ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
שאל את הרב תורה, מחשבה ומוסר שאלות על ה'

י"ג מידות הרחמים באומות העולם

שאלה
שלום הרב. יום הכיפורים עורר בי תהיה לגבי הנהגת ה' את ישראל ואומות העולם, אולם המקורות שמצאתי רק סיבכו את התמונה. מהתפילה נראה שי"ג המידות שייכות לכאורה גם באומות העולם: "... כי אתה ה' אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ומרבה להיטיב, ומנהיג את העולם כולו במדת החסד ומדת הרחמים, ככתוב בתורת משה עבדך: ויאמר אני אעביר את כל טובי על פניך...". כך עולה לכאורה גם מספר יונה, וראיתי גם מי שציין כראיה את דחיית כיבוש הארץ מהאמורי לדור רביעי. מנגד, ראיתי רבנים שכתבו שי"ג המידות מייחדות דוקא את ישראל, והביאו למשל את דברי מיכה שלאחר י"ג מידות אמר "לשארית נחלתו", וכן דברי חז"ל אחרים. אשמח לשמוע לדעתך.
תשובה
שלום וברכה! ראשית אבהיר שאיני מתיימר להתעמק בסודותיהן של מידות הרחמים, אך אנסה להציע את הנראה לענ"ד על פי פשוטם של דברים. לכל מידה ממידות הרחמים ישנה משמעות מיוחדת משלה, אך המשמעות הכללית של פסוקים אלה, באופן פשוט, היא שהקב"ה אינו דן את בני האדם על פי מידת הדין במלואה, אלא נוהג עימם בחסד וברחמים גם כאשר הם חוטאים, ויחד עם זה אין הקב"ה מוותר על הצדק והדין. מצד אחד ה' הוא "רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד ואמת", ומצד שני "ונקה לא ינקה...". האם אופן הנהגה זה מיוחד אך ורק לישראל? – נראה בפשטות שלא. כך היא דרך הניהול הכללית של הקב"ה את העולם: מצד אחד הקב"ה מנהל את עולמו במידת החסד והרחמים ואינו מעניש את החוטאים באופן ישיר ומיידי, ויחד עם זאת הוא מפעיל לעיתים גם את מידת הדין ונפרע מן הרשעים. וכך מופיע בדברי חז"ל (עיין למשל בראשית רבה י"ב, טו) שאין העולם יכול לעמוד במידת הדין ולפיכך הקב"ה מנהל אותו בשיתוף של מידת הדין ומידת הרחמים. הדברים אמורים כמובן לגבי האנושות בכללה ולא רק לגבי עם ישראל. וכך מוצאים במדרש פסיקתא רבתי פיסקה מ': "...לעולם אין [אתה] בא עלינו בדין אלא במדת רחמים, אילולי כך לא היינו יכולים לעמוד אפילו שעה אחת... שנאמר ה' א-ל רחום וחנון. ולא לנו בלבד, אלא אף לאדם הראשון יציר כפיך, אילולי ששיתפת מדת רחמיך בשעה שדנת אותו לא היה עומד [אפילו] שעה אחת..." – המדרש משווה בין הנהגת הקב"ה את עם ישראל, שהיא במידות הרחמים ולא במידת הדין, ובין התייחסותו של הקב"ה לאדם הראשון, שאף היא היתה בשיתוף מידת הרחמים ולא במידת הדין בלבד. כך באופן כללי, לגבי המשמעות הכללית של מידות אלה. וגם לגבי המידות הפרטיות, אנו מוצאים לא פעם שהן מוזכרות לא רק כלפי עם ישראל אלא גם בתיאור הנהגת הקב"ה את אומות העולם: כפי שהבאת, בספר יונה (ד', ב) מופיעות כמה ממידות אלה בהקשר של רחמי הקב"ה על נינוה: "כִּי אַתָּה אֵ-ל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה". ביטויים נוספים הלקוחים מי"ג המידות מופיעים ביחס לנינוה בספר נחום (א', ג): "ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל כֹּחַ וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה...". דהיינו שאכן הקב"ה האריך את אפו ולא החריב את נינוה בימי יונה, אך אין הוא מנקה את החטא לגמרי, וכיוון שהם המשיכו לחטוא הקב"ה עומד כעת להביא עליהם חורבן. וכך אנו מוצאים במקורות רבים בחז"ל, שמזכירים מידות מי"ג מידות הרחמים בהקשרים הנוגעים לאומות העולם. כך למשל לגבי מידת "ארך אפים" (עיין למשל משנה אבות ה', ב; ברכות נ"ז ב; יומא ס"ט ב), לגבי מידת "ורב חסד" (עיין ראש השנה י"ז א; מדרש תנחומא פקודי ג') ועוד. יתרה מזו - כמה מדרשים מזכירים מידות ממידות הרחמים ואומרים במפורש שמידות אלה הן "לכל באי העולם" (עיין למשל אבות דרבי נתן נוסחא ב' פרק ל"ח; מדרש זוטא לשה"ש א). עם זאת, אכן בכמה מקורות מופיע שמידות הרחמים מיוחדות לעם ישראל. נראה שמקורות אלה כוונתם לשני עניינים: א. בגמרא (ראש השנה י"ז ב) נאמר שכאשר הקב"ה אמר למשה רבנו את י"ג המידות, הוא אמר לו "כל זמן שישראל חוטאין, יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם". דהיינו, שמלבד העובדה שהקב"ה מצידו מנהל את עולמו במידות הרחמים, יש גם אפשרות לבני אדם להזכיר את המידות הללו ועל ידי כך לזכות לסליחה ומחילה (כמובן, הזכרת המידות מצד עצמה אינה מספיקה, אלא צריכה לבוא כחלק מתהליך של תשובה). אפשרות זו ניתנה דוקא לישראל ולא לאומות העולם, שאינם מכירים את המידות ואינם יודעים להזכיר אותן ולבקש מחילה באמצעותן. ב. בכמה מדרשים רואים שגם מצידו של הקב"ה, המידות משמשות באופן מיוחד לישראל ולא לאומות (עיין למשל פסיקתא רבתי מ"ה; מדרש שוחר טוב צ"ג). אך לאור המקורות שהבאנו לעיל נראה שאין הכוונה לאמירה מוחלטת, אלא שכלפי עם ישראל הקב"ה נוהג במידות הרחמים יותר מאשר לאומות העולם. נראה שאין זה הבדל כמותי בלבד אלא הבדל מהותי. כך למשל, במקומות רבים בתנ"ך מופיע שעם ישראל לא יכלה ח"ו גם אם יחטאו (עיין למשל ויקרא כ"ו, מד-מה; דברים ל"ב; שמואל א י"ב, כב; יחזקאל כ'). הבטחה זו משמעה שגם כאשר ישראל חוטאים ועל פי הדין הם ראויים לכליה ח"ו, מובטח להם שהקב"ה ינהג עימם לפנים משורת הדין ולא יכלה אותם. ניתן לקשור זאת לי"ג מידות הרחמים, שנאמרו במעמד הסליחה על חטא העגל – על פי שורת הדין עם ישראל התחייב אז כלייה, אך הקב"ה מחל לישראל והתגלה למשה במידות הרחמים. לאומות העולם אין הבטחה כזו, ולפיכך אף שבאופן כללי העולם כולו מתנהל בחסד שמעבר לדין, ישנם גם עמים שעברו מן העולם.
עוד בנושא שאלות על ה'
שאל בהמשך לשאלה זו

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il