ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- תרגום יונתן - והחיילים
גרשום – "הגבר" שבחבורה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אפרת בת נעמי
"בְּנֵי מֹשֶׁה גֵּרְשֹׁם וֶאֱלִיעֶזֶר: בְּנֵי גֵרְשׁוֹם שְׁבוּאֵל הָרֹאשׁ: וַיִּהְיוּ בְנֵי אֱלִיעֶזֶר רְחַבְיָה הָרֹאשׁ וְלֹא הָיָה לֶאֱלִיעֶזֶר בָּנִים אֲחֵרִים וּבְנֵי רְחַבְיָה רָבוּ לְמָעְלָה:"
תרגום יונתן מביא את מסורת חז"ל על משמעות הריבוי, וזו לשונו בתרגום חופשי:
"ובגלל זכותו של משה, רָבוּ בני רחביה, והגיעו למעלה מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא"
אולם הדברים תמוהים. כיצד יתכן שמספר כה עצום של "בני רחביה" אינו מוזכר במקום נוסף בתנ"ך? מדוע התנ"ך מתעלם מקבוצה כה גדולה?
תרגום יונתן מזכיר את בני רחביה במקומות נוספים, וגם שם דבריו טעונים ברור.
תרגום יונתן על "משפחות סופרים"
בספר דברי הימים (א ב, נה) נאמר:
"וּמִשְׁפְּחוֹת סוֹפְרִים יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב:"
זו לשון תרגום יונתן שם בתרגום חופשי לעברית:
"ומשפחת רחביה בן אליעזר בן משה - תלמידי יַעְבֵּץ הוא עָתְנִיאֵל בן קנז. 'יַעְבֵּץ' היו מכנים אותו מפני שהקים בעצתו תרביץ (ישיבה) לתלמידים. 'תִּרְעָתִים' היו מכנים את התלמידים - מפני שבתפילתם היו משמיעים קול כמו תרועת שופר; 'שִׁמְעָתִים' - מפני שהיו מסבירים פנים בשמועות הלימוד; 'שׂוּכָתִים' מפני שהיו בסוכת רוח נבואה. הם 'שָׁלְמָאֵי' ('הֵמָּה הַקִּינִים' =משפחת 'הַקֵּינִי') בני צפורה, שמתייחסים עם משפחת הלויים שבאו מצאצאי משה רבם - שזכותו טובה להם מרכב ופרשים."
תרגום יונתן מזהה את "מִשְׁפְּחוֹת סוֹפְרִים" בתור "משפחת רחביה בן אליעזר"; והוא מרמז ש"בְנֵי רְחַבְיָה" היו "תלמידי ישיבה". אך המשך דבריו קשה! 'הַקִּינִים' היו מצאצאי אחי צפורה, ואילו התרגום מייחס אותם ל"בני צפורה". מה פשר הייחוס המוטעה?!
ייחוס מוטעה שקשור ל"בני רחביה" נמצא כבר בתרגום יונתן על התורה, וכדלקמן.
תרגום יונתן על "רחביה בר גרשום"
בספר שמות מופיעה פרשת ייחוס של משפחות הלויים; תרגום יונתן כתב שם דברים תמוהים, וזו לשונו בתרגום חופשי (ו, טז-כה):
"...ושני חייו של לוי מאה ושלושים ושבע שנים חי עד שראה את משה ואת אהרן המושיעים של ישׂראל... ושני חייו של קהת החסיד מאה ושלושים ושלש שנים חי עד שראה את פנחס הוא אליהו כהן גדול שעתיד להִשׁתלח לגלות של ישׂראל בסוף הימים... ושני חייו של עמרם החסיד מאה ושלושים ושבע שנים חי עד שראה את בני רחביה בן גרשום בן משה"
לפי מנין השנים שמבואר בתנ"ך - לוי נפטר לפני לידת משה ואהרון, והוא לא יכול היה לראותם. האפשרות שקהת זכה לראות את פנחס תמוהה מסיבה דומה 1 . קושי נוסף הוא שרחביה הוא בן אליעזר, וכיצד אומר התרגום שהוא "בן גרשום". מה פשר "התמיהות" הרצופות האלו?
