ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- סעודה וברכות הנהנין
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
הברכה שלפני האוכל וברכת המזון
כשם שתקנו חכמים שיברך אדם לפני שיאכל, כך תקנו שיברך אחר שיאכל. אלא שיש שוני בין הברכה הראשונה לברכה האחרונה. הברכה הראשונה נועדה להודות לה' על ההנאה שיש לאדם מהאוכל, ואמרו חכמים (ברכות לה, א), שהואיל וסברה ברורה היא שאסור לאדם ליהנות מדבר בעולמו של הקב"ה בלא ברכה, לא היה צורך שהתורה תצווה אותנו על זה.
אבל אחר האכילה, מצד הסברה לא היינו יודעים שצריך לברך, מפני שאחר שהודינו לה' בברכה שלפני האכילה, לכאורה אין עוד צורך לחזור ולברך אחר האכילה. ולכן היתה התורה צריכה לצוות על כך במפורש, שאחר שנאכל ונשבע, נברך לה' ברכה כללית, לא רק על המזון שאכלנו אלא על כלל הטובה שנתן ה' לישראל, שנאמר (דברים ח, י): "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלוֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ".
והעניין הוא, שאחר שאדם אכל ושבע, הוא עלול להתגאות ולהיסחף אחר החומריות, אחר התאווה החיצונית שבאוכל. ומנגד, מתוך הטעם והחיוניות שהוא שואב מהאוכל הוא יכול להתעלות למבט רחב ולאמירת ברכה לה'. ועל כן בברכת המזון לא נצטווינו רק להודות לה' על המזון, אלא מתוך כך להרחיב בברכה והודאה על הארץ הטובה, ועל כל מה שקשור אליה - הברית, התורה, ירושלים, מלכות דוד ובית המקדש.

רביבים (807)
הרב אליעזר מלמד
221 - ואתא שונרא
222 - דברים שיש להם שיעור
223 - לדבר עם עצמנו
טען עוד
כהמשך למצווה מהתורה, תקנו חכמים שגם מי שלא שבע, אם אכל כשיעור נפח של זית, יברך ברכה אחרונה. אם אכל כזית פת מברך ברכת המזון, אכל כזית משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל - מברך 'מעין שלוש', אכל משאר מאכלים - מברך 'בורא נפשות'. שהואיל ויש בכמות שאכל חשיבות מסוימת, יש לו מזה תחושת נחת, שמתוכה אפשר להתרומם להתבוננות בטובה שהשפיע ה' לעולמו ולומר ברכה. ועל ידי כך גם האוכל שאכל מתעלה ומתרומם להוסיף בו חיוניות לטובה. ומי שאינו מברך מאבד את האפשרות להתרומם וממילא האוכל שאכל מושך אותו כלפי מטה.
השאלה הגדולה מהו שיעור כזית
ולמה נקבע שיעור כזית לברכה אחרונה? מפני שאמרו חכמים: "אין אכילה פחותה מכזית". כלומר, האוכל פחות מכזית, אכילתו מועטה כל כך עד שלא נותר ממנה רושם, וממילא אין צורך לברך אחריה ברכה אחרונה.
אלא שבעקבות פיזור הגלויות נתעורר ספק גדול מהו שיעור נפח הזית שדיברו בו חכמים.
יש אומרים שהוא כמחצית הביצה. כך כתבו בעלי התוספות על פי מה שדייקו בסוגיות הש"ס. וכך כתבו עוד ראשונים מאשכנז, ואחריהם נמשכו הרבה אחרונים מאשכנז וספרד. ואף שהזית המצוי אצלנו קטן בהרבה מחצי ביצה, כנראה הזיתים של פעם היו גדולים יותר.
ויש אומרים שמדברי הרמב"ם אפשר לדייק ש'זית' הוא מעט פחות משליש ביצה. וכך כתבו עוד פוסקים.
ויש אומרים שהוא כגודל הזית המצוי בארץ ישראל. וכך משמע מכמה גאונים וראשונים, שעל כן לא ניסו להגדיר מהו שיעור זית, כי הוא עצמו השיעור. ומה שראשוני אשכנז כתבו שהוא כחצי ביצה, הוא מפני שלא היו במקומם זיתים, ועל כן ניסו להבין את שיעור הזית מדיוק הסוגיות. אבל כל הגאונים והראשונים שחיו באזורים שגידלו בהם זיתים, הכירו את הזית ולא נצרכו לשערו ביחס לביצה, כי הזית הבינוני המוכר והידוע היה השיעור (יעויין במאמר 'שיעור כזית' בסוף ספרו של הרב בניש, "מדות ושיעורי תורה").
הלכה למעשה - כחצי ביצה
ואף שנראה מהרבה ראשונים שהזית שדיברו בו חכמים הוא הזית המצוי אצלנו, וכן מעידים בשם רבי חיים מוולוז'ין ובעל ה'אבני נזר', שנהגו לברך אחר אכילת שיעור הדומה לזית שלנו. והנוהגים כמותם יש להם על מה לסמוך. מכל מקום למעשה, כיוון שכלל נקוט בידינו: "ספק ברכות להקל", הורו רוב ככל הפוסקים, שאין לברך ברכה אחרונה על פחות משיעור נפח של מחצית ביצה בינונית של ימינו (שו"ע תפו, א, מ"ב א).
ואפשר להסביר שהואיל וכך נהגו ישראל, האוכל פחות משיעור מחצית ביצה אין אכילתו ראויה להיקרא אכילה לפי תפישתנו, ולכן אינו יכול לברך ברכה אחרונה.
אלא שלכתחילה, כדי שלא להיכנס לספק, נכון שלא לאכול יותר משיעור נפח של זית רגיל ופחות ממחצית ביצה, שכל האוכל שיעור זה לדעת רבים חייב לברך ברכה אחרונה, אבל למעשה, מחמת הספק, לא יברך.
אין לחשוש בהערכת שיעור חצי ביצה
אולם אין לחשוש בהערכת שיעור נפח של מחצית ביצה, שכן שיעורים אלה מסרום חכמים לכל אדם ואדם, וברור שכאשר נותנים לאנשים לשער דבר, יהיו שיטעו כלפי מעלה ויהיו שיטעו כלפי מטה. לפיכך, כל שנראה לאדם שאכל כשיעור נפח חצי ביצה - מצווה עליו לברך. בנוסף לכך, כפי שלמדנו, לדעת רוב הראשונים, שיעור זית קטן בהרבה משיעור מחצית ביצה, ולכן כל שנראה לעין האוכל שאכל כשיעור מחצית הביצה - יברך ברכה אחרונה.
נפח ולא משקל
אלא שעדיין היו שפקפקו שמא אין להחשיב בכלל הנפח את החרירים הקטנים שבאוכל, וכיוון שקשה מאוד לחשב מהו שיעור החרירים, נהגו לחשב את שיעור המאכלים לפי משקל. ויצא להם ששיעור חצי ביצה הוא כ- 27 גרם. וכך הורו חלק מהפוסקים הספרדים (מחזיק ברכה, בן איש חי מסעי ב', שדי חמד). וכיוון שאנשים אינם הולכים עם משקל, הפך הדין להיות מסובך, ופעמים רבות מחמת הספק, אנשים נמנעים מלברך ברכה אחרונה למרות שאכלו כמות גדולה.
אולם למעשה, יש לשער כל מאכל ומאכל כפי שהוא נראה בלא לנסות להפחית את החרירים הקטנים, וכך המנהג בישראל מימים ימימה, לשער לפי מה שנראה בעין, וכפי שכתב רב שרירא גאון: "המידה נתונה ביד כל אחד לשער לפי דעתו - באומד העין". ואם לא נאמר כך, נמצא שחכמים נתנו את דבריהם לשיעורים והעמידום בספק תמידי, ואנו יודעים שחכמים רצו לקבוע שיעור כדי שכל אחד יוכל לשער בקלות, ולכן קבעו את השיעור ב'כזית' שהכל הכירוהו. ודי לנו במה שהחמרנו לברך על חצי ביצה, ואין להוסיף להחמיר ולהחשיב זאת במשקל. וכך הורו למעשה רבים מגדולי הספרדים (אור לציון ח"ב יד, יז, והרב משאש ילקוט שמ"ש קלז).
אמנם אם יש באוכל חללים גדולים שאינם חלק ממרקם המאכל, אין לצרפם לשיעור (וכך מבואר במשנה עוקצין ב, ח).
כיצד לשער לחם, עוגה, פופקורן
לפיכך, בלחם, אם נוצר בו חלל גדול, אין מצרפים את החלל לשיעור, אבל החרירים הקטנים שמלווים את כולו - מצטרפים לשיעור חצי ביצה. וכן הדין בפריכיות אורז, פופקורן, קצפת שבקרמבו וכיוצא בהם, שהואיל ואין בתוכם חללים גדולים, הולכים לפי הנפח שלפנינו.
וכל אדם צריך ללמוד להעריך את המאכלים ביחס לחצי ביצה. וכדי להתרגל בכך, טוב להעמיד ביצה או חצי ביצה כנגד מאכלים שונים. וכבר למדנו שאין צריך לחשוש בזה יותר מדי, שכן חכמים נתנו לכל אדם את הסמכות להעריך את השיעור בעצמו, למרות שיתכן מאוד שיטעה מעט כלפי מעלה או מטה.

תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד

כשהתמיד בוטל - החומות קרסו

השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל

כאב הגלות ותקוות הגאולה

מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?

איך ללמוד גמרא?

הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת

איך הסדר המוכתב מהווה חירות?

מהי אמונה?

"בזאת התורה" - איזו תורה?

מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

חקת סוד האמונה, השמחה והשורש האלוהי
שיחת מוצ"ש פרשת חוקת
תיקון טומאת המוות, עניינה של האמונה והשמחה לאור חטאו של משה רבנו, יחס האמצעים למקורם - שיויתי ה' לנגדי תמיד, ביאור דברי חז"ל הפסוק "את והב בסופה..."

אור החיים על הפרשה המשך חטא משה רבינו לפי אור החיים
אור החיים על פרשת חוקת חלק ב'
האור החיים מביא על פי מדרש ארבע שגגות שמשה שגג, ומסביר איך משה רבינו טעה.

אור החיים על הפרשה חטא משה רבינו
אור החיים על פרשת חוקת חלק א'
בני ישראל התלוננו כמה טענות למשה על זה שמשה לקח אותם דרך המדבר. עשרה פירושים לחטא משה רבנו לפי מפרשי התורה, והאור החיים דוחה את כולם.

צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת

רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.

מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.

יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.

אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.

אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.


















