שלום הרב, האם נכון להגיד שמעשים עם תוצאה ודאית הם גם ברצון ה’? למשל אם שכבתי על המיטה בידיעה שיש סיכוי גבוה שאירדם, נרדמתי ופספסתי פגישה חשובה - האם אפשר להגיד שה’ רצה שאפספס את הפגישה ושזה לטובתי? תודה רבה!

שלום וברכה, שאלה זו של ידיעה ובחירה היא מן השאלות הפילוספיות המפורסמות. אם רצון ה' כולל כל דבר וכל מעשה שיש בעולם אז היכן הבחירה שלנו, הרי וודאי שפספוס הפגישה זה לטובה, וכך ה' גלגל את המציאות, אז אולי אני לא אשם שנרדמתי, הקב"ה הוא זה שהפיל עלי את השינה? לומר דבר כזה זה מאוד מסוכן כי זה מוריד את כל האחריות של האדם ממנו, הן בפעולות יומיומיות פשוטות ונצרכות, הן בעשיית מצוות או חלילה עבירות, האדם יכול להגיע למצב שלא מתאמץ או מתגבר על שום תקלה , קושי, ניסיון שבא לידו כי הרי זהו רצון ה'? בפשטות אפשר לומר שוודאי לאדם יש בחירה גמורה אם להמשיך לשכב לישון או לא. ומאידך רצון\ ידיעת ה' הינם מוחלטים. אלא שבתוך רצון ה', אם הפגישה תתקיים או לא,שהיא כמובן לטובת האדם, ישנה בחירה לאדם באיזו דרך ילך, ולפי בחירתו של האדם הקב"ה מזמן לו אירועים שיעכבו אותו או יקרבו אותו לפגישה. כמובן כפי שכתבתי , נושא זה רחב מאוד ויש ללמדו בעומק בספרי ראשונים ואחרונים. ברכה והצלחה.