ליקוטי מוהר"ן על בני רחביה
מענה לקשיים שהועלו לפני כן נמצא בליקוטי מוהר"ן (מהדורא קמא סימן רעג)
"דע, שיש בנים שמולידים בזה העולם, אבל יש בְּנֵי עֲלִיָּה גדולים מאד , שמולידים נשמות שהם למעלה מהנשמות המתלבשים בבנים הנולדים בעולם. כי כל הנשמות שהם בעולם הם - שִׁשִּׁים רִבּוֹא; ואף שיש יותר, הם רק מהתחלקות הניצוצות. אבל בכלל הם רק שִׁשִּׁים רִבּוֹא. אבל אלו הנשמות הנ"ל הם למעלה מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא נשמות שמתלבשים בזה העולם, כי הם אינם ראויין כלל להתלבש בזה העולם, ואפלו כשבאין בזה העולם, הם אינם נחשבים מזה העולם כלל, וזה בחינות בני משה, שכתוב בהם "וּבְנֵי רְחַבְיָה רָבוּ לְמַעְלָה", ודרשו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות ז): 'לְמַעְלָה מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא', כי הם לא היו נחשבים בכלל הַשִּׁשִּׁים רִבּוֹא, כי הם היו לְמַעְלָה מהם כנ"ל:
ר' נחמן מברסלב מסביר, ש"בְּנֵי עֲלִיָּה גדולים מאד" מולידים נשמות שנחשבות "לְמַעְלָה" מהנשמות הרגילות של "שִׁשִּׁים רִבּוֹא"; ואלו הן הנשמות של "בני רחביה". נשמות אלו באות ומתגלות בתוך אנשים שנולדים בעולם הזה – אך הם למעלה מהאנשים הרגילים.
לשיטת התרגום, הכתוב מפרט ומונה את שנות חיי לוי כדי לרמז, שלוי היה מאותם "בְּנֵי עֲלִיָּה"; ובזכות מעשיו הטובים שנעשו במשך שנות חייו הוא זכה לראות "בעיני רוחו" את "נשמות משה ואהרון". נשמות אלו נולדו בתוך אנשים לאחר מות לוי, אך הוא זכה לראות אותם עוד לפני כן. גם קהת היה "חסיד" כזה והוא זכה לראות את נשמת "פנחס הוא אליהו" לפני שהיא נולדה בתוך איש. גם עמרם היה "חסיד" והוא זכה לראות את נשמות "בני רחביה" לפני שהם נולדו בתוך אנשים.
הפעילים לגאולת ישראל
"משה" "אהרון" ואף "אליהו" פועלים להבאת גאולת ישראל, ותרגום יונתן מזכיר עימם גם את "בני רחביה"; ומכאן שאף הם פועלים לגאולת ישראל.
כאשר אליהו עלה בסערה השמימה כתוב (מלכים ב ב, יב): "...וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו"; ותרגום יונתן ביאר שם, שתפילת אליהו היתה טובה לישראל - יותר מרכב ופרשים! 2
כאשר ישראל נלחמו בעמלק נאמר (שמות יז, י-יא): "... וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל...". תפילת משה היא זו שהכריעה את המלחמה בניצחון ישראל!
תרגום יונתן בדברי הימים מגלה ש"בני רחביה" דומים ל"משה ואהרון, ואליהו". הם עמלים בתורה בישיבת יעבץ, ומשמיעים קולם בתפילה כמו תרועת שופר; והם "מצאצאי משה רבם - שזכותו טובה להם מרכב ופרשים".
לשיטת התרגום, "בני רחביה" כוללים גם את 'הַקִּינִים' שהם צאצאי אחי צפורה שהתגיירו. 'הַקִּינִים' הם לא צאצאי משה מבחינה גשמית. אך הם חוזרים על פעולות משה – והם מסייעים למלחמות ישראל באמצעות תפילתם ותורתם. לפיכך, הם צאצאי משה מבחינה רוחנית!
