פרשני:בבלי:פסחים ק א

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

פסחים ק א

חברותא[edit]

דילמא משבשתא היא?! שצריך לגרוס "מתשע שעות ומחצה ואילך" או "מן המנחה ולמעלה", כמו הברייתא דלעיל, ולא קשיא לרב פפא.
אמר ליה מרימר, ואיתימא רבי יימר, למר זוטרא: אכן מתרצתא היא!
שהרי אנא איקלעי לפירקיה, לשיעורו דרב פנחס בריה דרב אמי, וקם תנא (חכם הדורש לרבים) ותני ברייתא זו קמיה דרב פנחס בריה דרב קאמי, וקיבלה מיניה!  1 

 1.  ו"מן המנחה ולמעלה" דקתני בברייתא קמייתא היינו סמוך למנחה. רש"י.
אי הכי, קשיא: איך אפשר לאוקמיה מתניתין כרבי יהודה? הרי הוא סובר שאפילו בערבי שבתות וימים טובים אסור לאכול סמוך למנחה. ומדוע נקטה משנתנו דוקא ערבי פסחים?
ומסקינן: אלא, מחוורתא כדרב הונא שמשנתנו היא רק כרבי יוסי.
והוינן בה: ולרב הונא - מי ניחא?
והאמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן, ואיתימא אמר רבי אבהו אמר רבי יוסי בר רבי חנינא: הלכה כרבי יהודה בערב הפסח, שלא יאכל אדם סמוך למנחה. והלכה כרבי יוסי בערב שבת שאוכל והולך עד שתחשך.
ודייקינן: מדקאמר הלכה כרבי יהודה בערב הפסח - מכלל, דפליג רבי יוסי בתרוייהו! שאף בערב פסח נחלק על רבי יהודה, וסובר שאוכל והולך עד שתחשך. וקשיא לרב הונא, שאמר בערב פסח מודה רבי יוסי שאסור לאכול סמוך למנחה? ומשנינן: לא! אלא כך תדייק: הלכה - מכלל דפליגי בהפסקה!
שרבי יוסי אמנם מודה לרבי יהודה בערב פסח שאסור להתחיל לאכול סמוך למנחה, אלא שהם חולקים באופן שהתחיל לאכול בזמן שהיה מותר  2  (בין בערב שבת ויו"ט בין בערב פסח), ונמשכה סעודתו עד הערב, האם צריך אז להפסיק.

 2.  אבל אם התחיל באיסור מודה רבי יוסי דמפסיק ואפילו מיד. תוד"ה אין מספיקין.
שרבי יהודה אומר: צריך להפסיק כשקידש היום.  3  ורבי יוסי אומר שאינו צריך להפסיק.  4 

 3.  אבל כל זמן שלא קידש היום אעפ"י שכבר הגיע זמן מנחה אי"צ להפסיק, כדקתני בברייתא דלקמן "וקידש עליהם היום". תוד"ה אין מפסיקין.   4.  לכאורה הרי רבי יוסי מודה לענין ערב פסח שאסור להתחיל סמוך למנחה משום חיובא דמצה. וא"כ הרי יש לחוש שאם ישלים סעודתו קודם שיאכל המצה יבוא לידי אכילה גסה. ויש לומר שיותר יש לחוש לאכילה גסה כשאדם אוכל מבעוד יום ושוהה בין אותה אכילה לאכילת המצה, שאז מעיו סתומין ואינו יכול לאכול אכילה גסה. אבל כשהוא עוסק בסעודתו ומעיו פתוחין לאכול אין מצוי לו לבוא לאכילה גסה. רבינו דוד.
ועל זה אמר רבי ירמיה שהלכה כרבי יהודה בערב פסח, שצריך אף להפסיק. והלכה כרבי יוסי בערב שבת שמותר אף להתחיל ולאכול, עד שתחשך,  5  וגם אח"כ אין צריך להפסיק אם התחיל בהיתר (דהיינו קודם שתחשך). ומשנתנו מדברת לענין התחלה, ובאה להשמיענו (שכאמור) בערב פסח מודה רבי יוסי שאסור להתחיל.

 5.  הקשו התוס' בסוכה: דהתם אמרינן שלמצוה דאורייתא צריך להפסיק מאכילתו, והרי קידוש הוא מצוה דאורייתא ואיך פסקינן הכא הלכה כרבי יוסי בערב שבת שאין צריך להפסיק. ותירצו דשאני קידוש מכל המצות, משום שיכול לקדש גם למחר ביום. ולפיכך אין לחוש כ"כ שמא יפשע ולא יקדש. עוד תירצו שלענין קידוש מכיון שעוסק בסעודת שבת לא חיישינן כולי האי שמא יתעצל בקידוש היום. שם לח. א ד"ה מאי. והר"ן בסוכה שם הוכיח מדברי רבי יוסי כאן דאפילו במצוה דאורייתא אם התחיל בהיתר אין צריך להפסיק. ואפילו שמואל דמסיק שפורס מפה ומקדש היינו דוקא בקידוש, משום דקידוש במקום סעודה והוא המתחיל את סעודת השבת ומתקן אותה, לפיכך הוא צריך להפסיק מסעודתו ולקדש תחילה. וביאר המחצית השקל כוונתו, שכיון שיש עדיין חלק מהסעודה שיכול לתקנה שתהא עם הקידוש חייב הוא לקדש בשביל שארית הסעודה. משא"כ בשאר מצוות, כקריאת שמע ולולב, שאין חובתם על הסעודה. הלכך כיון שהתחיל ברשות אין צריך להפסיק. או"ח סי' רע"א סק"ו. והרע"א שם כתב שהחילוק בין מצות קידוש לשאר מצוות הוא, שבשאר מצוות האכילה בעצמותה אין בה איסור אלא רק משום שמא ישכח לעשות המצוה, וטעימה בעלמא מותרת, ולכן אם התחיל בהיתר אין צריך להפסיק. משא"כ בקידוש שהאכילה בעצמותה אסורה קודם קידוש שהרי אפילו טעימה בעלמא אסורה בזה לא מהני התחיל בהיתר.
דתניא שהם חולקים גם לענין הפסקה: מפסיקין לשבתות, שאם התחיל לאכול בהיתר בערב שבת קודם המנחה והמשיך לאכול עד שהחשיך, מפסיק סעודתו, דברי רבי יהודה.
רבי יוסי אומר: אין מפסיקין, אלא מותר לו להמשיך בסעודתו אפילו אחר שהחשיך. ולאחר שיגמור סעודתו יקדש על הכוס.  6 

 6.  הקשו התוס' דהא על כרחך אינו צריך לעשות עוד סעודה לשם שבת, דא"כ למה לו להמשיך? יפסיק מיד ויתחיל בסעודה השניה. וא"כ קשה איך יעשו קידוש בלא סעודה והלא אין קידוש אלא במקום סעודה. ותירצו שכיון שמיד אחר הסעודה עושה קידוש גם זה נחשב לקידוש במקום סעודה, וחלק הסעודה שאוכל בשבת עולה לו לסעודת שבת, ולכן יכול לומר רצה בברכת המזון. אך הקשו כיצד יעשה בליל פסח ארבע כוסות, כיון שאינו מקדש אלא אחר ברכת המזון ולא יעשה סעודה אחרת. ותירצו שיעשה ארבע כוסות שלא לפי הסדר הרגיל. אלא כוס ראשון יהיה של ברכת המזון והשני של קידוש ויאכל את הירקות של הטיבול הראשון, ואח"כ יאמר הגדה על כוס שלישי, ויאכל אחריו מרור, ולבסוף יאמר הלל על כוס רביעי. תוד"ה רבי יוסי.
ומעשה ברבי שמעון בן גמליאל (ורבי יהודה) ורבי יוסי שהיו מסובין בעכו בערב שבת, וקדש עליהם היום, שהחשיך.
אמר לו רשב"ג לרבי יוסי ברבי (כינוי לגדול הדור): האם רצונך שנפסיק בסעודה, וניחוש לדברי יהודה חבירנו,  7  הסובר שצריך להפסיק כשתחשך?

 7.  כתב בעל המאור דלא גרסינן "וניחוש לדברי יהודה", שלא לדבריו ביקש רשב"ג לחשוש אלא לכבודו בלבד, וגרסינן "וניחוש ליהודה". לפי שהפסיק רבי יהודה את אכילתו כשיטתו, ורצה לברך ברכת המזון, חשש רשב"ג לכבודו שלא יהיו הם אוכלים והוא מפסיק. ואמר ליה רבי יוסי שאין לך להפסיק כי הרואים יטעו ויחשבו שאתה מפסיק מצד הדין ויקבעו הלכה כדברי רבי יהודה.
אמר לו רבי יוסי: בכל יום אתה מחבב דבריי לפני רבי יהודה, ועכשיו אתה מחבב דברי רבי יהודה בפני? ! "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית"?! כלומר, אתה מביישני בפני.  8 

 8.  יש מפרשים "את המלכה" כלומר את השבת שמשולה למלכה. תוס' חכמי אנגליה.
אמר לו רשב"ג: אם כן, מאחר שמחית - לא נפסיק! כי שמא יראו התלמידים שאנו מפסיקין ויקבעו הלכה לדורות שצריך להפסיק כרבי יהודה.
אמרו: לא זזו משם עד שקבעו הלכה כרבי יוסי שאין צריך להפסיק.
אמר רב יהודה אמר שמואל: אין הלכה כרבי יהודה דאמר מפסיקין ב"עקירת שולחן", דהיינו שמברכין ברכת המזון מיד משחשיכה.  9  ולא כרבי יוסי דאמר שאין מפסיקין כלל אלא ממשיכין בסעודה עד שיגמרו. ולאחר ברכת המזון יביאו כוס לקידוש.  10 

 9.  כמבואר להלן בגמרא בע"ב. וענינו הוא שהיו רגילין קודם ברכת המזון לסלק את השלחנות הקטנים שהיו לפני כל אחד ומשארים רק לפני המברך את שלחנו. תוד"ה מפסיקין ולקמן דע"ב בד"ה לאו. והטעם שצריך להפסיק ולברך ברכת המזון כדי להבדיל בין סעודת חול לסעודת שבת שלא יראה כי הוא גומר סעודת חול. פסקי רי"ד. וכך מוכח מלשון רש"י ורשב"ם לקמן קה א בעובדא דתלמידי דרב.   10.  לכאורה קשה, איך יכול שמואל לחלוק על כל התנאים. וכתב הרשב"ם ששמואל אמנם סבר שמעיקר הדין הלכה כרבי יוסי וכדקתני בברייתא שקבעו הלכה כמותו אלא שבא להחמיר על עצמו קצת שלא יגמור סעודתו בלא קידוש אלא יקדש תחילה ואח"כ יגמור סעודתו. והתוס' הביאו מירושלמי ששמואל סבר כחכמים, שכתוב שם שרב יהודה בשם שמואל אמר שזו דברי רבי יהודה ורבי יוסי אבל חכמים פליגי עלייהו וסברי פורס מפה ומקדש. תוד"ה אלא. (והנה לדעת הרשב"ם הרי שרב יהודה אמר שמואל לא נחלק על האמוראים דלעיל שהלכה כרבי יהודה בערב פסח שמפסיקין את הסעודה ורק בערב שבת די בפריסת מפה. (וכ"ה להדיא ברשב"ם ד"ה אמר לו רשב"ג). אולם ברא"ש מבואר שלרב יהודה אמר שמואל גם בערב פסח אינו צריך להפסיק אלא סגי בפריסת מפה. ויתכן שדעתו כתוס', דרב יהודה אמר שמואל סובר כחכמים שחולקין על רבי יהודה ורבי יוסי בין דערב שבת בין דערב פסח. ועוד כתב הרא"ש שמדברי הרי"ף משמע שפסק כרב יהודה אמר שמואל גם לענין ערב פסח. והוסיף שכן מסתבר, שאין לחלק בין ערב פסח לערב שבת. דבשלמא לענין התחלת האכילה יש מקום להחמיר דערב פסח כמבואר בגמ' משום חיובא דמצה. אבל לענין הפסקה כשקידש היום שהוא משום כבוד שבת אין טעם לחלק ביניהם.
אלא, פורס מפה על הפת שעל השולחן, ומקדש על הכוס קידוש היום,  11  וממשיך בסעודתו.  12 

 11.  לפי שמיד שקידש היום אסור לאכול בלא קידוש. וממילא דינו ככל שבתות השנה שאם הביאו לפניו לתם על השלחן קודם קידוש מבואר להלן שפורס מפה ומקדש, ועיי"ש הטעם. ועוד טעם, שפריסת המפה היא במקום עקירת השלחן של רבי יהודה. שגם היא באה כדי שיהא היכר להפסיק בין סעודת חול לסעודת שבת. רשב"ם. ויש מהראשונים שכתב שפריסת המפה היא לסימן שאסור להמשיך ולאכול קודם קידוש. פסקי רי"ד.   12.  כתב הרי"ף שצריך לברך המוציא אחר קידוש כשחוזר לסעודתו. ובעל המאור הקשה עליו, שאם היה צריך לברך המוציא היה צריך גם לברך ברכת המזון. שלא מצינו ברכת המזון אחת לשני ברכות של המוציא. וזה לא יתכן דא"כ היינו רבי יהודה. והרי שמואל אמר שאין הלכה כרבי יהודה. ותירץ ע"ז הרא"ש שמצינו ברכת המזון אחת לשתי ברכות המוציא. כגון בשמש שמבואר במסכת חולין שצריך לברך המוציא על כל פרוסה ופרוסה, דהוי כנמלך. ובודאי שאינו מברך אלא ברכת המזון אחת בסוף. ועוד הביא הרא"ש שבעל המאור הקשה מהמבואר לקמן (קא ב) שחברים שהיו מסובין והפסיקו באמצע והלכו להתפלל אינם צריכים לברך המוציא בחזרתם, וכיון דתפלה לא הוי הפסק, כ"ש קידוש. וע"ז תירץ הרא"ש בשם רבינו יונה. דלא דמי תפילה לקידוש. שכיון שאסור הוא לאכול עד שיקדש הוי ליה כאילו נגמרה אכילתו הראשונה וכשחוזר לאכול אחר הקידוש הוי התחלת אכילה אחרת וצריך לחזור ולברך. משא"כ בתפילה שאינה אוסרתו באכילה קודם שיתפלל.


דרשני המקוצר[edit]

מסכת פסחים בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א | דף פח ע"ב | דף פט ע"א | דף פט ע"ב | דף צ ע"א | דף צ ע"ב | דף צ ע"ב | דף צא ע"א | דף צא ע"ב | דף צב ע"א | דף צב ע"ב | דף צג ע"א | דף צג ע"ב | דף צד ע"א | דף צד ע"ב | דף צה ע"א | דף צה ע"ב | דף צו ע"א | דף צו ע"א | דף צו ע"ב | דף צז ע"א | דף צז ע"ב | דף צח ע"א | דף צח ע"ב | דף צט ע"א | דף צט ע"ב | דף ק ע"א | דף ק ע"ב | דף קא ע"א | דף קא ע"ב | דף קב ע"א | דף קב ע"ב | דף קג ע"א | דף קג ע"ב | דף קד ע"א | דף קד ע"ב | דף קה ע"א | דף קה ע"א | דף קה ע"ב | דף קו ע"א | דף קו ע"ב | דף קז ע"א | דף קז ע"ב | דף קח ע"א | דף קח ע"ב | דף קט ע"א | דף קט ע"ב | דף קי ע"א | דף קי ע"ב | דף קיא ע"א | דף קיא ע"ב | דף קיא ע"ב | דף קיב ע"א | דף קיב ע"ב | דף קיג ע"א | דף קיג ע"ב | דף קיד ע"א | דף קיד ע"ב | דף קטו ע"א | דף קטו ע"א | דף קטו ע"ב |דף קטז ע"א | דף קטז ע"ב | דף קיז ע"א | דף קיז ע"ב | דף קיח ע"א | דף קיח ע"ב | דף קיט ע"א | דף קיט ע"ב | דף קכ ע"א | דף קכ ע"ב | דף קכא ע"א | דף קכא ע"ב |