פרשני:בבלי:סוכה כז ב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

סוכה כז ב

חברותא[edit]

אין יוצאין מסוכה לסוכה לאכול בזו ולישן בזו, או היום בזו ולמחר בזו, ואין עושין סוכה בחולו של מועד, מי שלא ישב בסוכה ביום טוב הראשון.
וחכמים אומרים: יוצאים מסוכה לסוכה, ועושין סוכה בחולו של מועד.
ושוין רבי אליעזר וחכמים, שאם נפלה סוכתו, שחוזר ובונה אותה בחולו של מועד ויושב בה.  1 

 1.  בתוספות ובריטב"א מבואר, שבונה את הסוכה באותן העצים (או רובה מאותן עצים, ריטב"א). וראה הערה לקמן בשם הרש"ש שמבין בדברי רש"י אחרת.
ומפרשינן: מאי טעמא דרבי אליעזר?
כי אמר קרא: "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים", ודרשינן: עשה סוכה הראויה לשבעה. ולכן אין עושין סוכה בחולו של מועד, ואף אין יוצאין מסוכה לסוכה, שאם כן אינה "סוכה לשבעה".
ורבנן, כיצד מפרשים הם את הפסוק?!
הכי קאמר רחמנא: עשה סוכה - בחג! שכל שבעת הימים ראויים הם לעשיית סוכה.
שנינו בברייתא: ושוין, שאם נפלה - שחוזר ובונה אותה בחולו של מועד.
ותמהינן: הרי פשיטא הוא שחוזר ובונה בחולו של מועד סוכה שכבר היתה לו?!
ומפרשינן: חידוש הוא. כי מהו דתימא: האי סוכה שהקים, סוכה אחריתי היא מזו שנפלה, ו"פנים חדשות" באו לכאן, ונמצאת שהסוכה החדשה אינה עשויה לשבעה.
לפיכך קא משמע לן שחוזר ובונה אותה.  2  תניא: רבי אליעזר אומר: כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו, משום דכתיב "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים", ודרשינן: "לכם" משלכם, שלא יהא הלולב שאול.

 2.  פירש רש"י: הואיל וישב בה ביום טוב, וסוכה זו להשלים היא, "סוכת שבעה" קרינן ביה, שתשלומין לראשונה היא. וכתב הרש"ש, שמדברי רש"י משמע, כי אפילו כשאינו בונה את הסוכה מאותן עצים עצמם שהיתה הסוכה הראשונה, אפילו הכי יושב בה; ודלא כהתוספות והריטב"א הסוברים כי דוקא אם בונה את הסוכה מאותן העצים. והם גרסו כן בגמרא.
כך אין אדם יוצא ידי חובתו כל שבעת הימים בסוכתו של חבירו. כיון דכתיב "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים", ודרשינן: "לך" - שתהא הסוכה עשויה משלך, ולא תהיה סוכה שאולה.  3 

 3.  נחלקו הראשונים בסוכת השותפין אם יוצא בה ידי חובתו לדעת רבי אליעזר: דעת רש"י: דוקא בסוכה שאולה אינו יוצא, אבל בסוכת השותפין יוצא (כן היא פשטות שיטת רש"י בד"ה כל האזרח, וראה בהערה שם). וכן דעת הריטב"א, וראה שם שביאר בארוכה חילוק בין לולב שאין יוצא בשל שותפין, לסוכה שיוצא אפילו בשל שותפין. דעת תוספות: אף בסוכת השותפין אינו יוצא. והקשו התוספות: אם כן, לרבי אליעזר אין שנים יוצאין בסוכה אחת לעולם, ויהא צריך לכל בני הבית סוכה לכל אחד ואחד?! ושמא הוה מרבי רבי אליעזר מדכתיב "תשבו כעין תדורו", שיכולים לישב יחד בסוכה אחת.
וחכמים אומרים: אף על פי שאמרו "אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חבירו", אבל יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו.
וטעמם, כיון דכתיב "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות", מלמד הכתוב שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת. ומשמע, סוכה אחת לכל ישראל, שישבו בה בזה אחר זה, ואי אפשר שתהא הסוכה שייכת לכולן, שהרי אי אתה מוצא בה "שוה פרוטה" לכל אחד ואחד, ועל כרחך על ידי שאלה (רש"י).  4 

 4.  א. כתבו התוספות, שבחנם דחק רש"י, כי אם דרשינן "לך" הרי שאף סוכת השותפין נתמעטה, וכשיטתם שנתבארה בהערה לעיל. וכתב הר"ן על זה: ואפשר, שהוצרך רש"י לומר כן, כי היכי דלא נוקי ריבויא ד"כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" לרבות של שותפות, ומיעוטא ד"לך" למעוטי שותפות. כלומר: מודה רש"י שלפי רבי אליעזר אפילו סוכת השותפין אינה כשירה. ב. בעיקר דברי רש"י, שאם אין שוה פרוטה לכל אחד כיון דבעינן "לך" אין יוצא בסוכה זו, תמה במנחת חינוך מצוה שכה, דאם כן בהרבה מצוות דבעינן שיהא שלו כגון מצה ולולב, צריך שיהיו שוה פרוטה, דאם אינו שוה פרוטה לא מיקרי "לכם". ואם כן האיך אנו יוצאים בערבה שהיא מצויה מאד, ובד או שני בדין ערבה אין בהם שוה פרוטה. וגם בעיקר סברת רש"י תמה שם המנחת חינוך, ראה שם.
ורבנן, המכשירים סוכה שאולה, האי "לך"
- שדורש ממנו רבי אליעזר לפסול שאולה - מאי דרשי ביה?! ומפרשינן: לרבנן מיבעי ליה "לך" כדי למעוטי סוכה גזולה.  5  אבל סוכה שאולה כשרה, כיון דכתיב "כל האזרח".

 5.  כתב הר"ן: הך סוכה גזולה דקא פסלינן הכא, לאו בשהוציא חבירו מסוכתו, דכיון דקיימא לן קרקע אינה נגזלת הויא לה סוכה שאולה וכדאיתא בריש פרק לולב הגזול. ולית בה משום מצוה הבאה בעבירה, כיון דלא קניא כלל, וברשותה דמרא איתא; אלא בשגזל עצים וסיכך בהן עסקינן; וראה עוד שם.
ורבי אליעזר הפוסל סוכה שאולה, האי "כל האזרח" - שדורשים ממנו רבנן להכשיר סוכה שאולה - מאי עביד ליה ((מה הוא דורש בו)?
ומפרשינן: רבי אליעזר לשיטתו הסובר: אין עושין סוכה בחולו של מועד -
ומיבעי ליה "כל" (האזרח), להתיר עשיית סוכה בחולו של מועד לגר שנתגייר בינתים (בחולו של מועד), ולקטן שנתגדל (הביא שתי שערות) בינתים, הואיל ולא היו מחוייבין בסוכה בתחילת החג.
ואילו רבנן, הדורשים מ"כל האזרח" להתיר סוכה שאולה, ולא לגר שנתגייר ולקטן שנתגדל, טעמם הוא: כיון שאמרו "עושין סוכה בחולו של מועד", שוב לא אצטריך קרא לגר שנתגייר ולקטן שנתגדל בחולו של מועד.
תנו רבנן: מעשה ברבי אלעאי שהלך להקביל פני רבי אליעזר רבו בלוד, ברגל.
אמר לו רבי אליעזר: אלעאי! אינך משובתי הרגל! שהרי אינך עומד ברגל אצל אשתך.
שהיה רבי אליעזר אומר: משבח אני את העצלנין (כלומר: אפילו את אלו שעושין כן מחמת עצלות) שאינן יוצאין מבתיהן ברגל. דכתיב: ושמחת אתה וביתך,  6  ו"ביתך" זו אשתך.

 6.  פסוק זה במעשר שני נאמר, אלא שאנו לומדים מכאן על הפסוק "ושמחת אתה ובנך וביתך" האמור ברגל, שצריך לשמח את ביתו זו אשתו, תוספות פסחים קט א.
ותמהינן: איני, והאמר רבי יצחק: מניין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל,  7  שנאמר - שאל בעל האשה השונמית את אשתו, כשאמרה: אלכה וארוצה עד איש האלהים (אלישע) ואשובה - "מדוע את הולכת אליו היום, לא חדש ולא שבת  8 ?!", מכלל דבחדש ושבת מיחייב איניש לאקבולי אפי רביה.