הגואל האידיאלי
תרגום יונתן מרמז לנו להבנת פרשיה לידת משה (שמות ב, א-ב):
"וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי: וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא..."
פרשיית לידת משה מתעלמת משמות הוריו; והדבר תמוה! אך לשיטת התרגום הדבר מובן! הפרשיה מרמזת להולדת "הגואל הנעלה" – ולכן היא מתמקדת בדברים העיקריים. אביו של "הגואל הנעלה" היה מ"משפחת לוי" שהיו ידועים כעוסקים בתורה, ואמו היתה "בת לוי" שהיה ידוע כעוסק בתורה. "עמרם החסיד" עמל כל ימיו בתורה עד שהוא ראה את הנשמות של "בני העליה" שעוסקים בתורה – "בני רחביה". נשמות אלו מתלבשות בגוף בעולם הזה, פעמים הם מתלבשות בגוף של "משה ואהרון", ופעמים שהם מתלבשות בגוף של "בני גרים" כמו 'הַקִּינִים' שבאו מצאצאי בני יתרו. פרשיית לידת משה מרמזת ש"הגואל האידיאלי" - הוא מי שעוסק בתורה ובתפילה; והוא מועיל לישראל – "יותר מרכב ופרשים".
אולם התרגום כותב שרחביה הוא "בר גרשום", והדבר לא יתכן שהרי הוא "בר אליעזר". כדי להעמיק בכוונת התרגום צריך להקדים ולהביא רמזים נוספים שלו.
הקשיים שבתרגום יונתן על לידת גרשום
פרשיית "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי" מדגישה את מעלת העוסקים בתורה בהולדת "הגואל האידאלי". לפי חלוקת הפרשיות שבתורה מדובר בפרשיה ארוכה שמסתיימת בבריחת משה למדין; ולנישואיו עם צפורה ולידת גרשום. מה הקשר בין גרשום ובין הגואל האידיאלי?
בתרגום יונתן מופיעים שם דברים תמוהים ביותר. הוא מספר, שמשה ברח מפרעה לארץ מדין, וכאשר הדבר נודע לרעואל (אבי יתרו), הוא השליך את משה לבור – "והיתה ציפורה בִתו של בנו - מפרנסת אותו בסתר במשך עשׂר שנים". לאחר מכן רעואל הוציא אותו מהבור; ומשה נכנס לגן של רעואל וראה שם מטה עם שמות קדושים: "לכן הואיל משה לשבת עם האיש, ויתן את ציפורה בת בִתו למשה: ותלד בן זכר ויקרא שמו גרשום כי אמר גר הייתי בארץ נוכריה שלא שלי:"
הספור תמוה. ציפורה פירנסה את משה בסתר, מדוע רעואל היה סבור שמשה עדין חי לאחר עשר שנים? ומדוע הוא החליט להוציא אותו אז מהבור?
התרגום מתרגם את 'וַתֵּלֶד בֵּן' שבלידת גרשום ומבאר שהיא ילדה 'בן זכר'. כתוב זהה של 'וַתֵּלֶד בֵּן' מופיע פעמים רבות בתורה כמו בלידת בני יעקב; ותרגום יונתן אינו מבאר שמדובר ב'בן זכר'. מדוע התרגום מדגיש דווקא כאן שגרשום היה 'בן זכר'? האם תיתכן מציאות של 'בן נקיבה'?!
'טעות זיהוי' כזו רמוזה שם לפני כן. בתחילה התרגום מייחס את ציפורה לרעואל בתור 'בִתו של בנו ', אולם בהמשך התרגום היא מיוחסת לרעואל בתור 'בת בִתו ', מה גרם לשינוי ההתייחסות הזו?!
צפורה – בת "הגבר" שבחבורה
במאמר הקודם "הנשים שהסיתו את יעבץ" התבאר, שהתרגום משתמש ב"צפורה" כסמל ל"תורה" - שהיא "האשה הרוחנית" שהיתה רצויה על משה; והתרגום מספר שרעואל "השליך את משה לבור"; אך הכוונה ל"בור סמלי".
משה סיפר לרעואל שהוא בורח מפרעה. רעואל חשש שפרעה יחפש אחרי משה בין השרים ואנשי הרוח שבמדין; ולכן הוא הטיל על משה לעסוק בפרנסה שיש בה מלאכות הכרחיות שאינן מאפשרות זמן פנוי להגות ברוחניות. בעיני רעואל המלאכות האלו היו מכובדות ביותר, ולכן הוא אמר "קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם" . "אכילת הלחם" מסמלת עיסוק בפרנסה שמוזכרת בכתוב "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם". לפי הבנת רעואל, פרעה לא יחפש את משה בין עמלי המלאכות שאין להם זמן לעסוק ברוחניות – וכך משה יינצל.
אך משה התייחס אז אל משפחת רעואל כמו לאנשים שהשליכו אותו ל"בור". כאשר משה היה טרוד בפרנסה הגשמית (מושלך בבור) - ' צִפֹּרָה ' (הרוחניות) היתה מפרנסת אותו בסתר; מפני שהתורה גנוזה ומוסתרת בתוך העניינים הגשמיים של העולם. לאחר עשר שנים, חלף החשש שפרעה ימשיך לחפש אחרי משה; ורעואל הוציא את משה מן "הבור"; כלומר, הוא ויתר למשה על העיסוק במלאכות ההכרחיות והכבדות. משה החל לעסוק ברוחניות הגלויה – ואז הוא הסכים לשאת את צפורה. כאשר הכתוב מספר על נישואי משה לצפורה, הוא מתכוון לספר על נישואי משה לצפורה בת יתרו - וגם לרמז לנו על נישואי משה ל"צפורה הרוחנית" שהיא התורה.
התרגום מרמז, שהתורה צירפה את בריחת משה למדין ואת לידת גרשום לפרשיית לידת הגואל האידיאלי – מסיבה חשובה ביותר! מבחינת משה, תקופת העיסוק בחומריות ובתורה שגנוזה במעמקיה - היתה תקופה לא רצויה. אך מבחינת הקב"ה – זו היתה תקופה רצויה! הקב"ה ברא את עולמו – כדי שאנשים יתעסקו בחומריות ובתורה שגנוזה בה. בתקופה הזו "צפורה" שמסמלת את התורה, נחשבת בעלת מעלה יתירה והיא נקראת "בת בנו", היא בת של "גבר". מאידך, בזמן שמשה התעסק בתורה הגלויה, "צפורה" שמסמלת את התורה, נחשבת במדרגה פחותה והיא נקראת "בת בתו", היא בת של "אשה". זו גם הסיבה שהתרגום מדגיש שגרשום היה "בן זכר", וכדלקמן.
גרשום – "הגבר" שבחבורה
במכילתא דרבי ישמעאל (יתרו, מסכתא דעמלק, א) מובאת דרשת ר' אלעזר המודעי, שיתרו נתן את צפורה למשה - רק אחרי שמשה נשבע שהבן הראשון ("גרשום") יהיה ל"עבודה זרה"!
המפרשים נילאו להבין כיצד יתכן שמשה הסכים שבנו יהיה עובד עבודה זרה. אמנם בפרוש רבנו אפרים על התורה (שמות ב, טז) מובא הסבר לדרשה הזו: "פרושו - ללימודי נימוסי המדיינים בדבורו ובמלבושו... כאומרם... - יעבוד אדם עבודה-זרה ואל יצטרך לבריות - שפירושו עבודה שהיא 'זרה לו'!".
חז"ל מרמזים, שמשה הסכים ש"גרשום" יעסוק בחומריות - שבעיני משה היתה שקולה לעבודה זרה. למשה היו שני בנים – גרשום ואליעזר. "אליעזר" מסמל ביטחון בבורא – "אֱ-לֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי"; ואלו "גרשום" מסמל את מי שמתפרנס מיגיע כפיו – ולשם כך הוא נאלץ להיות דומה לגויים. תרגום יונתן אומר שגרשום הוא "בן זכר"; והוא מרמז ש"גרשום" נחשב ל"גבר" ביחס לאליעזר.
