פרשני:בבלי:פסחים נ א

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

פסחים נ א

חברותא[edit]


ורבי יהודה סבר: שיעור חזרתו הסמיכוהו על  כשיעור איסורו.
מה איסורו (איסור אכילתו) של החמץ והקודש שנפסל ביוצא הוא בכזית - אף חזרתו למקומו כדי לשרפו, חייבוהו חכמים בכזי ת.
תניא רבי נתן אומר: זה וזה (חמץ וקודש), אין חוזרים בשביל לשורפו אלא אם יש בו כשתי ביצים.
ולא הודו לו חכמים.
ומאחר שעוסקת משנתנו ביוצא חוץ למחיצות ירושלים, דרשינן את הפרשה הבאה, שבסופה היא עוסקת בגבולות ירושלים.
כתיב "והיה ביום ההוא: לא יהיה אור יקרות וקפאון".
והוינן בה: מאי "יקרות וקפאון"?
אמר רבי אלעזר: זה אור החמה בגבורתה, שהוא יקר וחשוב בעולם הזה, ויהיה "קפוי" לעולם הבא!
"קפוי" הוא ביטוי לדבר קל, והוא תרגום של "צף". שכל דבר קל צף על פני המים.
וכונת הפסוק, שלעתיד לבוא יאיר אור גדול, שלעומתו יהיה אור החמה של עכשיו קל ובלתי נחשב.
רבי יוחנן אמר: אלו הן הלכות נגעין ואהלות. שיקרין הן בעולם הזה, וקפויין הן לעולם הבא.
שבעולם הזה הן הלכות חמורות וקשות. אבל לעולם הבא יהיו קלות ופשוטות לכל. משום שאז תמלא הארץ דעה (ועיין במהרש"א).
ורבי יהושע בן לוי אמר: אלו בני אדם עשירים, שאינם טובים לפני המקום. שיקרין וחשובים הן בעולם הזה, וקפויין, קלים ובלתי חשובים הן לעולם הבא.
כי הא דרב יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי, חלש ואיתנגיד (חלה וגוע. שפרחה רוחו למעלה).
כי הדר (כששבה אליו רוחו), אמר ליה אבוה: מאי חזית שם בעולם העליון?
אמר ליה רב יוסף: עולם הפוך ראיתי. אנשים שהם עליונים וחשובים בעולם הזה, הרי הם נמצאים למטה בעולם העליון. ואלו שהם תחתונים ובלתי חשובים כאן, נמצאים שם למעלה.
אמר לו רבי יהושע בן לוי: בני, עולם ברור ראית! שאותם שנמצאים שם למעלה, הם החשובים באמת.
ושוב שאלו: ואנן, שתלמידי חכמים אנחנו, היכי נמצאים אנו התם?
אמר ליה: כי היכי דאיתו אנן הכא - הכי איתינן התם! כשם שאנו חשובים ונכבדים בעולם הזה, כן אנו בעולם העליון.
עוד סיפר: ושמעתי שהיו אומרים שם: אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו!
ועוד שמעתי שהיו אומרים: הרוגי מלכות, אין אדם יכול לעמוד במחיצתן.
והוינן בה: ומאן נינהו "הרוגי מלכות"?
אילימא רבי עקיבא וחבריו (עשרת הרוגי מלכות), וכי כל מעלתם היא רק משום שהרוגי מלכות היו, ותו לא?
ומשנינן: אלא על הרוגי לוד נאמר כן.
שפעם אחת אירע שנמצאה בתו של המלך הרוגה. ואמרו שהיהודים הרגוה. והודו שני אחים (לולינוס ופפוס) על הריגתה, ומסרו עצמם להריגה. ובכך הצילו את כל ישראל.
וכתיב באותה פרשה, בסופה: "ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס, קדש לה"'. והוינן בה: מאי "מצלות הסוס"?
אמר רבי יהושע בן לוי: עתיד הקדוש ברוך הוא להוסיף על תחום ירושלים ולהגדילה, עד למרחק שהסוס רץ ומציל (מטיל את צילו) תחתיו.
כלומר, כמרחק מרוצת הסוס מהבוקר עד חצי היום.
לפי שעד חצי היום, החמה במזרח, וצלו של הסוס נופל על צד מערב. ואחר חצות היום, שהחמה במערב, נופל הצל על צד מזרח. אבל בחצות היום, החמה באמצע הרקיע, וצל הסוס נופל תחתיו.
רבי אלעזר אמר: הכי פירושו דהאי קרא: כל מצילות (מצלתיים, תכשיט) שתולין לסוס בין עיניו, יהיה קדש לה', שיתנדבו אותן ישראל לנדבת המקדש.
ורבי יוחנן אמר: כל הביזה שיהיו בוזזין ישראל מהנכרים ביום אחד, עד שעה שהסוס רץ ומציל (כלומר, מהבוקר עד חצות היום, שבו הסוס מטיל את צילו תחתיו), יהיה נידב על ידי ישראל קדש לה'.
והוינן בה: בשלמא למאן דאמר דפירושא דקרא "כל ביזה שבזזו ישראל תהיה קדש לה'", אתי שפיר היינו דכתיב בתריה, "והיה הסירות בבית ה', כמזרקים לפני המזבח".
שמרוב זהב וכסף שיהיה במקדש מחמת הביזה הרבה שתוקדש לה', יהיו כל הסירים שבמקדש עשויים מכסף וזהב, כמו מזרקות המזבח.
אלא למאן דאמר ש"מצלות הסוס" בהנך תרתי עניני - בהוספה על תחומי ירושלים, או בהקדש מצלות הסוס - מאי "והיה הסירות בבית ה"'?
והרי בתכשיטי הסוס אין כמות מרובה כל כך, כדי שתספיק לעשות את כל סירות המקדש מכסף וזהב.
ומשנינן: האי קרא מילתא אחריתי הוא, ולא קאי על הפסוק שלפניו.
ובשורה אחרת היא. דקאמר, דמתעתרי (שיתעשרו) ישראל, ומתנדבי ומייתי הרבה לנדבת המקדש. ומרוב נדבות, יעשו את כל הסירים שבמקדש מכסף וזהב.
ותו הוינן בה: בשלמא למאן דאמר ד"מצלות הסוס" היינו "כל ביזה שיבזזו ישראל ביום אחד עד חצי היום יקדישו לה'", אתי שפיר היינו דכתיב בתריה "ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות ביום ההוא".
שמרוב עושר שיהיה במקדש, לא יצטרכו הגזברים לסחור בנכסי הקדש.
אלא למאן דאמר לפרש את "מצלות הסוס" בהנך תרתי ענינים אחרים - מאי "ולא יהיה כנעני"?
אמר רבי ירמיה: בשורה בפני עצמה היא. שלא יהיו עניים שם. ו"לא יהיה כנעני" הוא נוטריקון של "אין כאן עני".
ולמאי דמוקמינן מעיקרא ד"לא יהיה כנעני", משמעו שלא יצטרכו הגזברים לסחור בנכסי הקדש. אלמא, "כנעני" הוא סוחר.
והוינן בה: ו"כנעני" מנלן מהמקרא דאיקרי תגר (סוחר)? ומשנינן: מדכתיב "וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע, ויקחה ויבא אליה". וקא מפרש ואזיל. מאי "כנעני"? אילימא כנעני ממש, הא ליכא למימר הכי. כי אפשר שבא אברהם והזהיר את אליעזר שלא יקח ליצחק מבנות הכנעני, ובא יצחק והזהיר את יעקב על כך, ויהודה אזיל ונסיב כנענית?!
אלא, אמר רבי שמעון בן לקיש: בת גברא תגרא היתה. ו"כנעני" היינו תגר, כדכתיב "כנען בידו מאזני מרמה". ואיבעית אימא: מהכא ילפינן ש"כנעני" היינו תגר, מדכתיב "אשר סוחריה שרים, כנעניה נכבדי ארץ".
כתיב התם: "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".
ותמהינן: אטו האידנא (עכשיו), לאו אחד הוא? אמר רב אחא בר חנינא: לא כעולם הזה הוא העולם הבא. העולם הזה, יש בו בשורות טובות ובשורות רעות. על בשורות טובות אומר האדם: ברוך הטוב והמטיב! ועל בשורות רעות הוא אומר: ברוך דיין האמת!
אבל לעולם הבא, לא יהיו בו בשורות רעות כלל, וכולו הטוב והמטיב! והיינו דכתיב "ביום ההוא יהיה ה' אחד".
ותו הוינן: הא דכתיב "ושמו אחד" - וכי אטו האידנא, לאו שמו אחד הוא? אמר רב נחמן בר יצחק: לא כעולם הזה הוא העולם הבא. העולם הזה, שמו של הקדוש ברוך הוא נכתב באותיות יו"ד ה"י, ונקרא באותיות אל"ף דל"ת. אבל לעולם הבא, השם כולו אחד, ואין הבדל בין קריאתו לכתיבתו. אלא הוא נכתב ביו"ד ה"י, ונקרא ביו"ד ה"י. סבר (רצה) רבא למדרשה לשם המפורש של יו"ד ה"י בפירקא (בשבת שהיה דורש לפני הציבור). ולבאר את הדרשות והטעמים התלויים בשם זה. אמר ליה ההוא סבא: אין ראוי לדרוש בו ברבים. שהרי "זה שמי לעלם" כתיב, חסר וי"ו, שהוא לשון העלמה. אלמא, צריך להעלימו ולא לפרסמו. רב אבינא רמי: כתיב "זה שמי לעלם", דמשמע לשון העלם.
ומאידך כתיב "זה זכרי לדור ודור" דמשמע שיש להזכירו ולא להעלימו. ותרתי דסתרי נינהו.
אלא, הכי פירושו: אמר הקדוש ברוך הוא למשה, ולימדו שם של כתיבה ושם של קריאה. לא כצורה שאני נכתב אני נקרא.
נכתב אני ביו"ד ה"א. ושם זה יהיה נעלם.
ונקרא אני באל"ף דל"ת. ושמי זה יזכר ויקרא.



