דרך החיים שלנו, חייבת להיות מבוססת על קבלת החלטות ישרות והגונות, ורק לפיהן לנהוג. אם למשפחה יש זכות להחנות רכב במקום מסוים, והיא מנצלת את זכותה, אין לאיש זכות להתרעם עליהם, מפני שהם נוהגים כדין. ודוגמא נוספת, כאשר מקום עבודה פרסם מכרז, ניגשו מספר מועמדים, ואחד מהם נתקבל לעבודה. האם כל השאר יכולים לומר למנהל, שלא יסלחו לו ביום הכיפורים על כך שלא קיבלם לעבודה. האם יעלה על הדעת שהוא יצטרך לבקש סליחה?! אם כן, היו רגועים ובטוחים, שאם נהגתם ביושר ואמת, לא צעקתם על העוזרת, ולא חניתם במקום אסור, אין צורך לבקש סליחה.
ביחס לילדיכם, המצב שונה. הכלל נותר כמובן על מקומו: אם נזפתם בילדים כאשר הם נהגו שלא כראוי, הרי זו חובתכם כהורים. הכתוב מדריך אותנו: "חושך שבטו שונא בנו". חובתנו כהורים להציב גבולות לילדינו, ובצד החינוך ל"קום עשה טוב", יש חובה לומר גם את ה"לא תעשה". ושוב אשאל את השאלה: היעלה על הדעת שהורים אשר נצרכו להכות את בנם לצורך חינוכו, יחויבו לבקש סליחתו?! אכן, אם הורים פגעו בילדם שלא בצדק, ושלא לפי הצורך בחינוך, אם ביזו אותו בפני המשפחה או בפני זרים, כאשר פעולה זו לא נדרשה כדי לחנכו, על כך ודאי הורים צריכים לבקש את סליחתו. שמא יטען הטוען, אם הורים מבקשים סליחה מבנם זה בושה להורים ופגיעה במצוות כיבוד הורים? התשובה היא, אדרבא, פעולה כזאת רק מגבירה את כבוד ההורים. חלק מהחינוך שלנו לילדינו הוא, שכאשר אנו כושלים בדרך, הננו מצטערים על כך וחוזרים בתשובה. מה לנו גדול מאשר מעשה חינוכי כזה, שהורים המרגישים שנהגו שלא כראוי, מצטערים על כך, ומבקשים סליחה מילדיהם. מה ילמדו הילדים? האם ילמדו שהוריהם "סמרטוטים", או להיפך: יראו כיצד הורים נוהגים ביושר והגינות, ויודעים לבקר את עצמם, ומתוך אצילות נפש מסוגלים לעמוד בפני ילדיהם ולבקש סליחתם.
כמובן, אם כל יום הורים שוגים, וכל ערב הם מבקשים סליחה מילדיהם, ראוי שיבחנו את עצמם וישנו את דרכם שינוי דרסטי. אך אם במהלך השנה, יש מקרים בודדים של כשלון אצל ההורים, לכבוד הוא להם להודות על טעותם, ובכך הם יזכו לילדים אוהבים, מעריכים והולכים בדרך ישרה.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il