לכת"ר, השלום וברכה. א}הרב כתב: "ישנם מליוני יהודים בגלות שפגיעה בדת הנוצרית או המוסלמית יכולה לסכן את חייהם, ובמקום פיקוח נפש אין היתר למעשים כאלו." א} אם הטענה היא פיקוח נפש, אז פיקוח נפש שייך גם ביחיד. האם זה אומר שכל זמן שיש אפילו יהודי אחד בגלות אין אנו צריכים לפעול על מנת לאבד עבודה זרה? ב} האם בכלל יש להתחשב בכך? הרי יהודי שחי בחו"ל, חי בעבירה. אם נתחשב בעוברי עבירה, לא נוכל להתקדם בגאולה כמעט באף תחום. ג} הרב כתב: "זאת שאלה של דרכי שלו’ לא רק עם הגויים אלא עם אחים יהודים. הרב של צפת הודיע שיש איסור למכור בית לגוי וכל התקשורת ובתי המשפט התנפלו עליו." מחילה מכת"ר, אבל תמהני... ומה בכך שהתשקורת שונאת התורה וא"י ובתי המשפט הפוסקים לפי דיני גויים שמייצגים אולי 10% מעם ישראל התנפלו עליו? אדרבה, זה רק אומר שהוא הצליח. האם עלינו להימנע מלומר דעת תורה מפחד התשקורת או בתי המשפט? הרי מצווים אנו: "לא תגורו מפני איש". מה גם, שהפסק של הרב שמואל אליהו שליט"א עורר קידוש השם גדול בכך שהצטרפו אליו כ-300 רבנים, והדבר עורר את עם ישראל מתרדמת "הדו-קיום" ועורר אותו לחשיבה מחודשת. ובסקר שהתפרסם הוכח שרוב ברור בקרב העם היושב בציון תומך בעמדתו של הרב. כשהרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל פרסם את הכרוזים המפורסמים שלו בדבר האיסור לסגת מא"י, לא התנפלו עליו? הוא היה כמעט בודד במערכה. האם משום כך הוא נמנע מלומר את האמת? לתשובתו אודה.

א. יש הבדל בין המחויבות שלנו לדאוג לציבור שהיא גדולה מאוד, לבין מחויבות ליחידים שלעומת הצלת ארץ הקודש מעבודה זרה חשובה יותר. ב. אין היהודים בחוץ לארץ עוברי עבירה כי הם לא הגיעו לגלות מחמת עצמם אלא בגזירת ד'. אמנם, בימינו שיש אפשרות לעלות לארץ בוודאי הם מפסידים מצוה גדולה מאוד, ואף על פי כן יש לנו אחריות לדאוג להם. ג. נכון שמותר לומר דברי אמת ולא לחשוש מפני רשעים בתנאי שרוב הציבור מסכים איתנו. כי נאמר בחז"ל כי יש מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע. אמנם מה שאתה מציע הוא לא לומר שצריך אלא לאבד בפועל, ועל זה אין ספק שהממשלה ובית המשפט יגייסו צבא ומשטרה וילחמו בכל מי שינסה לפגוע בנוצרים והנזק לשומרי התורה יהיה גדול יותר. נוסף לכך הם עלולים לבנות מחדש את כנסיות הגויים בכסף של ישראל וכבר היה מעשה כזה בירושלים ובמקום כנסיה נידחת בנו להם כנסיה מפוארת ופרסמו את שמם יותר ממה שהיו לפני כן.