פרשני:בבלי:סוכה ה א

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

סוכה ה א

חברותא[edit]

ותניא, רבי יוסי אומר: מעולם לא ירדה שכינה למטה, לעולם התחתון, ולא עלו משה ואליהו למרום, שנאמר (תהילים קטז טז), "השמים שמים לה', והארץ נתן לבני אדם".
אם כן, כיצד יתכן שדברה השכינה עם משה מעל הכפורת, הרי לא ירדה השכינה מעולם לעולם התחתון? אלא מכאן אתה למד, שמגובה עשרה טפחים (שהוא מקום הכפורת) נחשב המקום כרשות אחרת, ואינה רשות בני האדם בלבד.
וכמו כן סוכה, צריכה להיות עד גובה עשרה טפחים, שהן "רשותו" של אדם.
ומקשה הגמרא: וכי לא ירדה שכינה למטה? והכתיב (שמות יט כ), "וירד ה' על הר סיני"?!
ומתרצת הגמרא: אין כוונת הפסוק לומר שירד הקב"ה לארץ ממש. אלא הוא ירד למעלה מעשרה טפחים מהארץ.
ומקשה הגמרא: והכתיב (זכריה יד ד), "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים"?!
ומתרצת הגמרא: אין כוונת הפסוק לומר שירד ממש על הר הזיתים, אלא למעלה מעשרה טפחים.
ומקשה הגמרא: וכי לא עלו משה ואליהו למרום, והכתיב (שמות יט ג), "ומשה עלה אל האלוהים"?!
ומתרצת הגמרא: כוונת הפסוק לומר, שעלו אל מקום שהוא למטה מעשרה טפחים מהשמים העליונים. ומקום זה מיועד אף הוא לבני אדם, ואינו רשות השכינה בלבד, כאותן עשרה טפחים של השמים העליונים.
ומבואר שיש שלוש רשויות חלוקות: א. גובה עשרה טפחים הסמוכים לארץ ממש, שהן המקום אותו ייחד הקדוש ברוך הוא לברואיו. ב. עשרה טפחים הסמוכים לשמים העליונים, שהן מקום השכינה, ולשם לא עלה אדם מעולם. ג. החלל שביניהן. ושם, אף שהוא מקום שכינה, זכו משה ואליהו לעלות.
ומקשה הגמרא: וכי לא עלה אליהו למרום? והכתיב (מלכים ב ב יא), "ויעל אליהו בסערה השמים"?!  63 

 63.  העירו האחרונים, דלכאורה דוקא בני אדם לא עלו למרום, אבל אליהו הרי הפך למלאך ומאי קשיא?
ומתרצת הגמרא: לא עלה אליהו אלא למטה מעשרה טפחים מתחת השמים העליונים.
ומקשה הגמרא: כיצד יתכן לפרש שלא עלה משה למרום ממש? והכתיב (איוב כו ט) לגבי משה רבינו, בעלותו לשמים, "מאחז פני כסא, פרשז עליו עננו". ואמר על כך רבי תנחום, מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו. כלומר, כיסה הקדוש ברוך הוא את משה בזיו שכינתו, כדי להגן עליו מפני המלאכים, שהתרעמו ואמרו מה לילוד אשה בינינו. (ודרש את המילה "פרשז" בנוטריקון - פירש זיו). אם כן, מבואר שעלה משה למרום?!
ומתרצת הגמרא: אף שם הכוונה שעלה למטה מעשרה טפחים מהשמים העליונים.
ומקשה הגמרא: מכל מקום, "מאחז פני כסא" כתיב, והכסא ודאי נמצא בשמים עליונים?!
ומבארת הגמרא: אישתרבובי אישתרבוב ליה, ירד ונמשך הכסא עד עשרה טפחים למטה מהשמים העליונים, שהן סוף רשות של מעלה, ונקט ביה משה בקצה סופו, כך שלא נכנסה ידו תוך עשרה.  64 

