פרשני:בבלי:סוטה יג ב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

סוטה יג ב

חברותא[edit]

אמרו ישראל:  קיים זה כל מה שכתוב בזה! והוינן בה: ואי לא איעסק ביה משה בעצמות יוסף ישראל לא הוו מיעסקי ביה? והרי כולם הושבעו על כך ואיך הניחו למשה להתעסק בו לבדו?  17 

 17.  לכאורה זה סותר למה שנאמר לעיל שכל ישראל נתעסקו בביזה ומה ראיה מזה שקברוהו בשכם שאז לא היה שעת ביזה וי"ל שעיקר הקושיא מכל אותן ארבעים שנה שהתעסק בו משה לבדו שהיה הארון עמו. מהרש"א.
והכתיב "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם" הרי שלאחר שנפטר משה התעסקו בו ישראל?
ותו, אי לא איעסקו ביה ישראל לאחר שנפטר משה, בניו של יוסף לא הוו מיעסקי ביה ואיך הניחו את שאר העם להתעסק בו?
והכתיב על שכם "ויהיו לבני יוסף לנחלה" הרי שבני יוסף קברוהו בנחלתם משום שהיה חביב עליהם?
ומתרצינן: אמרו בניו עצמם: הניחו לו שיתעסקו בו כל ישראל מפני שכבודו במרובים יותר מבמועטין.
ותו אמרו ישראל על משה הניחו לו שיתעסק בו הוא לבדו מפני שכבודו בגדולים יותר מבקטנים.  18 

 18.  כתב בשכה"ג דבמצוות ה' אין חולקין כבוד לרב דיותר קרוב אדם אצל עצמו לעשות מצות ה'. וכתב בשערי תשובה או"ח סוס"י תרנ"ח דזה לא נאמר אלא על מצוה המוטלת על כל איש מישראל אבל במצוות המשותפות על כל הציבור ואין כל אחד מישראל מצוה לעשותה בפני עצמו פשיטא שיש להקדים הת"ח לשאר כל אדם כדחזינן הכא גבי ארונו של יוסף שאמרו הניחו לו כבודו בגדולים יותר.
והא דכתיב "קברו בשכם" הוינן בה: מאי שנא בשכם למה קברוהו דוקא שם?  19  ומשנינן: אמר רבי חמא ברבי חנינא: משכם גנבוהו אחיו ולשכם נחזיר אבידתו.

 19.  לפי פשוטו הטעם עפ"י מה שפירש רש"י בחומש "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך" שנתן לו יעקב את שכם לנחלה ליקבר בה. מהרש"א.
קשו קראי אהדדי: כתיב בפרשת בשלח "ויקח משה את עצמות יוסף עמו" משמע רק משה ולא שאר העם וכתיב בספר יהושע "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים" משמע שכולם העלוהו?
ומשנינן: אמר רבי חמא ברבי חנינא: כל העושה דבר ולא גמרו ובא אחר וגמרו מעלה עליו הכתוב על זה שגמרו כאילו עשאו כולו, אף כאן בני ישראל גמרו את קבורתו ולפיכך גם העלאתו נקרא על שמם.
רבי אלעזר אומר: אף מורידין אותו מגדולתו מן השמים למי שמתחיל ואינו גומר הדבר (אלא אם כן היה לו אונס כמו משה שמת במדבר) דכתיב לאחר מכירת יוסף "ויהי בעת ההיא וירד יהודה" שיהודה התחיל בהצלת יוסף שאמר "מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו" ולא גמר.
רבי שמואל בר נחמני אמר: אף קובר אשתו ובניו,  20  דכתיב "ותמת בת שוע אשת יהודה" וכתיב "וימת ער ואונן" שהיו בני יהודה.  21 

 20.  דהוי כנודר ואינו מקיים כי כשהתחיל המצוה היה דעתו לגומרה והנודר ואינו מקיים מתו אשתו ובניו. יפה תאר מדרש פ' וישב.   21.  אע"ג דבקרא מפורש שמתו בהשחתת זרע צ"ל שמזה לבד לא היו נענשין כיון שהיו רק בני שבע שנים כמבואר בסדר עולם ולא הגיעו לכלל עונשין אלא דהא והא גרמו כמו שאמרו פוקד עון אבות על בנים כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם. מהרש"א.
אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נקרא יוסף - "עצמות" בחייו? שאמר יוסף על עצמו בעודו חי "והעליתם את עצמותי מזה" משום שלא מיחה בכבוד אביו, דקאמרי ליה אחיו "עבדך אבינו" ולא אמר להו ולא מידי.  22 

 22.  אמרו ג' שותפין באדם ומאביו נבראו העצמות לכן נתבזה שיקרא עצמות בחייו כאילו לא היה לו רק חלק של אביו דהיינו עצמות. מהרש"א.
ואמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבי חמא ברבי חנינא: מפני מה מת יוסף קודם לאחיו? מפני שהנהיג עצמו ברבנות.  23 