 7.  כתב הריטב"א: רבי יצחק מיירי ברבו שאינו בעירו, כי ברבו שהוא בעירו, בכל יום ויום הוא חייב; וראה מגן אברהם סימן תקנד יב.   8.  הגמרא צריכה ביאור, שהרי פתח ברגל וסיים בחדש ושבת?! והריטב"א (כאן, ובראש השנה) כתב: כשהוא בתוך התחום צריך ללכת אפילו בחודש ושבת, ומכאן אנו לומדים שברגל צריך לילך אפילו חוץ לתחום; ולא הוצרך רבי יצחק להזהיר אלא למי שרבו במקום רחוק שלא יתעצל לראותו. ובערוך לנר כתב על דברי הריטב"א: צריך ביאור מנא ליה לרבי יצחק חילוק זה?! וראה מה שכתב בזה. והמהרש"א כתב: נקט "ברגל" אף שאינו מפורש בקרא, דלא גרע רגל מחדש.
הרי למדנו שמותר לעזוב את אשתו ברגל?!  9 

 9.  בערוך לנר הביא מדברי הנודע ביהודה, שכתב טעם למה השמיטו הטור והשולחן ערוך דינו של רבי יצחק שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל, היות שאין חיוב זה נוהג אלא בזמן הבית, שהיו עולין לרגל ומקבלין גם פני שכינה, ראה שם ובמה שכתב בערוך לנר על דבריו.
ומשנינן: לא קשיא.
הא דאמר רבי יצחק שיעזוב ביתו וילך אצל רבו, היינו דאזיל ואתי ביומיה (הולך ושב באותו היום) ושמח שמחת הרגל עם אשתו (וכגון שהיה רבו בתוך התחום,  10  או שעשה עירובי תחומין. רש"י).

 10.  מלשון רש"י שכתב דרבי יצחק מיירי שהיה בתוך התחום, משמע דלא כהריטב"א בהערה לעיל, שעיקר חידושו של רבי יצחק הוא, שברגל חייב להקביל פני רבו אפילו חוץ לתחום. ואכן בריטב"א פירש מה שאמרו דרבי יצחק מיירי בדאזיל ואתי ביומיה, דהיינו בחולו של מועד שיכול לצאת חוץ לתחום, דאילו ביום טוב אינו יכול לצאת חוץ לתחום. ובערוך לנר דקדק מדברי רש"י שלא פירשו בחול המועד, דסבירא ליה שחייב להקביל פני רבו ביום טוב.
הא דאמר רבי אליעזר שלא יעזוב איש את ביתו ברגל, היינו דאזיל ולא אתי ביומיה (הולך, ואינו שב באותו היום).
תנו רבנן: מעשה ברבי אליעזר ששבת בשבת בגליל העליון בסוכתו של  11  יוחנן ברבי אלעאי בקיסרי. ואמרי לה (יש אומרים שהיה המעשה) בקיסריון, והגיעה חמה לסוכה.

 11.  בגירסת הריטב"א איתא: "רבי" יוחנן, וראה הערה בהמשך.
אמר לו, שאל יוחנן ברבי אלעאי לרבי אליעזר: מהו שאפרוש עליה סדין לצל, כדי שלא תשזף אותך השמש? ושאלתי היא: האם אסור - משום מלאכת "בונה" - להוסיף אף על אהל עראי?  12 

 12.  עיקר הספק בזה הוא, אם תוספת עראית על אהל אסורה, ולאו דוקא תוספת על אהל עראי.
ולא רצה רבי אליעזר לענות לו, מפני שלא רצה לומר דבר שלא שמע מפי רבו, ולפיכך השיאו לדבר אחר.  13 

 13.  המהרש"א כתב שהוא דחוק לפרש כפירוש רש"י; ןלכן פירש, שדברי רבי אליעזר הם מענין מה שאמר שלא אמר דבר שלא שמע מרבו, כלומר: אותי אל תשאל, אבל אין לך כל שבט שלא העמיד שופט, ומהם יש לך לשאול, וכמו שנאמר: ובאת אל השופט אשר יהיה בימים ההם. ואמרינן: יפתח בדורו כשמואל בדורו.
אמר לו רבי אליעזר: אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא העמיד ממנו שופט מושיע את ישראל (הם מנהיגי ישראל שהיו מימות יהושע ועד שמואל שמשח את שאול למלך).  14  וכשהגיע חמה לחצי הסוכה, שהתפשטה החמה והגיעה עד מחצית הסוכה והתקרבה אליהם, חזר ואמר ושאל לו יוחנן לרבי אליעזר: מהו שאפרוש עליה סדין?

