בשנים האחרונות נמכרים רשתות של קנים המחוברים ביניהם עם חוטי ברזל. בירור שעשיתי עולה שרשתות אלו מיוצרות ללא כוונה ליעוד או שימוש מיוחד אלא שכל קונה יכול להשתמש בהם למטרותיו הוא (גדר לחצר, מחיצה בין חדרים, מחצלת נוי ועוד). השאלה היא האם אין חשש שאם קונים את הרשתות למטרת סכך לסוכה הקנים יקבלו טומאה בגלל שהחיבור בין הקנים הוא עם חוטי ברזל ולכן יאסר השימוש בהם כסכך?

שלום וברכה, אם הקנים עומדים אף ללא חוט הברזל, והחוט רק עוזר לסדר אותם - הרי שהחוט לא 'מעמיד' את הסכך ואין בעיה. במקרה שהקנים לא עומדים על הסכך ללא חוט הברזל - הרי שהחוט מעמיד את הסכך. הדין הוא שלכתחילה לא מסככים את הסכך בדבר הפסול לסכך בו. אמנם מעיקר הדין ניתן לסמוך על המקילים והסוכה כשרה, ואפשר לברך על האכילה בה. ישנו עצה לצאת ידי המחמירים - ניתן להעמיד קרשים המחזיקים את הקנים. לאחר העמדת הקרשים נוצר מצב שהקנים יכולים לעמוד על ידי הקרשים אף אם לא היה להם חוט ברזל. נמצא שחוט הברזל אינו מעמיד את הסכך, וניתן להשתמש ברשת קנים לסכך לכתחילה. אף על פי כן על מנת לצאת מכל הספקות - טוב להשתמש בסכך ללא חוט ברזל אם אפשר. מקורות והרחבה: בתחילת ייצור ה'סכך לנצח' היו משתמשים בחוט שאינו כשר לסכך בו לחבר את הקנים. היו פוסקים שפסלו סכך זה משום החוט המעמיד את הסכך. לעומתם הורה מרן הגר"א שפירא זצ"ל שאף אם החוט מקבל טומאה הוא לא פוסל משום שהוא אינו מעמיד ומקיים את הסכך, אלא רק מסדר את הקנים בסדר מסוים (מקראי קודש לרב הררי עמ' רסז, ע"ש). ועיין בילקוט יוסף (סי' תרכט, עמ' רצג) שסכך העומד על הסוכה אף ללא המעמיד - אף שאינו עומד ברוח מצויה ללא המעמיד, והמעמיד עוזר שלא ייפול ברוח מצויה, אינו נחשב מעמיד. רק אם הסכך אינו עומד כלל על הסוכה ללא המעמיד דינו כמעמיד. והביא שכן כתבו שבט הלוי, בצל החכמה ועוד. (והביא משו"ת בצל החכמה שאף שהסוכה אינה כשרה בזמן שהרוח נושבת, הרי הסוכה חוזרת לכשרותה ברגע שתיפסק הרוח ואין חשש של תעשה ולא מן העשוי ע"ש). לגבי העמדת סכך בדבר המקבל טומאה ראה שער הציון (תרל, ס"ק ב) שגם לדעת המחמירים מדובר בדרבנן בעלמא, ובודאי יש לסמוך על דעת המקילים בזה. אכן לכתחילה נכון להזהר בזה לצאת ידי כל הדעות. כעין זה כתב בחזון עובדיה (עמ' מד והלאה) שטוב לחוש לכתחילה להיזהר שלא להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה. לדעת ערוך השולחן (תרכט יח) ניתן להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה לכתחילה. יש לציין שמסתבר שחוט הברזל אינו מקבל טומאה משום שהוא אינו כלי (דבר חברון או"ח תקפב, וכן ראה חזון איש יו"ד קכו, ס"ק ח). אולם למעשה אין נפקא מינה לענייננו אם החוט מקבל טומאה, שבכל מקרה לכתחילה לא מעמידים את הסכך בדבר שאסור לסכך בו אף שאינו מקבל טומאה, וחוט ברזל אינו ראוי לסכך בו (דבר חברון שם). על כל פנים לכתחילה טוב להחמיר שלא לסכך בסכך העומד על ידי חוט ברזל. אולם יש פתרון להניח קרשים ובכך הקנים יעמדו אף ללא החוט (כך השיב לי הגר"ד ליאור שליט"א שנה שעברה שנת תשפ"ג. שוב מצאתי שכבר כתב כן באתר ישיבה, וכן כתב בילקוט יוסף שם, סוף עמוד רצב, שו"ת ישיב יצחק ח"ט עמ' קיא בשם קובץ מבית לוי ח"ד עמ' כא, בית דוד עמ' פח). אמנם בחוט שני (סי' תרכט, סע' ז, עמ' ריב) כתב שאם מעמידים את הסכך על ידי מסמרי ברזל ומסמרי עץ צריך קודם לחבר את המסמרי עץ ורק אחר כך לחזקם על ידי מסמרי ברזל ולא להיפך, שאם מקדים את המסמרי ברזל הרי הם המעמידים את הסוכה ומה לי שמוסיף אחר כך עוד מסמרי עץ. וכן הדין סכך כשר שחיברם בחוטים שאינם דבר שגידולו מן הארץ או שמקבלים טומאה, לא מהני שמוסיף עליהם קורות עץ על הסכך שיהיו הקורות עץ מעמידו, דהוי מעמידו בדבר שפסול לסכך בו. עכ"ד. לכאורה יש עצה לצאת ידי שיטת החוט שני אם לאחר ששם את הסכך ואז את הקרשים, ירים את הקרשים והסכך ביחד ואז יוריד בו זמנית את הקרשים והסכך. וצ"ע.