שלום הרב!! הבנתי שיש בעיה לשמוע שירים שיש בהם פסוקים משיר השירים או שיר שהוא כולו משיר השירים..אשמח להבין למה. והאם יש עוד שירים שלקוחים מהתנך ואסור לשמוע?

שלום וברכה, האמת היא שיש לכאורה בעיה לשיר כל פסוק ולא רק פסוק בשיר השירים (סנהדרין קא. ורש"י שם, עי' גם משנה ברורה תקס יד). טעם הדבר הוא שהפסוקים הם דבר ה', וקדושים ביותר, ויש זלזול בשירה של הפסוקים. יש צד ששיר השירים יותר חמור משום שהיא קודש קודשים. אך הרבה פוסקים סוברים שאם שרים לשם שמים, בדרך דביקות ולא דרך ליצנות אין איסור, אלא מצווה, ואפילו פסוקי שיר השירים. וכך נוהגים, וכך ההלכה (יביע אומר ח"ג או"ח טו, ה, שו"ת מנחת אשר ח"ב מד). וכך נהג מרן הרב קוק זצ"ל בשמחת תורה (שנת תר"צ) אחרי ארועי תרפ"ט היה מזמר בהתגברות ובהתלהבות קודש איומה את הפס האחרון שבסוף שירת האזינו הרנינו וכו, וכן את ארבעת הפס הראשונים של ישעיה (פרק סג) "מי זה בא וכו" (עולת ראיה ח"ב עמ' שפג). מקורות והרחבה: בגמרא סנהדרין (קא.) מובא: "תנו רבנן: הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר, והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו - מביא רעה לעולם. מפני שהתורה חוגרת שק, ועומדת לפני הקדוש ברוך הוא, ואומרת לפניו: רבונו של עולם! עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים". ברש"י (שם) מבואר שהגמרא הזכירה שיר השירים משום שהיה מקום לחשוב שכל ענינו של שיר השירים הוא שיר, ולכן מותר לשיר אותו, ולכן הגמרא באה לומר שגם שיר השירים אסור. הרי מבואר בדברי רש"י שאסור לשיר פסוקים בכל התנ"ך, ולא רק שיר השירים. ובמהרש"א (שם) פירש ששיר השירים חמור יותר משום שהספר נקרא שיר השירים ומדבר במשל ומליצה, ולכן אם ישירו אותו, יחשוב המשורר לעשותו כמין זמר ושיר בלבד ולא כתוכן קדוש. אולם יש מקום לומר שיותר חמור לשיר השירים משום שהוא קדוש ביותר. כך עולה מדברי הזוהר הקדוש וכך נראה פשטות הגמרא (מנחת אשר שם). משמעות דברי המגן אברהם והמשנה ברורה (סי' תקס יד) להחמיר בזה כפי שכתב המנחת אשר (שם). אך למעשה נהגו להקל אף בשיר השירים. עיקר הטעם להקל הוא משום שכל האיסור הוא כאשר שרים באופן של צחוק וליצנות. אך אם שרים בדביקות מתוך כבוד ויראת שמים מותר (ראה יד רמה שם שהסתפק בכך, ובמהרי"ל המובא ביביע אומר שם היקל בדבר). ובשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סי' קמב) כתב: "ובעצם רואים אנו שרוב העולם מזמרים נוסחי ברכות וגם פסוקים בכל עניני שמחה אף חסידים ואנשי מעשה, אף שזה ודאי הא מפורש בגמרא לאיסור ולא ידוע לי טעם נכון... וצ"ע בטעם שמקילין". ובשו"ת אור לציון (ח"ב, הערות פרק יד, לה) כתב: " ועכשיו המנהג להקל בזה, ונראה שסמכו לומר דעיקר הקפידא דוקא בבתי משתאות. וראה עוד בשדי חמד אסיפת דינים מערכת ז' אות י"ב. ומ"מ יש להזהר בזה לכתחילה ולא להקל בזה אלא בסעודת מצוה כגון בשמחת חתן וכלה". וביביע אומר (שם) כתב להקל בזה וז"ל: "וכבר פשט המנהג בפני גאוני עולם במסיבות של מצוה, ובבקשות של שבת, לומר פסו' תהילים בניגון יפה אף נעים. וכן נוהגים במצרים בפסוקי שיר השירים שאומרים בבהכ"נ בין פסח לעצרת, (וכן נוהגים באמירת תהלים גם כן). וקדמו שרים אחר נוגנים. וכן נהגו שם לנגן פסוקי הלל הגדול בסדר התוואחיד, שהוזכר לשבח בנהר מצרים (דכ"ז ע"א). ...ומינה לנ"ד שכל שנעשה בדרך טובה וישרה ביראת ה' על פניהם ובכבד ראש לשמוח שמחה של מצוה, מותר, ומצוה נמי איכא. ואפי' בבית המשתה". והמנחת אשר (שם) כתב טעם נוסף להקל, שבזמננו "עת לעשות לה' הפרו תורתך", ואם לא יתירו לשיר פסוקים ישירו חלילה שירי נכרים ושירים חילוניים שיש בהם שחוק והוללות ממש ואף גרוע מזה. וידידי הרב דוד ווצלר ציין שמשמע שמרן הרב קוק זצ"ל היקל בדבר כפי שמובא בעולת ראיה (שם). כל טוב!