שוב שלום כבוד הרב, מאז ששאלתי את השאלה הראשונה אני הגעתי למסקנה שאני יקשור לפי הגר״א עם חוט ראב״ד. וזה בגלל שצורת החוליות היא כמו רב עמרם גאון, שממה שאני ראיתי זה הדרך הכי קדומה לצורת החוליה. ולפי דעת הרב יש לקשור את החוליה כמו בלבן עם כמות של כריכות מסוימת בין שני קשרים. אבל ממה שאני ראיתי שהבית יוסף בנימוקיו על הטור אף פעם לא קורה לצורה הזאתי חוליה וגם לא בשולחן ערוך, אלא זה פשוט כמות של כריכות בין קשרים. גם הראב״ד בדרך קשירת התכלת שלו אומר שיש חוליה בין הקשר הראשון והשני ושני חוליות בין השלישי לחמישי ובין השני לשלישי יש כמות של כריכות בין קשרים אבל עדיין לא נקראת חוליה. אז איך אפשר לומר שזה הצורה של החוליה אם כנראה שלא?

שלום וברכה! אכן לענ"ד הצורה של החוליה בציצית של תכלת צריכה להיות כמו הצורה של החוליה שנהגה בציצית לבנה, במשך הדורות שבהם לא היתה תכלת. דהיינו (למנהג האשכנזים והספרדים): קשר כפול, מספר כריכות (לפחות שלוש), ושוב קשר כפול. לגבי מה שכתבת שלא מצאת בפוסקים שקוראים לצורה הזו חוליה, לענ"ד מבואר בפוסקים שגם צורה כזו נקראת חוליה: כך היא לשון הטור (סימן יא): "דהאידנא אין צריך לדקדק בכריכה, ואפילו אם כרך רובה או לא כרך בה אלא חוליא אחת כשרה". דהיינו שבזמן הזה לא צריך לדקדק לכרוך שבע חוליות כפי שמופיע בגמרא לגבי הציצית של תכלת, אבל גם בזמן הזה צריך לקשור לפחות חוליה אחת. ובלשון הטור רואים שהקשירה של הציצית לדעתו היא באופן המקובל כיום, דהיינו קשר כפול, כריכות, ושוב קשר. כלומר שצורה כזו נחשבת חוליה, ויוצאים בה ידי חובה. אם צורה כזו אינה נחשבת כחוליה, אז בציצית שמתאר הטור בזמנו אין אף חוליה, וכיצד הציצית כשרה? כך גם בבית יוסף (סימן י"א, סעיף יד), כותב כמה פעמים שצריך שתהיה בציצית לפחות חוליה אחת, ואף כותב במפורש שאם לא כרך בציצית אפילו חוליה אחת פסולה. וגם בדבריו ברור שקשירת הציצית נעשית בצורה הנ"ל: קשר כפול, מספר כריכות, ושוב קשר כפול (שם בבית יוסף, וכן בשו"ע). דהיינו שצורה כזו נחשבת כקשירה של חוליות, שאם לא כן אין כאן אפילו חוליה אחת, והציצית פסולה. וכך מבואר בבית יוסף כאשר הוא מביא את דברי הנימוקי יוסף: "...אהא דאמרינן דאפילו לא כרך בה אלא חוליא אחת כשרה, דהיינו דוקא כשעשה קשר אחר החוליא כדינו, דחוליא בלא קשר אינו מתקיים ואין כאן גדיל" - מדבריו עולה בבירור שמדובר על חוליה בצורה הנ"ל, שעושים קשר לאחר החוליה והוא מחזיק אותה, ועל זה נאמר שצריך שתהיה לפחות חוליה אחת כדי להכשיר את הציצית. והדבר מפורש לגמרי בדברי מהר"י בן חביב שמובאים שם בבית יוסף: "כי בשבע חוליות יש שמנה קשרים, אחד בתחלה ואחד בסוף וששה באמצע" - הוא מתאר את החוליות שהיו בציצית של תכלת בדיוק כפי שתיארתי, שיצירה של שבע חוליות מצריכה בהכרח שמונה קשרים: קשר בתחילה וקשר בסוף ועוד שישה קשרים בין החוליות. בהמשך הוא אומר שאין חובה ליצור את החוליות דוקא באופן הזה, ואפשר גם לקשור באופנים אחרים שיחזיקו את החוליה, אבל "למנהג מרווח היו עושין קשר ממש בין כל חוליא וחוליא, ועל פי אותו מנהג אנו עושין היום חמשה קשרים". וכך רואים גם במשנה ברורה, עיין בדבריו בסימן י"א, ס"ק סד-סו. בסיכום: לענ"ד הדברים מבוארים לגמרי, שהפוסקים סברו שצורת הקשירה שנהגה בזמנם בציצית לבנה, שעושים ארבע קבוצות של כריכות וחמישה קשרים שמחזיקים אותן, זו קשירה של חוליות, וצורת הקשירה הזו כשרה גם בתכלת, אלא שבתכלת צריך שבע חוליות וממילא נצרכים שמונה קשרים. אבהיר, שאין בדברי הפוסקים הללו שלילה של צורת החוליה של רב עמרם גאון והרמב"ם, וכפי שנוהגים התימנים, וכן חלק ממטילי התכלת כיום. גם הצורה הזו היא בגדר "חוליה" והיא כשרה, וכפי שהבאתי לעיל, שאין צורה אחת מעכבת לחוליה, אלא אפשר לקשור באופנים שונים, ובלבד שהכריכות יהיו מוחזקות היטב.