 14.  ברש"י פירט את השופטים שהיו מכל שבט ושבט: יהושע מאפרים, אהוד מבנימין, גדעון ממנשה, שהם מבני רחל; שמשון מדן, ברק מקדש מנפתלי, מבני בלהה; אבצן זה בועז מיהודה, עלי מלוי, תולע מיששכר, אלון הזבולוני מזבולון. ומוסיף רש"י לומר: אלו מפורשים, אבל עתניאל ויפתח ושמגר ויאיר ועבדון לא ידעתי שמות שבטיהן, ומראובן ושמעון גד ואשר לא מצאתי מפורש. וכתב המהרש"א על דברי רש"י: מה שמסופק על יפתח - לא ידעתי (למה). שהרי היה בן גלעדי וגלעד ממנשה היה; גם מה שמסתפק ביאיר לא מצינו בו שהיה שופט, ובן מנשה היה.
ושוב השיאו רבי אליעזר לדבר אחר, ואמר לו: אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא יצאו ממנו נביאים.
ואף שבט יהודה ובנימין שלא העמידו נביאים, הרי העמידו מלכים משבטיהם (דוד מיהודה ושאול מבנימין) על פי נביאים (שמואל הנביא).
וכשהגיעה חמה עד למרגלותיו של רבי אליעזר, נטל יוחנן סדין ופירש עליה בלא שקיבל את הסכמתו של רבי אליעזר.
הפשיל רבי אליעזר טליתו לאחוריו ויצא מן הסוכה, כדי שלא יאמרו התיר רבי אליעזר את הדבר.
ומפרשת הברייתא: לא מפני שהפליגו בדברים! כלומר: אל תאמר שלכן לא ענהו רבי אליעזר מפני שרצה להפליגו ולדחותו שלא ללמדו תורה. אלא מפני שלא אמר רבי אליעזר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם.
ותמהינן על רבי אליעזר: היכי עביד הכי לצאת מסוכתו לסוכה של אחר? ! והאמר רבי אליעזר: אין יוצאין מסוכה לסוכה.
ומשנינן: לא היה מעשה זה בחג הסוכות, אלא רגל אחר הואי (חג אחר היה), והיו יושבים בסוכה משום אויר.
ואכתי תמהינן: והאמר רבי אליעזר: משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל, ואיך יצא מביתו שהיה בלוד?!  15 

 15.  צריך ביאור, ומנין שלא באה אשתו עמו?!
ומשנינן: מעשה זה לא היה בחג אלא שבת הואי (בשבת היה המעשה), כלומר: שבת שלא בתוך הרגל היתה.
ותמהינן: ותיפשוט ליה לבעייתו של יוחנן מדידיה, מדברי רבי אליעזר עצמו?!  16 

 16.  מדברי הריטב"א בתירוץ הגמרא, משמע שעל יוחנן היתה הקושיא, כיצד לא ידע זאת בעצמו מדבריו המפורשים של רבי אליעזר. ולפי זה אדם גדול היה, ואכן בגירסת הריטב"א איתא: רבי יוחנן.
דתנן: פקק החלון (נסר העשוי כמדת חלון לסגור בו את החלון, ואין לו ידות וציר שיהא סובב עליו, מאירי):
רבי אליעזר אומר: בזמן שקשור הפקק בחבל לחלון ותלוי שאינו מגיע עד הארץ פוקקין בו, שהרי כיון שמתוקן ועומד לכך אין זה בונה ולא מוסיף על הבנין. ואם לאו - אין פוקקין בו, משום שמוסיף הוא על סתימת האהל.  17  וחכמים אומרים: בין כך ובין כך פוקקין בו.

 17.  לשון רש"י בעירובין מד א: דדמי לבונה שמוסיף על סתימת הבית, ואף על פי שארעי הוא שיחזור ויפתחנו; וכן בשבת קכה ב כתב רש"י: דמיחזי כמוסיף על הבנין.
הרי שלדעת רבי אליעזר אין מוסיפין אפילו על אהל עראי בשבת, שהרי תוספת זו אינה אלא עראית; והוא הדין שאסור לפרוש סדין על הסוכה!


דרשני המקוצר[edit]

מסכת סוכה בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב |