פרשני:בבלי:פסחים קי ב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

פסחים קי ב

חברותא[edit]

איבדור תבלונייכי, יהיו מפוזרים התבלינים שלכם.
פרחא זיקא, ישא הרוח למוריקא חדתא את הכרכום החדש דנקטיתו, שאתן אוחזות בידיכן לכשף בו, נשים כשפניות!
אדחנני וחננכי, כל זמן שחסו עלי מן השמים ואני חסתי על עצמי ואתן חסתן עלי
- לא אתיתו לגו לא באתי ביניכם.
השתא, עתה דאתיתי לגו, שבאתי ביניכם, קרחנני וחננכי! יודע אני שהתקררו רחמיכם עלי, וגם רחמי התקררו, שלא חסתי על עצמי.
במערבא, בארץ ישראל, לא קפדי אזוגי על זוגות.
רב דימי מנהרדעא קפיד אפילו ארושמא דחביתא, כשמוכרים יין חוקקים ועושים פגימות בחבית כמספר האיפות (שם מדה) שמכרו, היה מקפיד שלא להשאיר מספר זוגי של פגימות ולצאת מהחנות.
הוה עובדא ששכחו והשאירו פגימות זוגות, ופקע חביתא.
כללא דמילתא:
כל דקפיד מי שמקפיד יותר מדאי על הזוגות, קפדי בהדיה השדים מקפידים להזיקו.  1 

 1.  הגמרא במסכת נדרים לב א מבארת שמדין "מידה כנגד מידה" מענישים את החושש לניחוש שיוכלו לפגוע בו המנחשים, וכלשון הגמרא: מאן דקפיד - קפדינן ליה ! וכתב שם המאירי, שבאותם זמנים היו המוני העם נמשכים אחרי לחשים ונחשים, וכל שלא היה בהם סרך עבודה זרה או דרכי האמורי, לא חששו חכמים לעוקרם. "וכל שכן במה שהיה הרגילות אצלם בו כל כך עד שהיה טבעם מקבל בענין חיזוק או חולשה". וכתב השל"ה שמי שטועה אחריהם - הבורא מניחו בידם ! (תורה שבכתב תורה אור בהקדמה לתורת כהנים).
ודלא קפיד מי שאינו מקפיד כל כך לא קפדי בהדיה.
ומיהו, למיחש מיבעי צריך לחשוש מזוגות.
כי אתא רב דימי אמר: שתי ביצים, ושתי אגוזין, ושתי קישואין, ודבר אחר, יש עוד פרי מלבד הנזכרים לעיל - הלכה למשה מסיני שזוגות מזיקים (אך רק זוגות אלו).
ומסתפקא להו לרבנן מאי ניהו אותו דבר אחר.
ולכן, גזור רבנן בכולהו זוגי - משום דבר אחר.
והא דאמרן לעיל דעשרה, תמניא, שיתא, ארבעה, אין בהן משום זוגי - לא אמרן אלא לענין מזיקין. אבל לענין כשפים, במקום שיש נשים כשפניות, אפילו טובא הרבה נמי חיישינן, כל שהם זוגות.
כי הא דההוא גברא דגרשה לדביתהו שגירש את אשתו. אינסבה הלכה ונישאה לחנואה בעל חנות יינות.
כל יומא הוה אזיל ושתי חמרא בחנות גרושתו.
הוה קא עבדא ליה גרושתו כשפים, ולא קא מהניא לה ביה לא הזיקו לו הכשפים משום דהוה מזדהר בנפשיה בזוגא. שהיה נזהר שלא לשתות שם זוגות.
יומא חד אשתי טובא, שתה הרבה, ולא הוה ידע כמה שתי, משום דעד שיתסר כוסות הוה צייל צלול בדעתו, ואיזדהר בנפשיה שלא יסיים בזוגות.
אבל מכאן ואילך לא הוה צייל, ולא איזדהר בנפשיה, שלא השגיח עוד על המנין.
אפיקתיה בזוגא, הקפידה גרושתו שיסיים במספר זוגי של כוסות כדי שיזיקו לו כשפיה.
כי הוה אזיל בהליכתו, גס ביה פגע בו ההוא טעייא ערבי.
אמר ליה הערבי: גברא קטילא הוא דאזיל הכא!
אזיל חבקיה לדיקלא מתוך חולי ודאגה נשען על הדקל.
צווח דיקלא התייבש הדקל מכח הכשפים של הזוגות, ופקע הוא מת האיש.
אמר רב עוירא: קערות וככרות אם אכל שתי קערות תבשיל או שתי ככרות, אין בהם משום זוגות.
כללא דמילתא: כל שגמרו בידי אדם, כגון קערות או ככר שנעשה בידי אדם, אין בהם משום זוגות.
גמרו בידי שמים, במילי מיני דמיכל, בדברי מאכל, כגון פירות וכדומה - חיישינן שמא הוא אותו "דבר אחר" שחכמים נסתפקו מהו.  2 

 2.  החזון איש מבאר שיש שני ענינים חלוקים בזוגות: זוגות במעשי האדם, וזוגות בחפצים. בחפצים - אם גמרן בידי שמים, כמו אגוזים או ביצים, יש בהן זוגות מחמת עצמן, ואסורים משום זוגות אפילו אם האדם עושה זאת במעשה אחד, כשאוכלם כאחד. ואם גמרן בידי אדם, אין בהן זוגות מצד עצמן, ואין בהם איסור אלא אם כן יעשה בהם האדם מעשה זוגי, כגון אם ישתה שתי שתיות משתי כוסות. אך במעשי האדם, בכל ענין שיכפול יש משום זוגות. (או"ח קכד לדף קי ב).
חנות, אם שתה בשתי חנויות, אין בהן משום זוגות, כי שתי חנויות לא הוי כשתי כוסות.
פירוש אחר. השותה אפילו שתי כוסות בחנות אין בו משום זוגות שהמזיקין לא מקפידים עליו הואיל ואין זה קביעות לשתות בחנות.
(ולעיל בההוא גברא ששתה בחנות של גרושתו וניזוק. זה היה מחמת הכשפים שעשתה לו גרושתו).
נמלך, שלא היתה דעתו מתחילה לשתות רק אחד, ונמלך אח"כ ושתה זוגות - אין בהן משום זוגות.
אורח, אין בו משום זוגות שהרי אינו יודע אם יתנו לו עוד לשתות, והוי בכל כוס נמלך.
אשה, אין בה משום זוגות שהרי היא כאורח, לפי שאינה קובעת עצמה לשתות.
ואי אשה חשובה היא חיישינן לזוגות, לפי שהיא קובעת עצמה לשתיה.
אמר רב חיננא בריה דרבי יהושע: איספרגוס משקה שעשוי מכרוב ויין, ורגילין לשתותו לרפואה בכל בוקר קודם האכילה - מצטרף לטובה לבטל הזוגות, אם שתה שתי כוסות מלבדו.
ואין מצטרף לרעה. שאם שתה אחד אינו מצטרף ליחשב כזוגות הואיל והוא דבר רפואה.
אמר רבינא משמיה דרבא: זוגי - לחומרא!
מי שספק לו אם שתה זוגות אם לאו, ישתה עתה עוד אחד. שממה נפשך: אם לפני כן שתה זוגות, הרי כיון שדעתו לצרף את הנוסף הרי הוא מצטרף לטובה. ואם לפני כן לא שתה זוגות, אינו מצטרף, שהרי הוא נמלך.
ואמרי לה: זוגי - לקולא! שלא ישתה עתה, לפי שעל ידי שתייתו הוא מגלה דעתו שמקפיד על זוגות.
ואם לפני כן לא היו לו זוגות, הרי מצטרף הנוסף, והמזיקים מקפידים עליו הואיל והוא מקפיד.
ומאידך, אם לא ישתה הרי אף אם שתה מקודם זוגות אין לו לחשוש כי שמא מאחר שהוא אינו מקפיד על זוגות לא יקפידו עליו המזיקים.
אמר רב יוסף: תרי כוסות דחמרא וחד כוס דשיכרא - לא מצטרף כוס השיכר לבטל הזוגות של היין, שכיון שהשיכר חשוב פחות מהיין אינו מצטרף עמהם.
תרי דשיכרא וחד דחמרא - מצטרף, לפי שהיין חשוב יותר מהשיכר.
וסימניך, שמצינו כעין זה שרק החשוב יותר מצטרף עם החשוב פחות ולא להיפך.
כמו ששנינו במסכת כלים, שישנם שיעורים שונים לכל דבר ודבר לענין קבלת טומאה.
כגון השק, שיעורו לקבל טומאה רק אם יש בו לפחות ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, והעור שיעורו חמשה על חמשה טפחים.
ואם חיבר שלשה טפחים מהשק וטפח אחד מהעור, אעפ"י שיש כאן ביחד ארבעה טפחים שהוא שיעור השק, מכל מקום אינו מקבל טומאה.
ולעומת זאת, אם חיבר ארבעה טפחים מהעור וטפח אחד מהשק הוא מקבל טומאה, הואיל ויש כאן ביחד חמשה טפחים.
ושם אומרת המשנה בטעם הדבר, זה הכלל: כל המחובר לו מן החמור ממנו, שהשלים את השיעור על ידי חיבור מדבר ששיעורו קטן ממנו, שהוא נחשב לחמור ממנו - טמא.
אבל אם חיבר לו מן הקל ממנו, מדבר שצריך שיעור גדול ממנו - טהור.
כי רק החמור מצטרף לקל ולא להיפך.
וכמו כן בעניננו, רק החשוב מצטרף עם הפחות חשוב ממנו.
אמר רב נחמן אמר רב: תרי קמא תכא, שתה שתי כוסות לפני הסעודה, (תכא הוא שולחן, שעליו סועדים) וחד אתכא, ואחד על השולחן, בתוך הסעודה - מצטרפי כל שלשת הכוסות לבטל הזוגות.
אבל אם שתה חד מקמי תכא ותרי אתכא - לא מצטרפין. שהואיל ושתה בתוך הסעודה שתים לא מועיל לו צירוף לבטל הזוגות.
מתקיף לה רב משרשיא: אטו אנן לתקוני תכא קא בעינן? וכי לתקן את הסעודה אנו באים, שאתה אומר כיון שהסעודה מקולקלת אי אפשר לתקנה.
הרי לתקוני גברא בעינן, שלא יהא עליו זוגות. וגברא קא מיתקן וקאי על ידי הכוס שקודם הסעודה!
ואומרת הגמרא: דכולי עלמא שאפילו רב משרשיא מודה שתרי אתכא וחד לבתר תכא - לא מצטרפי.
כי ההיא מעשה דרבה בר נחמני במסכת בבא מציעא (פו א) בשליח המלכות שניזוק משתית זוגות בתוך הסעודה, ואמר רבה שיחזירו את השולחן וישתה עליו עוד כוס.
הרי, אם לא היו מחזירין את השולחן, לא היה מצטרף הכוס השלישי לבטל הזוגות, כי הוא כוס שלאחר הסעודה.
אמר רב יהודה אמר שמואל: כל משקה המזוג מצטרף עם היין. שאם שתה קודם יין מזוג (מעורב במים) ואח"כ שתה משקה אחר, המזוג מצטרף עמו, בין לטובה בין לרעה. שכיון ששניהם מזוגים הרי הם כמין אחד.


