קראתי את תחילת דברי ה'רבנו בחיי' על הביטחון, ורציתי להבין מספר דברים. מה הקשר בין בטחון וכניעה? האם הציווי לבטוח ב ה' קשור בהתמדה בתפילה בכל רגע או במעשים שלי או פשוט בידיעה שהקב"ה נוכח ומשפיע טוב אך מה לעשות ועדיין מתגנבת תחושת חרדה

שלום לך, מידת הביטחון היא, על פי הסברו של רבנו בחיי, היא התחושה הפנימית שחש לאדם, שחייו מסורים בידי מי שיכול לעוזר לו ורוצה לסייע, אפילו יותר ממה שהאדם עצמו מסוגל להועיל לעצמו. מי שחש בתוכיות נשמתו שהקב"ה דואג לו ומכוון את הכל כדי להיטיב עמו, הרי הוא מקבל בהבנה את כל מה שבא עליו, מתוך ידיעה שמי שמביא עליו את תהפוכות חייו, עושה זאת לטובתו ולמענו. מי שקנה את מידת הביטחון מכניע את עצמו לפני הקב"ה, בגלל שהוא רואה בכל פעולותיו של האל, דאגה ושמירה עליו. הצורך לבטוח בה' בא לידי ביטוי גם בתפילה וגם בעבודת ה', אבל בעיקרו הוא מצוי בתודעה של האדם, בהבנה של האדם שמה שהקב"ה מביא עליו, נעשה לטובתו [=אם אם הוא כאוב לעיתים], והפנמה והנכונות לקבל את גזירת ה' מתוך תחושה שהיא הדבר הנכון עבורו. בברכה אוריאל טויטו