קודם כול תודה רבה על האתר עוזר לי מאוד יישר כוח אח שלי יש לו כינוי מאז שהכרנו - כי כולם זה די משעשע אותם זה לשון הרע או המלבין פני חברו?

שלום וברכה, אין איסור לכנותו בכינוי שאין בו גנאי. אסור לכנות אותו בכינוי גנאי אם אתה מתכוון לגנותו (רש"י בבא מציעא נח: שולחן ערוך חו"מ רכח). ומי שרגיל לכנות את חברו בכינוי גנאי אין לו חלק לעולם הבא (בבא מציעא נח:, רמב"ם תשובה ג יד). אם האח או החבר כבר התרגל לכינוי ואינו נעלב, ואתה לא מתכוון לגנותו אין איסור לקרוא לו כך (כסף משנה שם). בוודאי שראוי מאד להימנע מזה. בגמרא (מגילה כז:) מובא ששאלו את רבי זכאי מדוע הוא זכה להאריך ימים. והשיב שנהג במידת חסידת בכמה עניינים, ובין השאר שלא כינה את חברו בשם. וכעין זה מסופר בתענית (כ:) על רב אדא בר אהבה. ויש להבין מה המדת חסידות בכך שלא כינה את חברו בשם? הסבר אחד: הוא לא כינה את חברו אפילו בשם שאינו של גנאי (תוספות מגילה שם). הסבר אחר: הוא לא כינה את חברו בשם אביו, 'בן פלוני', אלא בשמו הפרטי (תוספות הרא"ש מגילה שם). הסבר דומה: הוא לא קרא לחברו בשם משפחה, אלא בשמו הפרטי, שיש בכך ביטוי של כבוד ואהבה לקרוא לו בשמו הפרטי (בן יהוידע תענית כ:). אם כן למדנו שמדת חסידות לכנות את החבר בשמו ולא בכינוי שאינו הכי מכובד. הרחבה: כתב בספר דף על הדף (מגילה דף כז:): וראיתי לגאון מבוסקא ז"ל בספרו הנחמד אוצר יד החיים (אות תרכ"ז) שכתב "נשאלתי שדרך העולם שאם יש כמה בני אדם שיש להם שם אחד נותנים סימן באחד שהוא אדום או שחור או סימן אחר אם לא הוי בכלל המכנה שם לחבירו, והראיתי לירושלמי ברכות (פ"ט ה"א) רבי אבא סמוקא, הרי דשפיר דמי", ע"ש. ואיני מבין ראייתו שיש לומר ששם שמו של רבי אבא היה אבא סמוקא ולא משום כינוי נגעו בו, ומה דמות יערוך לשאלתו אם לאדם ששמו ידוע מותר לכנותו אדום או שחור, ולדבר זה אין ראיה כלל מהירושלמי שם. וע"ע במדרש תנחומא הקדום בראשית (סימן ז') רבי אבא האדמוני ועיין שם (בהערה מ"א) ובמצויין שם, ודו"ק. ויש לציין עוד שהי' מבעלי התוס' רבינו יצחק הלבן, אולם י"מ הלַבָּן, שהי' אומנתו - כובס. וז"ל השפתי צדיק ז"ל בצוואתו (צוואה ו'): בווארשא הי' אחד שקראו לו "דער שווארצער ראובן" [- ראובן השחור], ראיתי שהי' לזקיני מו"ר ז"ל [- החי' הרי"ם] צער גדול איך הורגלו לקרותו בכינוי גנאי שעי"ז אובד חלקו לעוה"ב, ראו כמה אדם צריך שמירה. ומוסיף שם עוד: כשאני שואל למה תקראו אותו "בלינדער יוסל" [- יוסף העיור], משיבין: הכל קוראין לו כן, וכי זה תירוץ, הגיהנם גדול ומתרחב בכל עת יותר עכ"ל. ויל"ע בהך דב"מ (נ"ח א) המובא לעיל כיון דדשו בה רבים שרי". עכ"ל הספר דף על הדף. לענ"ד הכל תלוי בעניין. והכלל הוא כך: אם אין בזה גנאי כלל כמו 'הבלונדיני' ולא איכפת לאדם שקוראים לו כך - אין בזה איסור. אם המכנה מתכוון לגנותו או שהאדם שקוראים לו בשם רואה בדבר קצת גנאי - אין לקרוא לו כך (אף שאם הוא התרגל לשם, ולא איכפת לו, והאדם שקורא לו כך לא מתכוון לגנותו אין איסור – בכל זאת קשה מאד להקל בזה מכיון שיש לפחות קצת גנאי בשם, ואולי הוא קצת נעלב, ועוד שמידה מגונה היא). מדת חסידות לקרוא לאדם בצורה מכובדת בשמו הפרטי, או במקום שקריאה בשם משפחתו היא באופן מכובד למשל אם מקדימים תואר רב או דר. לשם המשפחה. בשו"ת יביע אומר (חלק א - יורה דעה סימן יח) כתב בשם הפלא יועץ שלא לקרוא לרבנים בשם המשפחה שלהם. והיביע אומר דחה דבריו. וז"ל: "ואגב אעיר אודות מה שנוהגים לקרוא את הרב בכינוי משפחתו (הרב פלוני בשם משפחה), והרה"ג פלא יועץ (מע' כינוי) כ', שאזהרה שמענו להזהר ביותר בקריאת שם הרבנים שלא לקרות אותם בחניכתם, כמו שנוהגים קצת לומר, הרב קארו, הרב אלשיך, הרב אלגאזי, וכדומה, אלא יאמר מהר"י קארו וכו'. כי אם יש אסור אפי' בשאר אנשים שלא לקראם בחניכתם, כ"ש ברבותינו הקדושים. ע"כ. וכתב על זה היביע אומר: "והנה לא ראיתי נזהרים בזה... שו"ר בס' יפה ללב ח"ה יו"ד (סי' רמב סק"ח) שהביא דברי הפלא יועץ, והשיג עליו מדברי הראשונים שקוראים להרי"ף בשם רב אלפס שהוא בכינוי, ואדרבה יש כבוד יותר לומר הרב אלגאזי וכדומה, מלומר מהר"י אלגאזי בלא תואר הרב. וסיים, ובכן לא טובה העצה אשר יעץ הרב בפעם הזאת. ע"כ. ובס' אמונת חכמים (ספ"כז) כתב כמה פעמים על מרן: הרב קארו. ע"ש. וע"ע בס' בן יהוידע (תענית כ:) שכ', שדרך העולם לקרוא בשם המשפחה, אלא שרב אדא בר אהבה היה נזהר בזה. ע"ש. והוא כמש"כ. ולכן המנהג נכון ואין לערער ע"ז". עכ"ל היביע אומר. ומצאתי בקונטרס הזכרונות (שמועות ופסקים מהחזון איש שרשם הגרח"ק, סי' נא סע' ט): "אחד אמר על השני שהוא "יעק"ע", ואמר לו מרן (החזון איש) שזה בכלל המכנה שם רע לחברו". ובהערה שם (הן זכרונן הע' 23) כתבו: "ואופן הכינוי שעליו אמר החזון איש שהוא בכלל מכנה שם, ביאר רבנו (הגרח"ק דרך שיחה ח"ב עמ' תמח) שלא היתה דעת אומר הכינוי לגנות בזה את מי שאמר עליו כן, וראה ארחות רבינו שהובא שם גוף המעשה, ואף על פי כן סבר החזון איש שנחשב הדבר כינוי שם. והאופן שבו מותר לתאר את האדם בתכונה של דקדוק, אמר החזון איש למי שאמר כן שיש לומר מילה אחרת, שתרגומה הוא "דייקן וישר". ונראה כוונתו , שכשאומר שהוא דייקן המשמעות היא לשבח, אך כשאומר "יקה" אפשר שהכוונה בזה לגנאי, ולומר שאדם זה מדקדק יותר מהראוי.