שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • דרכי הגאולה

איך להתייחס באמת למדינת ישראל וליום העצמאות

undefined

הרב אוריאל טויטו

ח תמוז תשפ"א
שאלה
שלום וברכה, בגלל כל מה שקורה עכשיו עם הממשלה הארורה שעתידה לקום, אני רציתי לשאול אתכם על שיטתכם העיקרית ביחס למדינה. ונראה לי שהדבר הכי בוטה בנושא הזה הוא חגיגת יום העצמאות, שזה הסמל הבולט בעיני ל"פולחן המדינה" שקיים במובן מסוים במגזר הדתי לאומי. אכן, אם הבנתי נכון, לפי שיטתכם ולפי שיטת העולם הדתי לאומי בכללו, יום העצמאות הינו חג חשוב מאוד שבו צריך לומר הלל עם ברכה ולשמוח בשמחה רבה ובטוב לב. עם זאת, אני מודה שאני לגמרי לא מבין איך יש קשר בין היום הלאומי הזה לבין התורה והדת. אכן, גם אם היינו מודים שעצמאות ישראל והמלחמות שבו ניצחנו את אויבינו היו מעין נס שהציל מספר לא מבוטל של יהודים ושאנחנו צריכים איכשהו להודות לה על כך, הבה נהיה כנים ומציאותיים: מדינת ישראל היא הגורם הגדול ביותר לאנטישמיות כיום בעולם ! כמה יהודים גורשו מאדמותיהם כמו זבלים בגלל הקמת המדינה הזאת ?! וגם בתקופתנו, אנו עדיין מוקפים באויבים ונשארים המדינה היחידה בעולם המאוימת רשמית בהכחדה (על ידי איראן, חיזבאללה או חמאס) ! אין מקום יותר מסוכן ליהודי בעולם ממדינת ישראל, כי המקום שבו מתו הכי הרבה יהודים בעולם מאז השואה הוא במדינת ישראל ! בנוסף, רוב רובה של ירושלים העתיקה וכל שטחי יהודה ושומרון נחשבים לא לגיטימיים ברשותנו על ידי כל אומות העולם ואפילו על ידי בית המשפט העליון שלנו (בג"ץ). שלא לדבר על העובדה שהמקדש רחוק מלהיבנות : אנחנו אפילו לא יכולים לצעוד בשקט בהר הבית ולהתפלל בתור יהודים ! ואם כן עושים את זה, אנחנו חוטפים רקטות מהחמאס על הראש ! ובתוך הכנסת עצמה, אותה "מלכות ישראל" שחזרה לעמנו, יושבים תומכי טרור שמכריזים ללא פחד על זה שהם מגינים על העם הפלסטיני ועל המקום הקדוש אל-אקצא מידי היהודים ! אז נו באמת איזה עצמאות יש לנו ? איזה "עם חופשי בארצנו" יש לנו ? בתאוריה, "עצמאות" היא כמובן רעיון מצוין, אך בפועל עדיין ציריכם ברצינות להיכנס לפרספקטיבה, הן מפני השנאה שהמדינה מעוררת בעולם, והן מפני הסכנה שהיא מהווה ליהודי התפוצות וישראל, והן בגלל חוסר היציבות הצבאית והפוליטית של האזור, העמימות של ריבונותנו בשטח והלחצים של המעצמות הגדולות על מדיניות החוץ והפנים שלנו. זאת ועוד, עצם החגיגה של יום העצמאות זהה בעצם ממש לכל חג לאומי אחר של מדינות אחרות, כגון 14 ביולי לצרפתים וה-4 ביולי לאמריקאים למשל. אכן, יש ביום הזה: ?- המנון לאומי שבו לא מופיע שמו של ה או אזכור כלשהו של התורה ?- תאריך היסטורי של הצהרת עצמאות שהוכרזה על ידי איש ללא ספק ראוי להערצה בהיבטים רבים, אבל גם חילוני עמוק ומתנגד לדת (דוד בן גוריון) ?- הצהרה שגם בה לא מוזכר את שמו של ה (לכל היותר "צור ישראל" כפשרה של הרגע האחרון עם הדתיים) ?