שלום וברכה, בתקופה זו, מי שמתפלל מחלון ביתו עם מנין בחניה ולא רואה את המתפללים אלא שומע. כשהקהל נופל אפים בתחנון (לשיטת ספרד, אשכנזי) האם למרות שלא יודע ולא רואה האם הציבור נופל על פניו ובימי שני ובחמישי לא רואה את ספר התורה. האם יש ליפול על פני תוך (על היד) או יש לשבת ללא נפילה אפים כלל? ישר כח ותזכו למצוות

שלום רב. ניתן לעשות נפילת אפיים בבית הסמוך למניין קבוע אף שמדובר בשמיעה בלבד. מקורות: כתב רבנו הרמ"א בשם האגור: "וחצר ביכנ"ס הפתוח לביכנ"ס, או בשעה שהציבור מתפללין אז אפילו יחיד בביתו אומר תחינה בנפילת אפיים". וביאר המ"ב (שם סקי"ג) שחצר בית הכנסת, היינו שבעת התפילה בחצר פתח בביכנ"ס פתוח ואפשר לראות את הארון קודש, מה שאין כן בצידי ביכנ"ס או מול פתח ביכנ"ס אם הוא נעול. וכתב המהרש"ם (דעת תורה ב' ד"ה וחוזר) שהוא הדין שחלון מחבר. ולגבי סוף דברי הרמ"א שגם יחיד הנמצא בביתו אומר תחינה בנפילת אפיים, כתב המ"ב (שם סקי"ד) שזה דוקא אם אין טינוף כלשהו המפסיק בין ביתו של היחיד לבין בית הכנסת שבו מתפללים. כמו כן כמה יש פוסקים שכתבו להקל ליפול אפיים, אם יש במקום התפילה ספרי קודש, וזה אפילו כשאין במקום זה ס"ת (ראה פסק"ת סי' קל"א הערה 69). לגבי צירוף למניין ע"י שמיעה, כתב מרן השו"ע (נ"ה י"ג), שצריך שיהיו כל העשרה במקום אחד, וביאר המ"ב (שם סקמ"ח) בשם האחרונים, שאפילו אם אינם רואים אלו את אלו, כיון שהם בבית אחד, הבית מצרפם. והנה בשו"ת משנה שכיר (ח"א סי' י"ב) להקל, שמספיק שמיעה, ואפילו המרחק רב, אולם סייג שלא תפסיק ביניהם רשות אחרת כגון כביש או שביל, וכפי שמבואר בשו"ע לגבי צירוף לזימון (סי' קצ"ה א'). ואילו בשו"ת מנחת יצחק (ח"ב סי' מ"ד) כתב להחמיר, כיון שלמקום פתוח אף שהוא רשות אחת, אין גדר של בית לעניין זה, עיין שם. ולגבי נפילת אפיים בבית הסמוך למניין קבוע בחניה, שגם מוציאים בו ס"ת, נראה להקל על בסיס דברי רבנו הרמ"א. ובפרט שנפילת אפיים שנוהגים בני אשכנז אינה הנפילה שהיתה בעבר ואינה המזמור שעליו דברו חז"ל. וכיון שדין זה מדרבנן, המיקל יש לו ע"מ לסמוך, אולם ודאי שלכתחילה אם אין צורך ממשי להתפלל במניין באופן זה, אין לסמוך על שמיעה בלבד, אלא להצריך גם ראייה. בברכה רבה,