דרשני המקוצר[edit]

מסכת פסחים בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א | דף פח ע"ב | דף פט ע"א | דף פט ע"ב | דף צ ע"א | דף צ ע"ב | דף צ ע"ב | דף צא ע"א | דף צא ע"ב | דף צב ע"א | דף צב ע"ב | דף צג ע"א | דף צג ע"ב | דף צד ע"א | דף צד ע"ב | דף צה ע"א | דף צה ע"ב | דף צו ע"א | דף צו ע"א | דף צו ע"ב | דף צז ע"א | דף צז ע"ב | דף צח ע"א | דף צח ע"ב | דף צט ע"א | דף צט ע"ב | דף ק ע"א | דף ק ע"ב | דף קא ע"א | דף קא ע"ב | דף קב ע"א | דף קב ע"ב | דף קג ע"א | דף קג ע"ב | דף קד ע"א | דף קד ע"ב | דף קה ע"א | דף קה ע"א | דף קה ע"ב | דף קו ע"א | דף קו ע"ב | דף קז ע"א | דף קז ע"ב | דף קח ע"א | דף קח ע"ב | דף קט ע"א | דף קט ע"ב | דף קי ע"א | דף קי ע"ב | דף קיא ע"א | דף קיא ע"ב | דף קיא ע"ב | דף קיב ע"א | דף קיב ע"ב | דף קיג ע"א | דף קיג ע"ב | דף קיד ע"א | דף קיד ע"ב | דף קטו ע"א | דף קטו ע"א | דף קטו ע"ב |דף קטז ע"א | דף קטז ע"ב | דף קיז ע"א | דף קיז ע"ב | דף קיח ע"א | דף קיח ע"ב | דף קיט ע"א | דף קיט ע"ב | דף קכ ע"א | דף קכ ע"ב | דף קכא ע"א | דף קכא ע"ב |