- מצעדים צבאיים המבקשים להפגין אך ורק את כוחנו ועוצמתנו בעיני העולם בלי להודות לה אף פעם על כך. יתר על כן, כל אלה שבנו את המדינה הזאת (הרצל, נורדאו, זבוטינסקי, ויצמן, בן גוריון וכו) היו חילונים מובהקים, שלא לומר אנטי-דתיים ידועים לשמצה שרצו להפוך את עם ישראל ככל הגויים ולהעביר את כל הדתיים על דתם. גם היום מערכת החינוך במדינה חילונית ברובה, הצבא מלא בקלילות ובפריצות, וחוקי המדינה נעים יותר ויותר לכיוון החילוני ולא לכיוון ההלכה, כמו שעוד נראה עם הצעת החוק של נישואים אזרחיים, נישואים חד-מיניים, פתיחת המשק בשבת, תחבורה בשבת, הכרת הרפורמים וכו. זאת ועוד, האם ראינו אי פעם בהיסטוריה שלנו שריבונות על ארץ ישראל נחגגת ? האם יש חג המנציח את כניסת העם היהודי לארץ כנען ? או כשיהושוע ניצח במלחמה נגד 31 המלכים ? או כשמשחנו את המלך הראשון, שאול ? או כשדוד המלך כבש את ירושלים מידי היבוסי ? לא ! אף אחד מהחגים היהודיים לא חוגג את זה, פשוט כי אין לזה ערך דתי כלשהו. כל זה מסביר היטב מדוע כל גדולי התורה המפורסמים ביותר התנגדו רשמית לציונות החילונית כמו הרב וסרמן, הרב מבריסק, הרב יהושע לייב דיסקין, הרוגצובר, הרב חיים עוזר גרודזינסקי, החזון איש, האדמו"ר מסאטמר, האדמור מויזניץ, כל רבני העדה החרדית כמו הרב זוננפלד, והרשימה עוד ארוכה כפי שאתם בטח יודעים. אם כך, אני תוהה בכנות איך אתם עדיין יכולים לראות איזשהו ממד דתי במדינה הזאת ? להחשיב אותה כגאולה או אתחלתא דגאולה כלשהי כשרואים את המצב הנוכחי בלי דעות קדומות ? איך אפשר לומר ברכה עם שם ומלכות על מדינה כזו שמראשיתה ועד היום מונהגת על יד אפיקורסים שונאי תורה, שלטון הערב רב ממש !? האם בעבר נראה לכם שחז"ל היו חוגגים עצמאות שהייתה מושגת על ידי המתייוונים, הצדוקים, הבייתוסיים או הנוצרים הראשונים ? וגם אם תמצאו לי איזשהו קשר דתי מתוחכם, האם די בזה כדי לבטל את דיני העומר שכל העם היהודי שמר במשך מאות שנים על זכר מותם של 24,000 תלמידי רבי עקיבא והאובדן העצום של תורה שהתרחש אז. האם בכך אתם לא מבטלים בעקיפין את זכרם וזכר התורה שנאבדה ? בתודה מראש על תשובותיכם.
תשובה
שלום לך, התשובה לשאלותיך הרבות מתחילה מן ההבנה שהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא מצווה של תורה. כך פסק הרמב"ן (בהגהותיו לספר המצוות לרמב"ם, עשין, השמטה ד) וכך פסק הרמב"ם (בהלכות מלכים), וכך כתבו כל הפוסקים, כפי שציין בפתחי תשובה (אבן העזר, סימן עה, ס"ק ו): "וא"כ כל הזמנים שוים לקיום מצוה זו [=מצוות יישוב הארץ] וכן מבואר מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים". וכשם שאת כל המצוות יש לקיים בשמחה, כך את מצוות יישוב ארץ ישראל אנו מקיימים בשמחה, ושמחים ביום העצמאות של המדינה, לא רק על מה שיש בה, אלא על עצם קיומה, שכאמור, הוא מצווה של תורה. כמובן, שבנוסף לשמחה על עצם קיומה של המדינה, אנו מחוייבים להודות לקב"ה על כל הטובה שבאה לעם ישראל בזכות הקמת המדינה. באלף השנים שקדמו להקמת המדינה, מליוני יהודים נטבחו, נאנסו, נרצחו וגורשו מבתיהם. לא היה יום שאין קללתו מרובה משל חברו. ואיש לא נענש על פגיעתו ביהודים. וכעת, בזכות מעמדה של מדינת ישראל, חיי יהודים בכל העולם ניצלים, וכל מי שפוגע ביהודים יודע שיבוא על עונשו. רק בחודש האחרון ראינו רוצחי יהודים מתחבאים כעכברים במחילות וביובים של עזה, מפחד ידו הארוכה של צבא היהודים - האם על כך לא צריך להודות לקב"ה? גם עולם התורה פורח, ובמדינת ישראל יש לומדי תורה, יותר ממה שהיה בכל המאה השנים שקדמו להקמתה, גם יחד. זה נכון שיהודה ושומרון ואפילו חלקים מירושלים אינם מוכרים על ידי אומות העולם כחלק מהמדינה, אבל לפני קום המדינה גם כל שאר חלקי ארץ ישראל לא היו מוכרים על ידי העולם כשייכים ליהודים. ובזכות מדינת ישראל, רוב העולם מכיר בכך שרוב ארץ ישראל שייכת ליהודים. אז לא הכל שלם, ויש עוד הרבה מה לתקן, אבל יש גם הרבה טוב, ומי שלא מודה עליו, הוא כפוי טובה כלפי הקב"ה, שנתן לדור שלנו טובה גדולה, מה שלא נתן להרבה דורות שחיו לפנינו. אנחנו נמצאים במצב שבו אור וחושך משמשים בעירבוביה, יש צדדים טובים ויש גם קשיים. וכל אחד בוחר את מה הוא רוצה לראות. יש מי שבחר להתמקד בטוב שבמדינה, ומודה עליו לקב"ה, ויש מי שבוחר להתעלם מכל הטובה, ולהתלונן ולשאול, למה לא הכל מושלם? מדינת ישראל אינה הגורם הגדול לאנטישמיות בעולם. להפך, המדינה היא הההצלה מפני האנטישמים. לפני קום המדינה אנטישמים רצחו יותר משישה מליון יהודים. וכעת אפילו אם האנטישמים רוצים לרצוח יהודים, הם לא יכולים, בגלל שהקב"ה נתן לנו את הכוח להגן על חיי יהודים. האם על כך לא ראוי לומר תודה לריבונו של עולם? אני ממש לא מבין איך ניתן להשוות בין יום העצמאות, שהוא יום ששמחים על בו על קיום מצווה מדאורייתא, ומודים בו לקב"ה על כל הטוב שנתן לנו, ליום הבסטליה, שהיה יום של שפיכות דמים מיותרת. להודות לקב"ה זה כבר לא ערך של תורה? אתמהה. אגב, יום העצמאות הוא לא יום של חולין, אלא יום של מצווה. יהודים בכל העולם קבעו ימי זיכרון והודאה והלל, לניסים שארעו להם, לבניהם ולבני בניהם, עד סוף כל הדורות. ולחלק מן הדעות זו מצווה מדאורייתא (חת"ס), או לפחות מדרבנן (הנצי"ב) לעשות כך. וכך יש לנהוג גם בנס הגדול של הקמת המדינה והצלת היהודים שחיים בארץ ישראל מטבח נורא. ואכן, גם בבית ראשון ובבית שני קבעו ימים מיוחדים לזכרון הניסים הגדולים שהקב"ה עשה לעם ישראל. חלקם נאספו יחד במגילת תענית, שהיא מגילה המציינת את הימים בהם חייבים היו להודות לקב"ה על הניסים שעשה עמנו. וכמובן שקבעו ימי הודאה והלל על עצם הקמת מלכות ישראל. כפי שמסביר הרמב"ם (הל' חנוכה, פרק ג') שחג החנוכה נקבע כימים של הודאה והלל על הקמת מלכות בית חשמונאי. וגם בבית ראשון קבעה התורה חג, על יציאתנו מעבדות ומן הגלות (במצרים), הוא חג הפסח. ואכן, יהושע חצה את הירדן בי' בניסן, ומיד אחר כך חגגו ישראל את החג הפסח, שבו הם הודו על היציאה ממצרים, שמטרתה הייתה הכניסה לארץ ישראל, והקמת שלטון יהודי בארץ. זה נכון שאת המדינה הקימו חילונים. אבל בזה אשמים לא מעט הדתיים, שעמדו מן הצד וסירבו לשתף פעולה עם בוני המדינה. אילו היו הדתים נכנסים תחת עול הקמת המדינה, יתכן והרבה דברים שהזכרת בשאלתך, היו נראים היום אחרת. מכל מקום זהו היסוד, לראות את חסדי ה' איתנו, ולא רק את השלילה. ולהבין את ערכת הדתי - תורני של המדינה [=שעמדנו רק על חלקו]. ומתוך כך לשמוח בישועתו של ה'. בברכה אוריאל טויטו
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il