 64.  יש לעיין, מדוע הוצרך משה לשני הדברים - גם לאחוז בכסא הכבוד וגם שיפרוש עליו הקב"ה מזיו שכינתו? ומבאר הערוך לנר, דאחז בכסא הכבוד לפי שנתיירא מהמלאכים, אולם אחר שנצחן בדבריו סר פחדם ממנו, אך כדי שיוכל להיות שם ארבעים יום וארבעים לילה ללא אכילה ושתיה היה זקוק למזון רוחני, ולכך פרש עליו הקדוש ברוך הוא זיו שכינתו.
עתה שבה הגמרא לבאר את הילפותא מהארון והכפורת שגובה הרשות עשרה טפחים:
בשלמא ארון, יודעים אנו שגובהו תשעה טפחים, דכתיב (שמות כה י) "ועשו ארון עצי שיטים אמתיים וחצי אורכו ואמה וחצי רוחבו, ואמה וחצי קומתו", ומדובר באמה בת שישה טפחים.
אלא כפורת, שגובהה טפח, מנלן?
ומבארת הגמרא: דבר זה למדנו מהא דתני רבי חנינא: כל הכלים שעשה משה למשכן נתנה בהם תורה מידת אורכן, ומידת רוחבן, ומידת קומתן. ואילו כפורת רק מידת אורכה ומידת רוחבה נתנה תורה, אך את מידת קומתה - גובהה לא נתנה, ומנין נדע מידתה?!
אלא צא ולמד מהשיעור הפחות שנאמר בכלים, שנאמר (שמות כה כה), "ועשית לו - לשולחן מסגרת טפח סביב", שפה גבוהה טפח סביב לשולחן.
מה להלן, - מסגרת השולחן שיעורה הוא טפח, אף כאן, הכפורת, גובהה הוא טפח.  65  ומקשה הגמרא: מדוע למדים את שיעור גובה הכפורת ממסגרת השולחן, שאינה אלא קישוט הנעשה ליפות את השולחן? ונילף מהשיעור של הכלים גופייהו, ששיעורן רב יותר?!

 65.  אמנם יש כלים שלא נתנה בהם התורה מידה כלל, כגון כיור ומנורה, אלא שכל הכלים שנתנה בהם התורה מידת אורכם נתנה בהם גם מידת קומתם.
ומתרצת הגמרא: כלל הוא בדרכי לימוד הדרשות מן התורה - תפשת מרובה לא תפשת, תפשת מועט תפשת!
כל דבר שיש במשמעו מרובה ומועט, אם תפשת המועט, יפה תפשת, שהרי פחות מכך ודאי אינו, ואם ימצא שהיה לך לתפוס יותר, יוסיפו לך. אבל אם תפשת את המרובה, לא תפשת, שהרי אם היה לך לתפוש את המועט, יקחו ממך ממה שבידך, לכן אף מה שבידך אינו נחשב כשלך, שהרי יתכן שלא ישאר בידך.
וכמו כן בלימוד דבר מדבר, יש ללמוד את השיעור המועט שודאי צריך להיות.
ולכן, למדים ממסגרת השולחן שמדתה טפח, ולא מהכלים עצמם, ששיעורם רב יותר.  66 

 66.  הראשון לציון מוכיח מכאן כדעת הרמב"ם דספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן, שהרי לשיטות הראשונים הסוברים הסוברים שספקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא, מה בכך שיטלו ממך מה שנטלת, מכל מקום יש להחמיר מספק כדעת המרובה? ועיין ילקוט מפרשים.
ומקשה הגמרא: אם אכן יש ללמוד את השיעור הפחות ביותר, נילף מציץ, ששיעורו מועט ממסגרת השולחן?! דתניא: הציץ דומה כמין טס של זהב, ורחב ב' אצבעות שהן כחצי טפח. ומוקף מקיף מאוזן לאוזן של הכהן הגדול.  67  וכתוב עליו ב' שיטין, שתי שורות: יו"ד ה"א מלמעלה, בשורה העליונה, וקדש למ"ד מלמטה, בשורה התחתונה.  68   69 

 67.  כתב הקרית ספר (פרק ט מהלכות כלי מקדש): ציץ אין לו שיעור קצוב, אלא היו עושין אותו לפי מידת מצחו של הכהן, וכדכתיב, "והיה על מצח אהרון", ומשמע שזוהי מידתו - כמצחו של אהרון, ומכאן ילפינן גם שיקיף מאוזן לאוזן דהיינו מצח. וראה תוספות ד"ה ואל יוכיח, שאף מידת רוחבו שיערו חז"ל שתי אצבעות כרוחב מצח האדם.   68.  כתבו התוספות: יש מפרשים שהיו כתובים זה למעלה מזה ממש, והיינו בשורה עליונה שם הוי"ה, ובשורה למטה מזה היו כתובים המילה "קודש", והאות למ"ד. ולא מסתבר לפרש כן, שהרי אין זה דרך קריאתו, כי לפי זה יהיה נקרא שם השם שבשורה למעלה לפני המילה "קודש" והאות למ"ד שבשורה למטה. אלא יש לפרש, שהיו כותבים אותם זה שלא כנגד זה, והיינו, קדש למ"ד בתחילת השורה התחתונה, מצד ימין, ושם הוי"ה בסוף השורה העליונה, מצד שמאל. ובטעם הדבר כתב המהרש"א בחידושי אגדות, שלא נכתב הכל בשורה אחת, לפי שאין זה כבוד ה' שתהיה המילה קודש והאות למ"ד כתובים קודם השם בשיטה אחת.   69.  כתב הרמב"ם (פרק ט מכלי מקדש הלכה א): כיצד מעשה הציץ, עושה טס של זהב, וכותב עליו שני שיטין קדש לה', קדש למלמטה, לה' מלמעלה. ומבואר, שאף את הלמ"ד יש לכתוב למעלה עם השם, שלא כמבואר בסוגיין. וכתב הר"י קורקוס, שהרמב"ם גרס אחרת בסוגייתנו, וכך היתה גרסתו: "קדש למטה, ולה' למעלה". והוסיף, שאכן זוהי הגירסה הנכונה, לפי שאין לחלק תיבה אחת לשתי שורות. ולגרסתנו כתב לבאר, שעשו כן כדי שיהיו ארבע אותיות בכל שורה (המילה קדש נכתבה חסר ו').
ואמר רבי אליעזר ברבי יוסי, אני ראיתי את הציץ ברומי שהכניסוהו לאוצרותיהם, וכתוב עליו "קודש לה'" בשיטה אחת, ולא בשתי שורות?!  70 

 70.  יש להקשות, מה יענה תנא קמא, הסובר שהיה הציץ כתוב בשתי שורות, לעדותו של רבי אליעזר ברבי יוסי, שראה את הציץ ברומא כתוב שורה אחת?! ועיין מה שכתב הרמב"ם (פרק ט מכלי מקדש הלכה א), דאף שלכתחילה צריך לכתוב את הציץ בשתי שיטין, אם כתבו בשיטה אחת כשר. וכתב הכסף משנה, שכתב כן מחמת עדותו של רבי אליעזר ברבי יוסי. וכנראה סבר הרמב"ם שלעיתים כתבו כן בדיעבד. ובראשון לציון כתב לפי זה, שתנא קמא ורבי אליעזר ברבי יוסי כלל לא נחלקו, ולכולי עלמא הדין כן.
ואם כן, קשה, מדוע לא למדים מציץ ששיעור הכפורת הוא שתי אצבעות.
ומתרצת הגמרא: דנין כלי מכלי, ואין דנין כלי מתכשיט, מהציץ, שהוא אחד משמונה בגדי כהונה.
ומקשה הגמרא: ונילף את שיעור גובהה של הכפורת מזר - של הארון, או של המזבח, או של מסגרת השולחן, דאמר מר: זר, שיעורו משהו?!
ומתרצת הגמרא: דנין כלי מכלי, ואין דנין כלי מהכשר כלי, דהיינו, מהזר שהוא קישוט, שהרי זר אינו כלי בפני עצמו, אלא רק קישוט לארון.
ומקשה הגמרא: אי הכי, מסגרת השולחן נמי, "הכשר כלי" הוא, שעשויה לקשט בה את השולחן, ואיך למדים ממנה לגובה הכפורת?!
ומבארת הגמרא: מסגרתו של השולחן, למטה היתה, ואינה עשויה על השולחן, אלא נתונה מרגל לרגל, ודף השולחן מונח עליה, ואינה עשויה לקישוט.
מקשה הגמרא: הניחא למאן דאמר מסגרתו למטה מדף השולחן היתה, ולפיו אפשר ללמוד כפורת ממסגרת. אלא, למאן דאמר מסגרתו למעלה היתה, על גבי השולחן, מאי איכא למימר?
הרי לפיו המסגרת אינו עשויה אלא לקישוט, ועד שאתה למד ממסגרת, תלמד מזר?!
ומתרצת הגמרא: אלא, דנין דבר שנתנה בו תורה מידה, כפורת, שיש לה מידת אורך ורוחב, מדבר שנתנה בו התורה מידה, מסגרת, שמידתה טפח.
ואל יוכיחו ציץ וזר שלא נתנה בהן תורה מידה כלל. שהרי זר שיעורו במשהו, ואף ציץ מדאורייתא אין לו שיעור, ומה שצריך לעשותו רחב ב' אצבעות אין זה אלא מדרבנן.
רב הונא אמר: מהכא ילפינן שהכפורת גובהה טפח, דכתיב (ויקרא טז יד), "על פני הכפורת קדמה", ואין "פנים" של אדם פחות מטפח.


דרשני המקוצר[edit]

מסכת סוכה בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב |