ראיתי בשם: שיעורי ברכות מהגרי"ש אלישיב (לדף מד ע"ב) שלא נוהגים לומר ועל מחייתה וכן בסידור הגר"א (ליקוטי דינים) כתבו שאין לומר על מחייתה. וכן מבית לוי שבט תשפד, קצות השולחן סימן ס

לשואל, שלום וברכה! כפי שציינתי הנושא שנוי במחלוקת. עיינתי בחלק מהמקורות שציינת, ואינני רואה בהם מקור או סברה מכריעים. בקצות השלחן, למשל, מציין שהברכי יוסף אומר לחתום "על מחייתה", ואילו מסידורו של אדמו"ר הזקן, שלא הזכיר חילוק זה, משמע שאין הבדל. אני משער שבהיותו מקורב לחב"ד הוא נוטה לדעה זו, אבל קשה לראות בזה אמירה מכרעת. הברכי יוסף חי בארץ ישראל וניזון מדגניה, ואילו בעל התניא כנראה לא אכל מימיו מדגן ארץ ישראל. אם היה בימיו יצוא מא"י לחו"ל, אולי היו בו פירות מיוחדים לארץ ישראל, ולא דגן. וכאמור, בפועל כמעט כל התבואה הנאכלת כיום בא"י היא מחו"ל (אולי רק למעט מאכלים מקמח מצה שמורה), ואין פלא שאנשים רגילים לברך "על המחיה", אך אין זו הוכחה מהו עיקר הדין. לכן אינני רואה סיבה לתקן מה שכתבתי ש"יש מקום" לברך "על מחייתה" כאשר ידוע שאוכלים מדגן ארץ ישראל.