פרשני:בבלי:סוכה כח ב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

סוכה כח ב

חברותא[edit]

השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, מכאן שהנשים חייבות על כל לא תעשה שבתורה, שהרי עונשן מלקות (רש"י פסחים).
ואם כן, למה לנו מקור לחייב אשה בסוכה, ולחייב אשה בעינוי יום הכפורים?! אמר משני אביי: מה ששאלנו הי קרא והי הלכתא, התשובה היא: לעולם סוכה שהאשה פטורה ממנה הלכתא היא, והפסוק "האזרח" למעט את הנשים אינו אלא אסמכתא בעלמא (כי אדרבה, "אזרח" משמע גברי ולא נשים, ו"האזרח" משמע לרבות את הנשים, והיינו טעמא דאשה חייבת בעינוי יום הכפורים).  1 

 1.  כתב הריטב"א: הא דאמרינן סוכה הלכתא ויום הכפורים קרא, ולא בהיפוך, הוא משום דהכי גמרינן לה; אי נמי, דהכי אתיא שפיר טפי, דדרשינן ה"א לרבות, שכן הוא ברוב המקומות.
ומה שהקשינו: למה לי הלכתא בסוכה לפוטרן, והרי מצות עשה שהזמן גרמא היא; התשובה היא: ואיצטריך הלכתא. כי סלקא דעתך אמינא "תשבו כעין תדורו" - מה דירה איש ואשתו, אף סוכה איש ואשתו, ויתחייבו הנשים בסוכה.
לפיכך קא משמע לן הלכתא למשה מסיני שהנשים פטורות מן הסוכה.  2 

 2.  ובהמשך מתרצת הגמרא גם את חלקה השני של הקושיא, למה לי קרא ביום הכפורים והרי מדרב יהודה אמר רב נפקא.
רבא אמר לתרץ על הקושיא, למה לי הלכתא בסוכה לפטור את הנשים, והרי מצות עשה שהזמן גרמא היא:  3 

 3.  כתב הריטב"א: רבא לא תירץ כאביי, משום דמשמע ליה דלגבי הא ליכא למדרש "תשבו כעין תדורו" ולא אתא קרא לכולי האי, אבל מודה הוא דדרשינן ליה בעלמא.
לפיכך איצטריך הלכתא, כי סלקא דעתך אמינא: יליף "חמשה עשר" האמור בחג הסוכות מ"חמשה עשר" מחג המצות, מה להלן במצה נשים חייבות אף על גב שמצות עשה שהזמן גרמא היא,  4  אף כאן בסוכה נשים חייבות אף שמצות עשה שהזמן גרמא היא. לפיכך קא משמע לן הלכה למשה מסיני שהנשים פטורות מן הסוכה.

 4.  הטעם שנשים חייבות במצה, אף על גב שמצות עשה שהזמן גרמא היא, הוא משום דילפינן ממה שנאמר: לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל מצות, הקיש הכתוב איסור חמץ לחיוב מצה, לומר לך: כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה, והרי בבל תאכל חמץ ישנן גם הנשים שהרי מצות לא תעשה היא.
ומפרשינן: והשתא דאמרת: נשים פטורות מן הסוכה הלכתא היא, ועיקר דרשה ד"האזרח" משמע לרבויי כמו ביום הכפורים (ורק בתורת אסמכתא אמרינן: ש"האזרח" למעוטי נשים הוא בא), אם כן קרא ד"האזרח" הכתוב בסוכה - למה לי, מה בא לרבות? לרבות את הגרים שיהיו חייבים בסוכה. כי סלקא דעתך אמינא לפוטרם, הואיל והאזרח "בישראל" אמר רחמנא, דמשמע ישראל ולא את הגרים.
לפיכך קא משמע לן ה"א ד"האזרח" שאף הגרים חייבים בסוכה.
וכעת שבה הגמרא לחלקה השני של הקושיא: למה לי קרא ד"האזרח" לרבות נשים לעינוי יום הכפורים, והרי מדרב יהודה אמר רב נפקא?!
ומשנינן: לא נצרכא קרא ד"האזרח" שלמדנו בברייתא שהוא בא לרבות נשים לעינוי, אלא לחייב אף את הנשים בתוספת עינוי ביום הכפורים, להתחיל ולהתענות מבעוד יום (רש"י).
כי סלקא דעתך אמינא, הואיל ומיעט רחמנא לתוספת עינוי מעונש ומאזהרה, ואינו אלא מצות עשה בעלמא  5 , אם כן לא נתחייבו נשים בתוספת כלל.

 5.  תוספת יום הכפורים נלמדת בגמרא יומא פא ב, מדכתיב: ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש, יכול יתחיל ויתענה בתשעה, תלמוד לומר בערב; אי בערב, יכול משתחשך, תלמוד לומר בתשעה; הא כיצד: מתחיל ומתענה מבעוד יום, מכאן שמוסיפין מחול על הקודש; ואין לי אלא בכניסתו, ביציאתו מנין, תלמוד לומר: מערב עד ערב. ושם בעמוד א ילפינן מדכתיב: כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה, על עיצומו של יום ענוש כרת ואינו ענוש כרת על תוספת עינוי. ושם מבואר עוד, דאפילו אזהרה אין על תוספת עינוי, וילפינן לה ממלאכה שאינה באזהרה בזמן התוספת.
לפיכך קא משמע לן קרא ד"האזרח", שאף הנשים חייבות בתוספת עינוי ביום הכפורים.
אמר מר בברייתא שנזכרה לעיל: "כל האזרח" לרבות את הקטנים שהם חייבים בסוכה:
ותמהינן: והתנן במשנתנו: נשים ועבדים "וקטנים" פטורין מן הסוכה?!
ומשנינן: לא קשיא.
כאן בברייתא מיירי בקטן שהגיע לחינוך, כגון שאינו צריך לאמו, ולכן הוא חייב.
ואילו כאן במשנתנו, מדובר בקטן שלא הגיע לחינוך,  6  שהוא פטור מן הסוכה.

 6.  כתבו התוספות: אף על פי דבמתניתין קתני בהדיא: קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה, דרך הש"ס להקשות ולתרץ כן.
ותמהינן: והרי קטן שהגיע לחינוך, רק מדרבנן הוא חייב, ואיך למדנו את חיובו מהפסוק!?
ומפרשינן: לעולם רק מדרבנן חייב הקטן, וקרא ד"כל האזרח" אסמכתא בעלמא הוא.  7 