הדרן עלך פרק אלו עוברין





פרק רביעי - מקום שנהגו




מתניתין:


איסור עשיית מלאכה בערב פסח קודם חצות אינו מן הדין. אלא מנהג הוא, כדי שלא יהיו טרודים במלאכה, וישכחו לבער את החמץ, ולשחוט את הפסח, ולהכין את המצות.
שמצוה לטרוח מבעוד יום בכל צרכי הלילה, כדי להסב מיד משתחשך. בשביל שלא יישנו התינוקות.
ואין מנהג זה מחייב אלא במקום שנהגו בו.
א. מקום שנהגו לעשות בו מלאכה בערבי פסחים עד חצות היום, עושין.
אך מקום שנהגו שלא לעשות אז מלאכה, אין עושין.
ב. ההולך ממקום שעושין בו מלאכה קודם חצות, למקום שאין עושין בו מלאכה.
או ההולך ממקום שאין עושין בו מלאכה, למקום שעושין.
בכל ענין, לא יעשה בו מלאכה.
כי נותנין עליו הן את חומרי המקום שיצא משם, והן את חומרי המקום שהלך לשם.


דרשני המקוצר[edit]

מסכת פסחים בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א | דף פח ע"ב | דף פט ע"א | דף פט ע"ב | דף צ ע"א | דף צ ע"ב | דף צ ע"ב | דף צא ע"א | דף צא ע"ב | דף צב ע"א | דף צב ע"ב | דף צג ע"א | דף צג ע"ב | דף צד ע"א | דף צד ע"ב | דף צה ע"א | דף צה ע"ב | דף צו ע"א | דף צו ע"א | דף צו ע"ב | דף צז ע"א | דף צז ע"ב | דף צח ע"א | דף צח ע"ב | דף צט ע"א | דף צט ע"ב | דף ק ע"א | דף ק ע"ב | דף קא ע"א | דף קא ע"ב | דף קב ע"א | דף קב ע"ב | דף קג ע"א | דף קג ע"ב | דף קד ע"א | דף קד ע"ב | דף קה ע"א | דף קה ע"א | דף קה ע"ב | דף קו ע"א | דף קו ע"ב | דף קז ע"א | דף קז ע"ב | דף קח ע"א | דף קח ע"ב | דף קט ע"א | דף קט ע"ב | דף קי ע"א | דף קי ע"ב | דף קיא ע"א | דף קיא ע"ב | דף קיא ע"ב | דף קיב ע"א | דף קיב ע"ב | דף קיג ע"א | דף קיג ע"ב | דף קיד ע"א | דף קיד ע"ב | דף קטו ע"א | דף קטו ע"א | דף קטו ע"ב |דף קטז ע"א | דף קטז ע"ב | דף קיז ע"א | דף קיז ע"ב | דף קיח ע"א | דף קיח ע"ב | דף קיט ע"א | דף קיט ע"ב | דף קכ ע"א | דף קכ ע"ב | דף קכא ע"א | דף קכא ע"ב |