לכבוד הרב שלום וברכה! במבוא להלכות שבת המופיע בשמירת שבת כהלכתה, הוא כותב במבוא להלכות שבת בשם המהר"ח אור זרוע (סימן כח) בהגדרת המושג שינוי שהשינוי צריך להיות בגוף המלאכה דווקא. הוא מביא דוגמא (שגם היא בשם המהר"ח אור זרוע) שאם שמים קדירה על האש ע"י המרפקים זה לא נחשב שינוי מאחר שהמאכל מתבשל כרגיל ולכן זה לא שינוי בגוף המלאכה. האם דוגמא זאת לא בעייתית מאחר שישנה מחלוקת האם ההנחה היא האסורה או הבישול. הרב פרנק כותב בהר צבי או"ח סימן קכט בביאור הדעה שההנחה היא האסורה וז"ל :" ונמצא לפי"ז דכל מה שנעשה ממילא אין זה חלק מגוף האיסור, דגבי שבת רק על פעולה בידיים ממש קפדה תורה וגמר המלאכה אינה אלא בתורת תנאי" . אם כך האם למ"ד שההנחה היא האסורה האם זה לא יחשב שינוי? הרי מסתבר שכן. מה הרב אומר למעשה לדעות הללו, האם זה יחשב שינוי ?

לשואל, שלום וברכה ויישר כוח על עיונך בהלכה! לשון שו"ת מהר"ח אור זרוע (סימן לא): "... ולפי דבריו נראה דלגבן ע"י שינוי שרי כגון שלא ישים החלב בבגד פשתן כדרך שעושין טברוג אלא בבגד צמר או שינוי אחר. וגם נ"ל שאין שינוי מועיל אלא כשגוף המלאכה נעשית ע"י שינוי, כמו יונק, דהוי כלאחר יד וכיוצא בזה. אבל אם היה בשבת ומעמיד קדירה אצל האש כלאחר יד, וכשהיא מתבשלת אין שום שינוי - היה חייב. ועתה ניחא מההיא דשונין את הקמח אגבא דפתורא, ולא מרקדין, דאין שום שינוי נעשה בהרקדה, שכדרכו הוא מרקד, רק שנופל על השולחן ולא תוך כלי. אבל אם היה עושה גוף ההרקדה על ידי שינוי הכי נמי דשרי". תמצית דבריו: לגבן בעזרת בגד שונה, או להניח את הקדרה כלאחר יד, או לנפות את הקמח מעל גבי שולחן - אינו נחשב שינוי. לעומת זאת יניקה היא דישה כלאחר יד. השאלה היא מה המוקד של חילוקו: אפשר להבין שהוא בוחן את התוצאה: הגיבון בעזרת בגד שונה או הנחת הקדירה כלאחר יד או ניפוי הקמח מעל השולחן אינו משנה את איכות התוצר של המלאכה. הגבינה היא אותה גבינה, וכן הבישול והניפוי מתבצע באותה איכות. לעומת זאת חליבה על ידי יניקה בפה האדם שונה בתוצאה, כי קצב החליבה איטי יותר, וגם החלב לא ניכר לעין בפני עצמו אלא נבלע בגוף האדם. אפשר להבין אחרת, שהוא לא בוחן את התוצאה אלא את הפעולה העיקרית והחפץ העיקרי שבהם נעשית המלאכה, האם בהם המלאכה נעשתה כדרכה או בצורה משונה. הגיבון מתבצע על ידי החומר המגבן, ואילו הבגד משמש רק כמעטפת וכלי קיבול, ולכן שינוי הבגד אינו שינוי. הבישול מתבצע על ידי האש, והצורה שבה האוכל הגיע אל האש אינה מהותית. הניפוי מתבצע על ידי הנפה, ולכן שינוי בכלי שקולט את הקמח אינו שינוי. לעומת זאת החליבה מתבצעת בדרך כלל בידיים, ולכן חליבה ע"י יניקה בפה היא שינוי. נראה לי שהתשובה לשאלתך תלויה באפשרויות הללו. ברור שגם לפי הדעה שמלאכת הבישול היא ההנחה על האש, מדובר על הנחה שיוצרת תוצאה של בישול. לכן אם בוחנים את השינוי במבחן התוצאה, כפי שהצעתי באפשרות הראשונה, הנחת הקדירה בצורה מוזרה איננה שינוי כל עוד היא לא משנה את התוצאה, אפילו אם המלאכה היא ההנחה. לעומת זאת לפי האפשרות השניה, שהמבחן לשינוי הוא בחפץ העיקרי שבו נעשתה המלאכה, נראה שהצדק אתך, שקביעתו שהנחה כלאחר יד איננה שינוי מלמדת שלדעתו מוקד המלאכה הוא פעולת האש. מצאתי בספר 'אמרי דבש' (מאת קרובי הרב דוד שטיגליץ, מופיע כנספח לספר 'צל"ח החדש', עמ' נט) שהבין את המהר"ח או"ז כאפשרות השניה, וביאר בפשטות שיש חילוק בין מלאכת בישול למלאכת זורע, שבמלאכת בישול פעולת האש היא המלאכה, ולכן שינוי בצורת ההגשה לאש איננו שינוי, ואילו במלאכת זורע צידד ששינוי בצורת ההשלכה של הזרעים לקרקע הוא שינוי. לעומת זאת בספר אורחות שבת (ח"ג עמ' רעא) הסביר את המהר"ח או"ז כאפשרות הראשונה. וראיתי בספר 'ויען שמואל' (חי"ט עמ' תע) שהקשו עליו מדברי המהר"ח או"ז על החליבה, שכן החלב לכאורה נשאר אותו דבר בכל צורת חליבה, אבל לענ"ד אינו מוכרח, כפי שהתבאר, שיש שינוי בכמות החלב ובצורת הופעתו לפנינו. מלשונו איני רואה הכרעה ברורה בין שתי האפשרויות בהבנת דבריו, אלא שההבנה הראשונה שתולה זאת בתוצאה מוקשית לכאורה מדין הוצאה מרשות לרשות בשינוי, כגון במרפקו, שפטור אע"פ שאין שום שינוי בתוצאה, והחפץ הגיע למקומו בשלמותו. וראיתי באורחות שבת שם שהקשה כך, ותירץ שאולי הוצאה שונה משאר המלאכות כי היא "מלאכה גרועה" כמ"ש תוס' בתחילת מסכת שבת, ולכן אין חייבים עליה אלא כשנעשתה בדיוק כמו במשכן. אולי אפשר לתרץ אחרת, שמן הסתם בעקבות השינוי בצורת ההוצאה היא התעכבה קצת, כי אדם שמוציא בצורה מוזרה הולך יותר לאט, וזה נחשב כשינוי בתוצאה. אגב, ראיתי מעירים שבשו"ת מהר"ח או"ז סי' קצט נראה שסובר אחרת, שאין חילוק בין סוגי השינוי, עי"ש.