 23.  כמו שאמרו אוי לרבנות שמקברת את בעליה. עיון יעקב.
כתיב "ויוסף הורד מצרימה" אמר רבי אלעזר: אל תיקרי הורד אלא הוריד - שהוריד איצטגניני פרעה מגדולתן ע"י שפתר לפרעה את החלום והם לא ידעו לפותרו.
כתיב "ויקנהו פוטיפר סריס פרעה" אמר רב: שקנאו לעצמו למשכב זכור בגלל יופיו. בא גבריאל ופירעו סירסו (סירוס יתר) דמעיקרא כתיב פוטיפר ולבסוף כתיב פוטיפרע על שם שפרעו גבריאל.
שנינו במשנה: מי לנו גדול ממשה,
כתיב בפרשת ואתחנן "ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" אמר רבי לוי: ב"רב" בישר - ב"רב" בישרוהו.
ב"רב" בישר משה לבני מחלוקותו בפרשת קרח שאמר להם "רב לכם בני לוי" והקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה ונענש באותה מדה ב"רב" בישרוהו - "רב לך".
דבר אחר: "רב לך" - רב יש לך. ומנו? יהושע! שהגיעה מלכותו ואין מלכות נוגעת בחברתה.
דבר אחר: "רב לך" פירושו: די לך אל תרבה בבקשה ממני כדי שלא יאמרו: הרב כמה קשה שאינו שומע ומתפייס לתלמיד ותלמיד כמה סרבן מפציר.
וכל כך למה מדוע לא נתקבלה תפלתו?
תנא דבי רבי ישמעאל: לפום גמלא שיחנא לפי כח הגמל מרבין במשאו כך משה רבינו לפי צדקתו מדקדק הקב"ה עמו.
כתיב "ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום". שאין תלמוד לומר "היום"? אלא היום מלאו ימי ושנותי שביום זה נולדתי.
ללמדך שהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש שמתים ביום שנולדו. דכתיב "את מספר ימיך אמלא".  24  כתיב "לא אוכל עוד לצאת ולבא". מאי "לצאת ולבא"? אילימא לצאת ולבא ממש שלא היה יכול לצאת ולבא מחמת זקנה? והכתיב "ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא נס ליחה" שלא ברח ממנו לחלוחית כחו וכתיב "ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו" ותניא: שתים עשרה מעלות מדרגות היו שם ופסען משה בפסיעה אחת הרי שלא נחלש כלל אף ביום מותו?

 24.  נראה הטעם דהנה אמרו בשבת נה. א דאין מיתה בלא חטא וקחשיב שם הנך דמתו מחמת עטיו של נחש, שהמיתה הטבעית היא הכרח מחמת חטא אדה"ר. ולכן מי שמת מחמת חטאו, אינו מת ביום שנולד דוקא. אבל מי שמת מחמת חטא הנחש. א"כ תיכף בעת שנולד נגזר עליו המיתה מחמת שנולד, לזאת אינו מת בשאר הימים אלא בעת יבוא היקף גלגל היומי שנולד בו אז מת מחמת שנולד. עיני שמואל.
ומשנינן: אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי "לצאת ולבא" - בדברי תורה, מלמד שנסתתמו ממנו שערי חכמה באותו יום.
כתיב "וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד" תנא: אותה שבת שנפטר משה  25  של דיו זוגי שני חברים היתה, ניטלה רשות מזה וניתנה לזה תחילת היום היתה למשה וסופו ליהושע.

 25.  קצת ראיה מזה שמת משה בשבת יעויין מנחות ל. א תוד"ה מכאן. מהרש"א.
אמר רבי יהודה: אילמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו!
היכן משה מת? בחלקו של ראובן, דכתיב "ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו" ובהמשך "וימת שם משה" ונבו בחלקו של ראובן קיימא דכתיב "ובני ראובן בנו וגו' ואת נבו וגו'" ("נבו" מלשון נבואה ששם מתו ג' נביאים משה ואהרן ומרים) הרי שמת בחלקו של ראובן.
והיכן משה קבור? בחלקו של גד, דכתיב אצל גד "וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון".
ומחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוי המרחק? ארבעה מילין.
אותן ארבעה מילין מי הוליכו?
מלמד שהיה משה מוטל בכנפי שכינה בכנף לבוש הודו,  26  כלומר שהקב"ה הביאו.

 26.  לשון רש"י. וכתב ע"ז החסדי דוד שהדברים סתומים ונראה דזה אחד מן המקומות דמוכח בהדיא שרוח ה' נוססה בו ברבינו רש"י ושהיה בקי מאד במעשה מרכבה דהכא נראה שרמז סוד גדול ונעלם.
ומלאכי השרת אומרים על משה "צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל". והקב"ה אומר עליו "מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און" להוכיחם לשמי.
ושמואל אמר: הקב"ה אומר "מי כהחכם ומי יודע פשר" שהיה יודע לעשות פשרה ביני ובין עם ישראל.
ורבי יוחנן אמר: הקב"ה אומר "החכמה מאין תמצא".
ורב נחמן אמר: הקב"ה אומר "וימת שם משה"  27 !!!

 27.  להודיע שהוא העדר גדול לדורו כמ"ש עבד ה' וכו' ולא קם כמשה וכו' לכל האותות אשר עשה וכו'. מהרש"א.
סמליון (שם חכם)  28  אמר: הקב"ה אומר: וימת שם משה ספרא רבה דישראל שכתב את התורה.

 28.  רש"י. ותו' כתבו בשם ר"ח די"א שהוא שם מלאך. וכתב מהרש"א דלפי"ז הוא המשך דברי רב נחמן דוימת שם משה אין בו שום שבח למשה אלא דסמליון המלאך אמר דמת ספרא רבא דישראל.
תניא: רבי אליעזר הגדול אומר: שנים עשר מיל על שנים עשר מיל - כנגד מחנה ישראל. בת קול משמיע ואומר: וימת משה ספרא רבה דישראל.
ויש אומרים: לא מת משה. כתיב הכא "וימת שם" וכתיב התם "ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה" ילפינן גזירה שוה "שם" - "שם" מה להלן עומד ומשמש לפני ה' אף כאן עומד ומשמש.
כתיב "ויקבר אותו בגיא בארץ מואב מול בית פעור". אמר רבי ברכיה: סימן בתוך סימן כלומר הרבה סימנים יש כאן למקום קבורתו של משה. בארץ מואב. בגיא, מול בית פעור ואפילו הכי "ולא ידע איש את קבורתו".


דרשני המקוצר[edit]

מסכת סוטה בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב