פרשני:בבלי:סוכה ז ב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

סוכה ז ב

חברותא[edit]

סיכך על גבי מבוי מפולש  110  שיש לו לחי בשבת שבתוך החג - כשרה, לפי שלחי נחשב כמחיצה דאורייתא לענין שבת, ומיגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה, ונעשית היא כדופן שלישית.

 110.  כן פירש רש"י. והתוספות הקשו: דאין מבוי מפולש ניתר בלחי בשבת אלא לדעת רבי יהודה, אבל לדעת חכמים, גזרו חכמים שאין הלחי מתיר אלא אם יש למבוי ג' מחיצות שלימות?! ופירשו, שמדובר במבוי שלו ג' מחיצות סביבותיו, אלא שסיכך בריחוק מהדופן האמצעית, ואין היא נחשבת כחלק מהסוכה. (עיין הערה קודמת). ורש"י סבר, הואיל ומדאורייתא מועיל לחי לענין שבת אף במבוי מפולש, כמו כן מועיל לחי לגבי סוכה אף שמדרבנן אסור לטלטל בתוכו בשבת. ועיין בדברי הר"ן בסוגיין.
ואמר רבא: סיכך על גבי פסי ביראות - כשרה.
בורות מים המצויים ברשות הרבים דינם כרשות היחיד, ואסור לשאוב מהן מים בשבת, ולהוציאם לרשות הרבים. וכדי שיוכלו עולי רגלים לשאוב מהן מים לבהמתן בשבת, התירו חכמים לעשות "פסי ביראות", שהם "דיומדין" (עמודים) בעלי זוית ישרה, שכל אחת מצלעותיהן אורכה אמה, ורואין כאילו הבור כולו מוקף ארבע מחיצות שלימות, ונעשה אותו מקום רשות אחת עם הבור.  111 

 111.  מדאורייתא פסי ביראות כשרות בכל מקום, אלא שהחמירו חכמים ולא התירום רק לעולי רגלים לצורך השקיית בהמותיהם. ולצורך קיום מצות סוכה אוקמוה אדאורייתא, כדי שלכל אחד תהיה אפשרות לקיים מצות סוכה. ולפי זה יש מקום להתיר אף במקום שאין בורות מים, שהרי מדאורייתא מחיצה גמורה היא, ריטב"א בשם הרי" ף. אמנם ברש"י משמע שלא התירו אלא בשבת עצמה, ובמקומות שפסי ביראות מתירין לענין שבת, דאז שייך לומר מיגו. ועיין מה שכתב הרמ"א סימן תר"ל. ובערוך לנר הקשה: לדעת הסוברים שאין הפסי ביראות מתירין אלא בשבת, הא הוי סוכה שאין ראויה לשבעה, וסוכה שאינה ראויה לכל שבעת ימי החג פסולה, כמבואר להלן כג א?!
ואם סיכך על גבי אותם פסי ביראות, הסוכה כשרה מדין "מיגו דהוי מחיצה לשבת, הוי מחיצה לסוכה".
וצריכא לרבא להשמיענו את כל שלושת המקרים האלו:
א. אמרינן מיגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת.
ב. סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשרה.
ג. סיכך על גבי פסי ביראות כשרה.
אף שבכולם הטעם משום מיגו, דאי אשמעינן רק את ההלכה של מבוי שיש לו לחי, היינו אומרים, דוקא בו מכשיר רבא, משום דאיכא שתי דפנות מעלייתא.
אבל גבי פסי ביראות, דליכא שתי דפנות מעלייתא, והחמירו חכמים שלא לטלטל במקום זה, ורק לעולי רגלים התירו, שלגביהם העמידו את הדין על דין תורה, להחשיב את אותן פסי ביראות כמחיצות, אימא לא נאמר דין "מיגו", לפיכך צריך היה להשמיענו גם הלכה זו.
ואי אשמעינן פסי ביראות, היינו אומרים, דוקא שם יש להכשיר מדין מיגו - משום דאיכא שם ארבע דפנות, שהרי המקום מוקף מכל צדדיו.
אבל סיכך על גבי מבוי, דליכא שם ארבע דפנות - אימא לא אמרינן מיגו.
ואי אשמעינן הני תרתי - סיכך על גבי מבוי, וסיכך על גבי פסי ביראות, ולא היה משמיענו דאמרינן מיגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת, הייתי אומר, מחמירתא שבת לקילתא סוכה, אמרינן מיגו. אבל מקילתא סוכה לחמירתא שבת, אימא לא אמרינן מיגו, לכן צריכא.
שנינו במשנה: ושחמתה מרובה מצלתה פסולה.
תנו רבנן: דוקא אם חמתה מרובה מחמת סיכוך פסולה וכגון שהיה סככה מועט והשמש נכנסת דרכו, ולא אם היתה חמתה מרובה מחמת דפנות, כאשר נכנסת החמה דרכן, שאז הגם שחמתה מרובה מצילתה כשרה.  112  רבי יאשיה אומר: אף אם חמתה מרובה מחמת דפנות פסולה.

 112.  ובטעם הדבר כתבו הראשונים, שבסוכה גדר החיוב הוא "תשבו כעין תדורו", ודרך דירת אדם ומקום מאכלו להיות פתוחים בו חלונות רבים, אבל לא תמצא שום דירה בעולם שגגה יהיה פרוץ עד שתכנס בו החמה מלמעלה. וצא ולמד מהיכלי המלכים, השקופים דרך קירות, ואטומים דרך גגים.
אמר רב יימר בר שלמיה משמיה דאביי: מאי טעמא דרבי יאשיה הסובר שאף המחיצות צריך שיהיו צילתן מרובה מחמתן?
דכתיב, "וסכת על הארון את הפרוכת". והרי פרוכת מחיצה היא, ובכל זאת קא קרייה רחמנא לפרוכת "סככה". אלמא, ללמדנו בא, שמחיצה כסכך בעינן. והיינו, שתהיה צילתה מרובה מחמתה.  113 

 113.  המרדכי מביא בשם ראבי"ה, דהוא הדין שאין עושין מחיצה מדבר המקבל טומאה ומשאר פסולי הסכך, וראה מהרש"א, ובילקוט מפרשים.
ומקשה הגמרא: ולדעת רבנן, שאין פסול חמתה מרובה בדפנות, מדוע קראה תורה לפרוכת סככה?
ומבארת הגמרא: ההוא, לומר דניכוף ביה פורתא, שיש לכופפה מעט למעלה כעין גג, דמחזי כסכך.
אמר אביי: רבי, ורבי יאשיה, ורבי יהודה, ורבי שמעון ורבן גמליאל, ובית שמאי, ורבי אליעזר, ואחרים, כולהו סבירא להו: סוכה דירת קבע בעינן.  114  והיינו שצריכה הסוכה להיות ראויה לשימוש קבוע כבית.

 114.  קבלנו מרבותינו: כל מקום שאמרו בגמרא רבי פלוני ורבי פלוני כולהו סבירא להו דין זה, או אחר, הויא לה שיטה, וקבלה היא ביד הגאונים ז"ל שאין הלכה כאחד מהם. והטעם, משום דאינם מודים זה לזה, וכל וכל אחד מהם רבו החולקים עליו, ויחיד ורבים הלכה כרבים, אלא אם פסקו בגמרא מפורש כמוהו.
רבי - דתניא, רבי אומר: כל סוכה שאין בה בשטחה ארבע אמות על ארבע אמות - פסולה, ושיעור בית לענין מזוזה ושאר דינים, ארבע אמות, כמבואר לעיל ג א.
רבי יאשיה - הא דאמרן, שצריך שיהיו הדפנות צילתן מרובה מחמתן.  115 

 115.  האחרונים תמהים, מנין לגמרא שסבר רב יאשיה סוכה דירת קבע בעינן, הרי טעמו הוא משום שהדפנות דיניהם כדין הסכך, וכמו דבעינן שלא יעשו מדבר המקבל טומאה ואין זה שייך לדין דירת קבע, הוא הדין דבעינן שיהיה צילתן מרובה מחמתן?! ברכת יעקב סימן יט.
רבי יהודה - דתנן: סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה - פסולה, ורבי יהודה מכשיר, אף שאי אפשר לעשותה עראי. ואף שאינו מחייב לעשותה למעלה מעשרים דוקא, למדה הגמרא שהיה רגיל רבי יהודה לעשות סוכתו כך, כדי שתהיה כדירת קבע.  116 

 116.  תוספות.
ורבי שמעון - דתניא: מנין דפנות הסוכה, שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח. רבי שמעון אומר: שלש כהלכתן, ורביעית אפילו טפח. ומפרשינן לעיל: כי צריך שתהיה סוכתו משמשת מחסה ומסתור מזרם וממטר, והיינו קבע כבית.
רבן גמליאל - דתניא: העושה סוכתו בראש העגלה שאינה קבע, לפי שהעגלה עוברת כל הזמן ממקום למקום, או בראש הספינה שהוא מקום גבוה מאוד, והסוכה חשופה לרוח הים שביכולתה לעוקרה ממקומה,  117  רבן גמליאל פוסל, כיון שסוכה דירת קבע בעינן. ורבי עקיבא מכשיר.

 117.  כן פירש רש"י. והקשו התוספות: אף בספינה היה אפשר לפרש שפסולה משום דניידי?! והתוספות בדף כא ב כתבו, דשאני ספינה דאורחיה בהכי, ונחשבת היא כדירת קבע למרות שהיא נעה ונדה.
בית שמאי - דתנן; מי שהיה ראשו ורובו בסוכה, ושולחנו בתוך הבית, בית שמאי פוסלין שאין הסוכה ראויה לשימוש כבית, כי אין שולחנו נכנס לתוכה,  118  ובית הלל מכשירין.

 118.  לדעת הרי"ף (הובא לעיל ג א) שטעם הפסול לבית שמאי אף בסוכה קטנה הוא שמא ימשך אחר שולחנו, יש להבין מנין מוכיחה הגמרא דסוכה דירת קבע בעינן, והרי טעם פסול סוכה קטנה אלא משום גזירת חז"ל?!
רבי אליעזר - דתנן: העושה סוכתו כמין צריף שאין לה גג הניכר לעצמו, אלא עושה דפנותיה כמין משולש גדול, או שסמכה לכותל סמך קנים ארוכים לכותל כמין משולש, רבי אליעזר פוסל סוכה זו לפי שאין לה גג, ואינה נאה לדירה, וחכמים מכשירין.
אחרים - דתניא, אחרים אומרים: סוכה העשויה כשובך שהיא עגולה - פסולה, לפי שאין לה זויות, ואינה נוחה למגורים.
אמר רבי יוחנן: סוכה העשויה עגולה ככבשן, אם יש בהקיפה מקום כדי לישב בה סביבות היקפה מבפנים, עשרים וארבעה בני אדם, בידוע שיש בשטחה שיעור הכשר סוכה, והרי היא כשרה. (רבי יוחנן לא סבר כ"אחרים", שפסלו סוכה עגולה, היות ואין לה זויות  119 ).

 119.  בגמרא לעיל נתבאר, שסוכה עגולה כשובך פסולה לדעת אחרים, הואיל ואין לה זויות ואינה נוחה למגורים. וכתב רש"י, שרבי יוחנן לא סבר כאחרים, ומשום כך הכשיר סוכה העשויה ככבשן. אבל הערוך לנר כתב לחלק, שדוקא בסוכה קטנה שאין בה אלא שבעה טפחים פסלו אחרים את הסוכה כאשר אין לה זויות, לפי שאינה נוחה למגורים, אבל בסוכה גדולה שיש בה מקום ברווח, יודו אף הם שיש להכשירה. וכן מדויק משינוי לשון הגמרא, דבמימרא של אחרים נקטה הגמרא: "סוכה העשויה כשובך", ומשמע שטעם הפסול הוא הואיל וקטנה היא כשובך, ואילו בדברי רבי יוחנן נקטה הגמרא, "סוכה העשויה ככבשן".
ואם לאו פסולה.
ומבארת הגמרא: כמאן סבר רבי יוחנן, המצריך סוכה כה גדולה, ולא הכשיר סוכה שרוחבה שבעה טפחים?
בהכרח שהוא סובר כרבי, דאמר: כל סוכה שאין בה ארבע אמות אורך על ארבע אמות רוחב, פסולה. שהרי לא מצינו בדברי התנאים דעה המחמירה יותר ממנו, בשיעור הנצרך להכשר הסוכה.
ותיקשי, הרי גם לדעת רבי לא יתיישבו דברי רבי יוחנן, כי אפילו לדעת רבי לא צריך שתהיה הסוכה כה גדולה.
וטוענת הגמרא: מכדי, הרי, גברא באמתא יתיב, מקום ישיבתו של אדם הוא אמה, ואם תאמר שיש בהיקפה של הסוכה כדי ישיבת עשרים וארבעה בני אדם, נמצא היקפה של הסוכה העגולה עשרים וארבע אמות.
והרי קיימא לן, כל שיש בהקיפו שלשה טפחים, יש בו רוחב טפח.  120 

 120.  כתב הרמב"ם (הלכות עירובין פרק א): הכלל שאמרו חכמים, "כל שיש ברוחבו טפח יש בהיקפו ג' טפחים", הוא שלא בדקדוק כל כך, אלא יש מעט יותר. והוסיף המשנה ברורה (סימן שעב שער הציון ס"ק יח), כי אף ששיעור זה אינו מדוייק כל כך, אחר שסמכו חכמים על שיעורים אלו לגבי כל הדינים שבתורה אין לדקדק בזה יותר, מפני שקשה לצמצם את העודף. והוסיף, דשמא היה מקובל להם מסיני שיש לסמוך על השיעורים האלו אף בשיעורי תורה, ומכל מקום, לגבי הלכות דרבנן ודאי אין להחמיר ולדקדק יותר, לפי שכך היתה תקנתם מתחילה לחשב את השיעורים על פי כללים אלו.
ואם כן, לדעת רבי, הסובר ששיעור רוחב הסוכה הוא ארבע אמות, הרי, לכאורה, בהיקף של תריסר אמות בלבד סגי!  121  שהרי רוחב הסוכה הוא ארבע אמות, וכאשר נכפיל אותו פי שלוש כדי לקבל את היקפו, נמצא שהוא שתים עשרה אמות בלבד.

 121.  ואין לומר, שלדעת רבי יוחנן שיעור רוחב הסוכה הוא שמונה אמות, שהרי אפילו בית ממש, שיעורו לכל דיניו (מזוזה ועירוב) הוא ארבע אמות, כמבואר לעיל ג ב, ריטב"א.


דרשני המקוצר[edit]

מסכת סוכה בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב |