שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • שאלות כלליות

כיבוד חם וחמות

undefined

הרב שמואל אריאל

ט"ז מרחשון תשע"ז
שאלה
האם הורי אשתי שווים להוריי בדיני כיבוד ומורא אב ואם? אם יש חילוק, אשמח לפירוט אילו הלכות הן חובה ואילו לא.
תשובה
שלום וברכה! הדעה המרכזית בפוסקים היא שאין חיוב כבוד ומורא כלפי החותן והחותנת באותה רמה כמו כלפי האב והאם, אלא שיש לנהוג בהם כבוד כפי שמכבדים אנשים זקנים וחשובים. הפרטים שהוזכרו למעשה בפוסקים בעניין זה הם שיש לקום בפניהם, ושאין לקרוא להם בשמם. הרחבה ומקורות: בגמרא לא הוזכר דין כבוד חמיו, אך הדבר מופיע במדרשים: במכילתא (יתרו, מסכתא דעמלק פרשה א'), ובמדרש תהלים (מזמור ז'). יש מן הראשונים שלא הזכירו כלל עניין זה, כגון הרמב"ם. כפי הנראה, דעה זו סוברת שהדבר נתון במחלוקת בין הגמרא למדרשים ולפיכך פוסקים על פי הגמרא, או שגם המדרשים לא התכוונו לדין גמור אלא להדרכה והנהגה טובה. אולם ראשונים אחרים הזכירו שחייב אדם לכבד את חמיו (עיין למשל אורחות חיים, דין כיבוד אב ואם; סמ"ק, מצוה נ'), וכך נפסק בטור (יו"ד סימן ר"מ) ובשולחן ערוך (שם סעיף כ"ד). לגבי גדרו של הכבוד כלפי חמיו, יש הבדל בניסוח בין המדרשים: במכילתא מדובר על גינוני כבוד, כדוגמת משה רבינו שהשתחווה ליתרו ונשק לו. אולם במדרש תהילים נאמר "מיכן שחייב אדם בכבוד חמיו כבכבוד אביו" - משמע בפשטות, שחובת כבוד החותן זהה לחובת כבוד האב. בעניין זה נחלקו הפוסקים: יש שאכן השוו בין כבוד החותן לכבוד האב, במשתמע או במפורש - עיין למשל בספר חרדים מצוות עשה פרק ד'; לבוש יו"ד ר"מ, כד. יש שדקדק מלשון המדרש, שכלפי החותן יש חיובי כבוד אבל לא דיני מורא - עיין הערות החיד"א לספר חסידים, "ברית עולם ושומר הברית", סימן שמ"ה. אולם רבים מן הפוסקים הביאו ראיות לכך שאין חיוב לנהוג בחותן בכל פרטי מצוות כיבוד אב, וכתבו שדברי המדרש שנויים במחלוקת או שאין כוונתם להשוות ממש את כבוד החותן לכבוד האב. מתוך כך, כתבו פוסקים אלה שהכוונה היא רק שיש לנהוג בחותן כבוד כפי שנוהגים באנשים זקנים וחשובים, ולא בכל דיני כיבוד אב. כך פסקו פוסקים רבים מאד, עיין: ב"ח יו"ד סימן ר"מ; ש"ך שם ס"ק כ"ב; פתחי תשובה שם ס"ק כ'; ברכי יוסף שם ס"ק כ'; ערוך השולחן שם סעיף מ"ד; חיי אדם ס"ז, כד; שו"ת בצל החכמה חלק א' סימן ס"ט; שם חלק ב' סימן צ'; שו"ת תשובות והנהגות כרך ג' סימן רע"ז; שו"ת להורות נתן חלק י"ג סימן ס"ז; שו"ת יחוה דעת חלק ו' סימן נ"א; ילקוט יוסף, כיבוד אב ואם י"ד, כח. מבחינה מעשית, המשמעות היא שאין להתייחס אל החותן כפי שמתייחסים לחבר או אח שמעמדם שווה למעמדך, אלא יש להתייחס אליו באופן שמביע כבוד. באופן ספציפי כתבו הפוסקים שיש לעמוד מפני החותן (יחוה דעת שם וילקוט יוסף שם), וכן שאין לקרוא לחותן בשמו (ילקוט יוסף שם סעיף ל"א; שו"ת עשה לך רב חלק ו', סימן נט). כמובן, אם יש צורך בטיפול ועזרה לחותן ולחותנת, יש לסייע להם בכל הנצרך, הן מצד הקירבה המשפחתית והכרת הטוב והן מצד גמילות חסד. אולם אין בזה חיוב מוגדר באותה רמה של חיוב כיבוד הורים.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il