שלום כבוד הרב, לפני כ 20 שנה לערך, כשהיינו ילדים (למיטב זכרוני לפני גיל בר מצווה) אני ואחי השאלנו מחבר כמה בובות צעצועים. הצעצועים היו מיוחדים יותר מצעצועים פשוטים וככל הנראה גם יקרים יותר. (אם אני זוכר נכון, אני חשוב שהחבר סיפר לנו שקיבל אותם מקרובי משפחה שלו מחו"ל, כך שיתכן וגם היה לחבר עניין מיוחד בהם). אנחנו כילדים חמדנו את הצעצועים וכשהחבר ביקש לקבלם בחזרה, דחינו אותו שכרגע אי אפשר להיכנס לבית להביא אותם. מאז עד עצם היום הזה הם לא הוחזרו לו. לפחות חלקם עדיין קיימים אצלנו ללא שימוש כמובן. שנים שהסיפור הזה מטריד אותי ואת אחי והיינו רוצים לתקן את המעוות. אני מבין שחובה עלינו להשיב את הגזילה, ויתכן כי השבה בלבד לא מספיקה אלא צריך גם לפייס את החבר על העוול שנעשה לו. (חשוב לי לציין שהמשכנו להיות חברים גם לאחר מכן, עד שנפרדנו בגיל תיכון, אני גם לא יודע מה הסיפור הזה גרם לו וכמה באמת השתמש בצעצועים אלו, אני לא מנסה לצאת יותר הגון בסיפור, אבל יתכן והוא בכלל שכח מזה מזמן..) להחזיר לחבר את הצעצועים זה מאד מביך, במיוחד שהוריו גרים קרוב אלי ואני פוגש אותם מפעם לפעם וגם את החבר אני פוגש לעיתים רחוקות. מן הסתם לחבר אין מה לעשות יותר עם צעצועים אלו, והשבתם כיום עשויה להיראות כמו היטהרות מצידנו ולא באמת רצון לפיוס אמיתי. אנחנו לא בקשר עם החבר כבר הרבה שנים והוא אינו שומר תורה ומצוות אז לא בטוח שהוא יבין נכון ובסבר פנים את השבת הצעצועים. אשמח לדעת כיצד נכון וראוי לתקן מעשה זה. חשבתי אולי להעביר לו תשלום בשווי שאני מעריך את הצעצועים (אני מעריך שזה נע בין 200-1,000 שח בערך). מחמת הבושה הייתי מעדיף לעשות זאת בעילום שם, ולכתוב לו שזה עבור חוב מפעם ולבקש את סליחתו. האם זה הוגן להשיב גזילה בדרך כזו בלי להזדהות? האם אפשר לשלם לפי הערך שאני חושב שהם עלו (נניח שאשלם כפי הסכום הגבוה בתקווה שהוא מכסה את שווים ולא פחות) מבלי להשיב את הצעצועים פיזית? מכיוון שאני רוצה לכתוב שזה עבור חוב (בלי לפרט איזה חוב) זה בסדר שלא אציג שהיינו שני אחים בסיפור? תודה רבה לרב.

שלום וברכה, אשריך שלבך הטוב היה נתון על העניין במשך שנים, ולא נחה דעתך עד היום. למעשה עד גיל בר מצווה שהצעצועים היו שייכים לאב. לכן יש להשיב לאבא את הצעצועים. אתה יכול לומר לו שאם הוא לא רוצים את הצעצועים אתה מוכן לשלם לו. מן הסתם הוא ימחול, ויעריך אותך על כך. בברכת שנה טובה ומתוקה! הרחבה: החפצים שקיימים ונמצאים אצלך בבית שייכים לחבר, וצריך להחזיר לו אותם. אין אפשרות להחזיר לו סכום כסף (שו"ע חו"מ שנד ב לענין גניבה ושס א לעניין גזילה). חשבתי לטעון שיש להניח שהנגנב בוודאות לא מעוניין בצעצועים עצמם, וניתן להחזיר לו סכום כסף (בעילום שם) שאותו הוא ודאי היה מעדיף. אך כתב לי הג"ר שלמה הירש: "נראה לי שכמעט אין מקרה שזה ברור לגמרי שהוא לא מועניין בחפץ הגזול, וגם אם כן, לכאורה הדבר תלוי במחלוקת הש"ך (חו"מ שנח א) והראשונים לגבי אם יכול ליהנות מדבר של חבירו כשניחא ליה בכך, וכאן גרע משם מכמה סיבות". לגבי הצעצועים שלא נמצאים אצלך בבית, נפסק בשולחן ערוך (חו"מ שמט ג) שאתה פטור מלהחזיר לו כי לקחת לפני גיל בר מצווה. דעת היביע אומר (ח"ח חו"מ ו) על פי הרמב"ם רא"ש ושולחן ערוך שלא צריך להחזיר לו אפילו כדי לצאת ידי שמיים. אמנם ממידת חסידות לתת איזה סכום לכפרה. אך הרמ"א (או"ח שמג) כתב: "וקטן שהכה לאביו או עבר שאר עבירות בקטנותו אף על פי שאין צריך תשובה כשהגדיל מכל מקום טוב לו שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה אף על פי שעבר קודם שנעשה בר עונשין". וכתב המשנה ברורה (שמג ט) על פי כמה פוסקים, שאף שקטן פטור על גניבה שלא קיימת, לפנים משורת הדין צריך לשלם לו. ויש אומרים שגם לשיטה זאת לא צריך אלא חלק מהסכום לכפרה, ולא צריך את כל הסכום (ראה פסקי תשובות שמג יד). וצ"ע שנראה במ"ב (שם) שצריך לשלם הכל ע"ש. לפי זה נראה שיש לחלק בין בני ספרד הפוסקים כשולחן ערוך שיהיו פטורים מלהחזיר גניבה שאינה בעין אפילו כדי לצאת ידי שמים (ורק ממידת חסידות יתנו איזה סכום לכפרה), לבין בני אשכנז הפוסקים כרמ"א ומ"ב שצריכים לשלם גניבה שאינה בעין כדי לצאת ידי שמים. אך בנידון שלנו העיר לי הג"ר שלמה הירש לגבי החפצים שאינם בעין: "גם אם נלקחו לפני בר מצוה אם הוציא אותם מרשותו אחרי בר מצוה מתחייב על רגע ההוצאה ואין נ"מ במה שהיה קטן בשעת לקיחה." עכ"ד. דבר נוסף העיר הג"ר שלמה הירש: מסתבר שאם הילדים שלקחו מהם את הצעצועים היו קטנים אז וסמוכים על שלחן אביהם, הצעצועים שייכים לאב והדיון הוא מולו. אמנם יש שיטות בראשונים שכשיש דעת אחרת הבן זוכה. גם כשהאב קנה לבן יש בזה מחלוקת, ראה שו"ע חו"מ רע ב, ובדברי רע"א שם, ובמה שהביא בשם שו"ת רבי בצלאל אשכנזי. עכ"ד. ראה גם פתחי חושן גניבה (פרק ד, כא והע' נה). שנה טובה ומתוקה!