וּמִי אֲבִיהֶם?
בסיכום המאמר נמצאנו למדים, שמ"אליעזר" יצאו "בני רחביה" שמנותקים מהגשמיות ועוסקים רק ברוחניות; אך מי שמפרנס אותם הם "גרשום וממשיכי דרכו". התפקיד של "בני רחביה" הוא תפקיד מכובד; אך הם חיים בזכות התפקיד הפחות מכובד - שממלאים "גרשום וממשיכי דרכו". תרגום יונתן רומז לכך, כאשר הוא כותב, שעמרם חי עד שראה את "בני רחביה - בן גרשום - בן משה".
עמרם היה "בן עליה" ומעשי החסידות שלו הולידו את הנשמות הנעלות של "בני רחביה". אך גם "גרשום" היה "בן עליה", ומעשיו החומריים והגשמיים נחשבים למעשי חסידות – ולכן גם הוא נחשב בין אלו שהולידו את הנשמות הנעלות של "בני רחביה". בני רחביה נולדו בפועל מ"אליעזר"; אך בלי "גרשום וממשיכי דרכו" הן לא היו נולדות.
ממשיכי דרכו של גרשום הם ה"שִּׁשִּׁים רִבּוֹא" שעוסקים בחומריות ומפרנסים את "בני רחביה" שעוסקים בתורה. אכן, "בְנֵי רְחַבְיָה רָבוּ לְמָעְלָה"; כלומר, "בני רחביה" נחשבים "למעלה" מה"שִּׁשִּׁים רִבּוֹא". אך ללא ה"שִּׁשִּׁים רִבּוֹא" שזנים ומפרנסים אותם – לא היה להם קיום. לפיכך, גם ה"שִּׁשִּׁים רִבּוֹא" נחשבים ל"בני עליה" שהולידו את "בני רחביה".
^ 1.קושיות אלו מובאות כבר במפרש על תרגום יונתן שנמצא בחומש "המאור"
^ 2."דטב להון לישראל בצלותיה מרתיכין ופרשין" (תרגום יונתן שם)
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א שורש הכעס וזיכוך מידת הקנאה
טהרת הנפש והמידות י"ד - ט"ז
השיעור עוסק במקור הכעס הנובע מחוסר מימוש של כוחות רוחניים ובדרכים להתגבר עליו באמצעות איפוק, עבודה עצמית והרחבת הדעת. בהמשך נבחנת מידת הקנאה וההבחנה בין קנאה שלילית לאדם אחר לבין קנאת השם טהורה המביאה לשלום ולתיקון העולם
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
שם משמואל על הפרשה אש התורה וזיכוך מידת הדין
שם משמואל על הפרשה - תולדות (תרע"ג)
השיעור מבאר על פי תורת ה"שם משמואל" כיצד ניתן לטהר חלקי רע המושרשים באדם, אם על ידי הארה אלוקית ואם באמצעות "אש התורה" ולימוד בהתלהבות השורפים את הרע במקומו, בדומה להכשרת כלים בליבון. בהמשך מוסבר מדוע נושאי מידת הדין, כיצחק ורבקה, נדרשים לשמירה יתרה מפני כעס ודינים, וכיצד התאמצות יתרה בתפילה פותחת שערי שמיים למעלה מן הטבע.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
שם משמואל על הפרשה עיקר וטפל בעבודת ה' ובחיי האבות
שם משמואל על הפרשה - תולדות (תרע"א, תרע"ג)
השיעור מבאר את משמעות הקשר שבין עיקר וטפל בעולם, ומסביר כיצד דווקא ההיטפלות אל הקדושה והצדיק מעניקה ערך ושלמות גם לדברים הטפלים, בניגוד לגסות הרוח של עשו שסירב להיכנע ליעקב. בהמשך נבחן ההבדל שבין לידת אברהם ללידת יצחק, ומוסבר מדוע בלידת יצחק, שנולד צדיק בן צדיק בקדושה מלאה, האירה השמחה בכל העולמות הרוחניים והגשמיים כאחד.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
