שביעית פרק ב משנה א: לדעת ת"ק חורשים תבואה בשישית עד שתכלה הליחה. לדעת רבי שמעון עד הפסח, ומקשה רבי שמעון על ת"ק, שלדעתו - עד שתכלה הליחה - כל אדם יאמר בזמן אחר, "נתת תורת כל אחד ואחד בידו" ולכאורה, למה לא שואל רבי שמעון שאלתו זו בשני מקומות בפרק א: א. בפרק א משנה א, על דעת בית שמאי ששדה אילן חורשים בשישית כל זמן שהוא יפה לפרי. שגם בזה כל אחד יאמר זמן אחר. וזה מתורץ על פי הירושלמי, שדעת רבי שמעון היא שאין שם מחלוקת אלא לכ"ע שדה אילן עד עצרת. ב. במשנה ח, דעת רבי עקיבא שנטיעה כשמה, ולפירוש הרמב"ם הכוונה כל זמן שאנשים קוראים לה נטיעה (ולא אילן), ויש בזה קולא שיכול לחרוש עד ראש השנה, ולכאורה לדעת ר"ע לפירוש הרמב"ם, כל אחד יכול לומר שזה נחשב אצלו נטיעה.

שלום בשני המקורות שציינת הדבר גלוי לכולם במשנה א' גודל הפרי, ובמשנה ח' גודל הנטיעה ולכן במקרים אלו רבי שמעון לא מקשה בניגוד למקרה של המשנה בפרק ב' שלחות הקרקע איננה ניכרת לעין כול, ולכן כל אחד יכול לומר הקרקע שלי עדין לחה. יום טוב