א. האם יש עניין לחגוג יום הולדת לפי התורה? ב. האם ב-כג ניסן מותר לחגוג יום הולדת ולשיר בציבור?

שלום וברכה, מזל טוב! א. יש עניין לשמוח ביום הולדת, ולהודות לה' על הזכות לסגור מעגל של שנה, ולהתחיל שנה חדשה. גם דבר יפה הוא לתת 'מקום' לבן משפחה או חבר ביום הולדתו ולהראות לו שהוא חשוב בעינינו. כך כתב הבן איש חי (ראה יז): " ויש נוהגין לעשות בכל שנה את יום הלידה ליום טוב וסימן יפה הוא וכן נוהגים בביתנו". וכן הרבי מלובביץ זצ"ל המליץ ביום ההולדת להתוועד יחד בני הבית, או חברים וידידים מתוך שמחה של תורה ושמחה של מצוה כשבח והודיה לה'. עוד המליץ הרבי מלובביץ שאם אפשר, טוב לברך ביום ההולדת "שהחיינו", על פרי או בגד חדש, לערוך חשבון נפש ולקבל קבלה טובה לקראת השנה הבאה. אמנם מי שלא עושה עניין כלל מהיום הולדת זה בסדר גמור. אין שום חובה בכך. יש מגדולי ישראל שהעידו שלא ראו שאבותיהם שהיו גדולי עולם עשו עניין כלל מיום הולדת (הרבי מקלויזנבורג, הרב חיים קניבסקי). ב. אפשר לחגוג יום הולדת עם עוגה וכדומה, ואפשר לשיר יחד. אך אין לנגן או להשמיע מוזיקה. מקורות והרחבה: א. מצאנו במדרש "שכל טוב" (בראשית מ, כ) שנהגו לשמוח ביום הולדת. זה לשון המדרש: "אמר רבינו מנחם בר"ש: רוב בנ"א מחבבים אותו היום שנולדו בו ושמחים בו ועושים משתה". [ועיין גם בפירוש המצודות על הושע (פ"ז, פ"ד). וע"ע בפירוש המלבי"ם שם]. ובירושלמי ראש השנה (פ"ג הל' ח'), מבואר שיש לאדם מזל גדול ביום הולדתו ועל כן העמלקים בחרו דווקא לוחמים שהיה להם יום הולדת ביום המלחמה נגד ישראל. זה לשון הירושלמי: "רבי יהושע בן לוי אומר: "עמלק כושפן היה, מה היה עושה, היה מעמיד בני אדם ביום גינוסיא שלו, כלומר לא במהרה אדם נופל ביום גינוסיא שלו, מה עשה משה עירבב את המזלות". אמנם הגר"ח קנייבסקי הסתפק שאולי רק לגויים יש מזל ביום הולדתם ולא לישראל (כל משאלותיך עמ' קסז). אך מצינו שכמה וכמה מגדולי ישראל כתבו שגם לישראל יש מזל ביום הולדתם. נזכיר כמה: במדבר שור למרן הגראי"ה קוק (עמ' סה) למד מהירושלמי הנ"ל גם על מזלם של ישראל. וכן בפירוש חומת אנך לחיד"א (ח"א קהלת פ"ג אות יא') על הפסוק "עת ללדת", הביא בשם אביו הגאון רבי אברהם יצחק ש"שעת הלידה הוא מזל בריא וחזק". ובספר דברי חלומות לרבי צדוק הכהן מלובלין כתב וז"ל: "כי היום שהאדם נולד בו אז הוא בתוקף מזלו, ואין לו לירא באותו יום בכל שנה משום דבר שיורע מזלו אז". ובספר בן יהוידע (ברכות כח:) כתב: "דידוע שיום הלידה יהיה המזל של האדם חזק בו ומוצלח. על כן נוהגים שכל אדם יעשה יום הלידה יום טוב לעצמו". אמנם מצינו שהאדר"ת (בספרו נפש דוד) הסתייג מחגיגת יום הולדת וז"ל: "בכל לבי כעסתי על המברכים, לברכני ביום הולדתי ולשמחני בו, ומרגלא בפי מעודי שלא מצאנו שמחת יום הולדת בספרינו הקדושים רק בלידת פרעה לבד, ודבר זה אינו לרוח עם קדוש המקובל אצלינו, ונוח לו שלא נברא משנברא, וא"כ למה נשמח ביום הולדתינו, בטרם ידענו שהועלנו בבריאתנו, ורק צדיקים יכולים לשמוח כדברי התוס' (ע"ז ה', א' ד"ה שאלמלא), אבל אנחנו מה חיינו מה מעשינו ומה צדקותינו". הרי שהאדר"ת כתב שאין לשמוח ביום הולדת שהרי אמרו בעירובין (יג:) : "ת"ר שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא עכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו". אך יש להעיר שקשה להבין את דברי הגמרא בעירובין כמשמעות הפשוטה שלא טוב לאדם שבא לעולם. שהרי הקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה ומצוות "לטוב לנו כל הימים" (דברים ו כד). וה' רצה לזכות אותנו כמבואר במשנה מכות (ג טז): "רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר (ישעיה מב, כא) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר". ע"ש בפירוש הרמב"ם וברטנורא. הגאון רבי יהונתן אייבשיץ ביערות דבש (חלק ראשון דרוש טז) ביאר את הגמרא בעירובין שאין הכוונה 'נוח' לאדם, במובן של טוב אלא מלשון נוחות, אך ודאי שזה לטובתנו. וז"ל: "והדבר תמוה, כי לפ"ז נמצאת בריאת אדם לרעתו, ח"ו לפועל טוב שיפעל רע, והאיך נברך על שיצר את האדם בחכמה אם להרע לו, אבל הענין כך הוא, כי בהא פליגי אם נשמתו של אדם יורדת ברצון לגוף העכור, או בעל כרחו כי איננה יודעת כל העתידות, ולא מצאה חקר אלהות על בוריה, וטוב לה שלא נבראה, אבל הקב"ה הוא יודע שהוא לטובה הוא בוראה, וכופה לנשמה לילך בזה העולם, וכמאמרם [אבות סופ"ד] בעל כרחך אתה נולד, וזו היא הכונה שנחלקו, כת אחת סוברים שהנשמה הולכת באהבה ורצון לזה העולם, וכת שניה סבירא ליה נוח לה שלא נבראה משנבראה, ולדעתם לא היתה מסכימה להברא, אבל מה נפקא מינה בדעתה, הקב"ה הוא מכריח, כי הוא יודע שהוא לטובתה והטיב לה בזה. לכן עכשיו שנברא, יפשפש במעשיו לעשות נחת לקונו". על כל פנים לאור דברי האדר"ת יש משנה תוקף להמלצת הרבי מלובביץ לעשות חשבון נפש ביום ההולדת ולקבל קבלה טובה לקראת השנה הבאה. וכבר אמרו שם בעירובין "עכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו". שוב מצאתי כעין זה בשו"ת דברי יציב (ליקוטים והשמטות סימן סד) וז"ל: "ובאמת אצל אבוה"ק זי"ע לא ראינו שחגגו יום הלידה באיזה שמחה, ובפשטות הטעם דנוח לו לאדם שלא נברא משנברא. אך התוס' בעירובין דף י"ג ע"ב [בד"ה נוח] כתבו א"נ הכא איירי בסתם בני אדם אבל צדיק אשריו ואשרי דורו עיין שם, ובזה י"ל שם עכשיו שנברא יפשפש במעשיו וכו' היינו שבזה יבא למדרגת נוח לו שנברא". ובספר כל משאלותיך (עמ' קסז-קסח) העיד הגר"ח קנייבסקי שלא ראה שאביו הסטייפלר שתה לחיים או עשה משהו ביום הולדת. והוסיף שגם לא דיברו על הגיל ועל יום הולדת. ובשו"ת עשה לך רב (ח"ד סי' כו) כתב וז"ל: "אבל פשוט הדבר שאין בחגיגות אלה של יום הולדת אלא הוללות חסרת טעם, ואם מדובר בילדים שרוצים לשמחם הנה מה טוב, אבל חגיגות שעושים מבוגרים לעצמם בהזמנת בני משפחה וידידים, אף אם אין בכך שום איסור, ודאי שגם טעם אין בהם. אבל אלה החוגגים יום הולדת בשבח והודיה לה' בסעודה של מצוה ודברי תורה ודאי שיש בזה גם משום שמחת מצוה, כי אדם המאריך ימים ומשלים שנותיו זכות היא לו וראוי להודות עליה לה', והגמרא מספרת שרב יוסף כאשר הגיע לגיל ששים שנה עשה יום טוב לחכמים (מועד קטן כ"ח)". עכ"ל. הרבי מלובביץ עשה עניין גדול מיום ההולדת - 'מבצע יום הולדת' (שיחה בכ"ה אדר תשמ"ח). הרבי אמר כמה המלצות ליום ההולדת - להרבות בתפילה ועוד, והדברים התפרסמו ב'קובץ יום הולדת', ועוד. ובאגרות הראיה (תרעח) כתב לבנו הרצי"ה: "ברכתי תעלה ליום הולדתך בעה"י בשעה מוצלחת...אביך מנשקך מעומק נשמה". ב. כתב המגן אברהם (תצג, ס"ק א) שנהגו לאסור ריקודין ומחולות של רשות. וכן כתב המשנה ברורה (ס"ק ג). נחלקו הפוסקים לגבי שירה בפה אם הוא כלול באיסור. לדעת הגרי"ש אלישיב (הלכות חג בחג ספירת העומר פ"ז, 34) שירה בפה מותרת ואינה כלולה באיסור. לדעת הגרש"ז אוירבך אין לשיר בפה, אך הגרש"ז היקל בסעודת תנאים משום שהוא נחשב קצת סעודת מצוה (הליכות שלמה ספירת העומר יא יח). למעשה המנהג להקל. כל טוב!