ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הפסק בתפילה כששכחתי את הנוסח והלכתי לקחת סידור | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


א אייר תשע"ז

הפסק בתפילה כששכחתי את הנוסח והלכתי לקחת סידור


הרב עזריה אריאל

שאלה:
אם התפללתי במקום שלא היה בו סידורים ופתאום שכחתי את הנוסח והיה עליי ללכת באמצע 18 למקום שיש בו סידור וזה לקח יותר מכדי לגמור את כולה, מאיפה אני ממשיך?

תשובה:
לשואל, שלום וברכה!
מסתבר שאם תוך כדי חיפושיך אחרי הסידור אתה עדיין מנסה להיזכר בתפילה - אינך צריך לחזור לראש התפילה, אבל אם התייאשת מלהיזכר, והחלטת שתתפלל רק כשתמצא את הסידור, ואז התעכבת כמה דקות - עליך לחזור לראש.

על מנת למנוע את הצורך לחזור לראש התפילה, ניתן להוסיף מדי שתיים-שלוש דקות מספר מילים בנוסח שלך המתאימות לתוכן הברכה, ובכך לבטל את ההפסק.

הרחבה:

לפי השו"ע (סי' קד ס"ה) כל המפסיק באמצע התפילה ושהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש. לעומת זאת לפי הרמ"א (סי' סה ס"א) ההפסקה באמצע, אפילו אם הייתה יותר מכדי לגמור את הכל, מחייבת לחזור לראש רק אם זה היה ב"אונס". לגבי הגדרת האונס יש חילוק מסוים בין תפילת שמונה עשרה לבין קריאת שמע וכדומה: בקריאת שמע "אונס" הוא רק כשהאדם או המקום אינו ראוי לתפילה, ואילו בתפילת שמו"ע ה"אונס" רחב יותר, אפילו הפרעה חיצונית כמו ליסטים וכדומה, ובכל אופן שבו גם אם האדם ירצה להמשיך להתפלל אינו יכול (משנ"ב סי' קד סקט"ז, ועיין ברא"ש ברכות פ"ג סי' כג).
מסתבר שמי שמתאמץ להיזכר, אע"פ שאינו מצליח ולכאורה הוא בגדר "אינו יכול לגמור", אין זה כאנוס להפסיק בתפילתו. והטעם, שהחילוק בין אנוס לשאינו אנוס הוא בשאלה של היסח הדעת, האם המתפלל הסיח דעתו מלהתפלל כעת בגלל האילוצים או שדעתו כל הזמן לחזור לתפילתו, וממילא השוכח את הנוסח ומתאמץ להיזכר, לא שייך לומר שהסיח דעתו מלהתפלל כעת. וגדולה מזו נראה, שאפילו לשו"ע אינו בגדר הפסקה. וראיה לכך מהגמ' בברכות כח ע"ב - כט ע"א על שמואל הקטן, ששכח את נוסח ברכת המינים שתיקן, "והשקיף בה שתים ושלש שעות ולא העלוהו", ומשמע שהמתינו לו ולא הזכירוהו מפני שגם לאחר שנזכר לא היה צריך לחזור לראש, והתקשה הפר"ח בסי' סה בטעמו של דבר. וכן פסק הרמב"ם (הל' תפילה פ"י הל' ג-ד): "שליח ציבור שטעה ונבהל ולא ידע מהיכן יתחיל ושהה שעה יעמוד אחר תחתיו... ומהיכן הוא מתחיל? מתחילת ברכה שטעה בה ראשון", אע"פ שהרמב"ם (הל' תפילה פ"ג הי"ג) סובר שבכל שהיה בתפילת העמידה חוזר לראש, ולא הזכיר חילוק בין אנוס לשאינו אנוס! ובפני יהושע (ברכות שם) תירץ: "כיון שהרהר בכל אותו זמן באותה ברכה עצמה ולא הסיח דעתו ממנה", וכן כתב בבני ציון (ליכטמן) סי' סה סק"א, ודקדק זאת מהריטב"א במגילה יח ע"ב. וכן בלחם יהודה (הל' תפילה שם): "דלא חשיב הפסק אלא כשבא העיכוב בדבר שאינו מענין התפלה, אבל בכהאי גוונא דהוא מענין התפילה ובכל אותה שעה הוא מחשב ומכוין שיזכור טעותו בכה"ג לא הוי הפסק". ובמעשה רקח: "דלא אמרו שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש אלא בהסיח דעתו מן התפילה לגמרי מטעם איזה סיבה, כגון בראה נחשים ועקרבים או הפסיק מפני היראה וכיוצא, אבל הכא ששכח הנוסח והוא משתדל ומחשב להזכירו לא מקרי הסח הדעת כלל". ובמרכבת המשנה (אלפנדרי): "שזה לא חשיב הפסק כיון שחושב לזכור באיזה ברכה היה או איך הוא סדר הברכה לא חשיב הפסק והו"ל כמי שעסוק בברכה עדיין, כן נ"ל" (ודעה שונה בשו"ת עזרת מצר סי' י, שהחשיב זאת כאונס כעין ליסטים ולפ"ז תלוי במחלוקת הראשונים).
לעומת זאת אם האדם התייאש מלהיזכר בנוסח, וכעת הוא ממתין עד שימצא סידור ומסיח דעתו מלהתפלל עד אז, נראה שזה בגדר "אם רצה אינו יכול לגמור", שלעניין תפילה נחשב הפסק אפילו לדעת הרמ"א.




ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il