 7.  כתב רש"י: ועיקר קרא אתי לרבי אליעזר לרבות גר שנתגייר וקטן שנתגדל שעושים סוכה בחולו של מועד מה שאין שאר ישראל עושין; ולרבנן אתי קרא לומר שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת, ולהכשיר סוכה שאולה.
שנינו במשנה: קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה:
ומפרשינן: היכי דמי קטן שאינו צריך לאמו?
אמרי דבי רבי ינאי: כל שנפנה לעשות צרכיו ואין אמו מקנחתו.
רבי שמעון בן לקיש אומר: כל שנעור משנתו ואינו קורא "אמא".
ותמהינן אדרבי שמעון בן לקיש: והרי "אמא" - גדולים נמי קרו כשהם נעורים משנתם!?
כלומר: וכי אך למי שאינו קורא לאמו אתה קורא "אינו צריך לאמו", אבל למי שקורא לאמו אתה קורא "צריך לאמו", והרי אפילו גדול שאינו צריך לאמו רגיל לקרותה כשניעור משנתו?!
ומשנינן: אלא אימא: כל שנעור משנתו ואינו קורא "אמא אמא", שהוא כרוך אחריה לקרות ולשנות עד שתבוא אליו, וכזאת אין עושים הגדולים, אלא קורין ושותקין.
שנינו במשנה: מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן, ופיחת את המעזיבה, וסיכך על גבי המטה בשביל קטן:
ותמהינן: והרי מעשה זה הוא בא לסתור את האמור במשנה שהקטנים פטורין מן הסוכה; וכי דרך המדברים להביא אחר דבריהם מעשה הסותר את דבריהם?!
ומשנינן: חסורי מחסרא, והכי קתני: נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה. ושמאי מחמיר בקטן אפילו כשהוא צריך לאמו. ומעשה נמי וילדה כלתו של שמאי הזקן, ופחת את המעזיבה וסיכך על המטה בשביל הקטן.
מתניתין:
א. כל שבעת הימים של חג הסוכות, אדם עושה סוכתו קבע, להיות כל עיקר דירתו בה, ואילו את ביתו עושה עראי.
ב. אם ירדו גשמים לתוך הסוכה, מאימתי מותר לפנות את כליו מן הסוכה? כלומר: מאימתי קרוי הוא מצטער ופטור מלישב בסוכה:
משתסרח משתתקלקל המקפה. (כל תבשיל קפוי, שאינו לא רך ולא עב קרוי מקפה).
ג. הגשמים סימן קללה הם בחג, ומשלו חכמים משל למה הדבר דומה: לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו קיתון על פניו (בגמרא מפרש מי שפך למי).
גמרא:
תנו רבנן: כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי, כיצד: היו לו כלים נאים מעלן לסוכה, היו לו מצעות נאות מעלן לסוכה; אוכל ושותה ומטייל בסוכה.
ומפרשינן: מנא הני מילי, מנין לומדים אנו כל זה?
דתנו רבנן: כתיב "בסוכות תשבו שבעת ימים", ללמדך: תשבו כעין תדורו; מכאן אמרו: כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי. כיצד?
אם היו לו כלים נאים מעלן לסוכה; ואם היו לו מצעות נאות מעלן לסוכה.
אוכל ושותה ומטייל בסוכה.
ומשנן בסוכה (סובר למודו ומחתכו על בוריו לעמוד עליו, דהיינו שמעתא דאמוראי, וסברא של טעמי משנה וברייתא מה טעם זה חייב וזה פטור זה אסור וזה מותר, רש"י).
ותמהינן על מה שלמדנו בברייתא "ומשנן בסוכה":
איני, והאמר רבא: מקרי, לקרות תורה שבכתב, ומתני, לשנות משניות הערוכות ושגורות בפה - צריך לעשותם במטללתא (בסוכה).
ואילו תנוי (קא סלקא דעתין דהיינו "משנן" דברייתא), והוא לימוד הש"ס שהוא סברא לטרוח ולשנן, וכן שמעתא דאמוראי שאינן באות אלא מכלל דקדוקים, שהן למדין מתוך דברי משנה בדימוי מילתא למילתא (רש"י) - אם ירצה ישנה אותם לבר ממטללתא (חוץ לסוכה), שמצטער הוא ופטור מן הסוכה, שעדיף לו לשנות מחוץ לסוכה לפי שהאויר יפה לו להרחיב דעתו.
הרי למדנו שמשנן חוץ לסוכה, ואילו בברייתא איתא "ומשנן בסוכה"?!
ומשנינן: לא קשיא, כי שני מיני שינון הן:
הא - הברייתא שאומרת "ומשנן בסוכה"
- במגרס, בלימוד גמרא הברורה לו כבר, שאינו מצטער אם יעשה זאת בסוכה.
הא - שאמר רבא "ותנוי בר ממטללתא"
- בעיוני, מעיין בה עכשיו, ועדיין אינה ברורה לו, והואיל וצריך לזה הרחבת הדעת, החסירה לו בסוכה, מותר לשנותה מחוץ לסוכה.


דרשני המקוצר[edit]

מסכת סוכה בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב |