לכבוד הרב המשיב שליט"א, שלום. השו"ע בסימן שכ"ח סעיף מ"ב כתב שאסור להתעמל בשבת בגלל שזה גורם לו להזיע. ומבאר המשנ"ב, שאע"פ שאינו לוקח תרופות ולא שייך שחיקת סמנים, מכל מקום מכיון שיש לוקחים סממנים שגורמים זיע וזה נקרא מעשה רפואה, אסור. לפי זה, איך סוברת שיטה אחת בסימן שכ"ו סעיף ב שמותר להזיע בחמי טבריה? ולמה לא נאסר הזיע בחמי טבריה מאותה טעם שנאסרה ההתעמלות? בכבוד,

שלום רב לשואל היקר! מדובר כאן על שני עניינים שונים; א. הזיעה המדוברת בסימן שכ"ו, גזרו עליה חז"ל והיא הרחבה של איסור גזירת מרחצאות (ראה מ"ב סקל"ה ע"פ הגמרא בשבת מ.), ושיטת היש אומרים (שכ"ו ב') סוברת שבמקום שמותר הרחיצה, כמו בחמי טבריה, ממילא אין איסור להזיע שם (סברתם הובאה בב"י שכ"ו ב', ובמ"ב שם סקי"א). ב. ואילו בסימן שכ"ח העוסק בדיני רפואה, מדובר על אדם שעושה התעמלות בכח כדי להזיע, וכיון שמוכח שעושה לרפואה אסרו לעשות כן, אלא אם כן אין הדבר ניכר שעושה לרפואה, כגון שמטייל וכדומה, אין בכך איסור (מ"ב ש"א ס"ק ל"ו, ובפרט לדעת הרמב"ם שרק התעמלות המביאה לידי זיעה נאסרה שזו דרך רפואה, עיין בה"ל שכ"ח ד"ה כדי). והנה כיון שמדובר בשני איסורים שונים, משמע שבמקום שלא שייך איסור זיעה משום מרחצאות (כגון בחמי טבריה כנ"ל) אך שייך איסור זיעה משום רפואה, שמתכוון להזיע לרפואה - אכן נראה שיש לאסור לכל הדעות, שמוכח שעושה כן לרפואה (ראה שערי תשובה שכ"ו ב' בשם שו"ת מעיל צדקה, ועיין שם שהפנה לדעת המג"א שכותב מעין זה). בכבוד רב,