הכשירו בליבון קל מחבת שייתכן שהכינו בה בעבר חמץ שמצריך ליבון חמור (טורטייה בלי שמן) עכשיו הכינו בה תבשיל, האם הוא מותר? מדובר בחיילים הנמצאים בשטח בכוננות.

שלום רב, בדיעבד ובשעת דחק מעין זו, הורו רבותינו הפוסקים להקל ולהחשיב את הליבון הקל כליבון חמור, ועל כן המאכל מותר באכילה אף לבני אשכנז (המחמירים בפסח אף אם הכלי אינו בו יומו ונותן טעם לפגם). עם זאת, ככל שישנו רב צבאי זמין בגדוד, ראוי להיוועץ עמו ולקבל את הנחיותיו המדויקות לפי תנאי השטח. מקורות: ראשית כל יש לציין שאם מדובר על הכשרה של הכלי בתוך פסח, לדעת מרן השו"ע (או"ח סי' תנ"ב סע' א') ניתן להכשיר כלי תוך זמן איסורו גם בהגעלה, אך הרמ"א החמיר בהגעלה תוך זמן איסורו, כיון שאז חמץ אסור במשהו וחוזר ובולע (ויש מפוסקי ספרד שהחמירו בזה כרמ"א), אך ע"י ליבון כתב הרמ"א ע"פ הרשב"א שמותר. וגם לפי הרמ"א יועיל ליבון בכלי שזקוק להגעלה (פסק"ת תנ"ב, ב'). וראה פמ"ג (סק"ד). וראה גם שו"ע (תמ"ז י') שהיקל בדין נותן טעם לפגם גם בפסח, אך הרמ"א שם החמיר. ולכן בהשקפה ראשונה, גם אם מדובר שהכשירו את הכלי ע"י ליבון קל בחול המועד, לדעת בני ספרד המאכל מותר כיון שמדובר בנותן טעם לפגם, ואילו לדעת בני אשכנז יש להחמיר כיון שבנידון דידן צריך ליבון חמור ונעשה רק ליבון קל. עם זאת נראה שיש כמה צדדים להקל בנידון השאלה, שהרי מדובר על ספק, וייתכן שרוב תשמישו בלח כפי שצויין ואז גם לרמ"א די בליבון קל. כמו כן יש דעות שגם בליבון מספיק חום שקש נשרף עליו (ע' כה"ח סי' תנ"א ס"ו, וראה באות ס"ה שכתב בדיעבד להקל אם הגעיל כלי הצריך ליבון משום דהיתרא בלע ואינו בן יומו). ולכן יש להקל גם לבני אשכנז היוצאים ביד הרמ"א. ברם גם ללא כל זה, הרי בעת צורך ליבון קל מועיל כליבון חמור לעניין זה. שהרי המחבר (סי' תנ״א סע' ד') כתב וז"ל: "כלים שמשתמשים בהם על ידי האור כגון שפודים ואסכלאות וכיוצא בהם, צריכים ליבון; והליבון הוא עד שיהיו ניצוצות ניתזין מהם". והרמ"א ציין לשיטת המקלים (המרדכי והגהות מיימוני) שליבון קל מועיל גם לכלי שצריך ליבון חמור, וז"ל: "ויש מקילין אם נתלבן כל כך שקש נשרף עליו מבחוץ" אך סיים: "ונוהגין כסברא ראשונה בכל דבר שדינו בליבון". (והוסיף: "אבל דבר שדינו בהגעלה, רק שיש בו סדקים או שמחמירין ללבנו, סגי בליבון קל כזה"). אם כן הרמ"א פוסק להלכה כדעה ראשונה שמובאת בדברי מרן השו"ע, שחמץ זה איסורא בלע ולא היתרא בלע ולכן צריך ליבון חמור ואין להסתפק בליבון קל. אמנם כתב המ"ב (שם סקל"ב), שבמקום הפסד מרובה או מניעת שמחת יום טוב, אם הכלי אינו בן יומו, יש לסמוך בדיעבד על הפוסקים שסוברים שחמץ מקרי היתרא בלע (הדעה שמובאת ברמ״א), ודי במה שהכשירו בהגעלה או בליבון קל, גם לכלי שצריך ליבון חמור. ואם כן לסיכום, ודאי שיש להקל לבני ספרד, כיון שמדובר בכלי שנותן טעם לפגם, המאכל מותר לדעת המחבר. וגם לבני אשכנז, יש להקל, שהרי במקום הפסד מרובה או מניעת שמחת יום טוב, יש להקל אם הכלי אינו בן יומו, ואפילו אם עשו הגעלה. וכל שכן שאין להחמיר כאשר מדובר במקום צורך כזה של חיילים הנמצאים בשטח, ויש להם קושי להכשיר את הכלים כדבעי, ונזקקים למאכלים אלו. בברכה רבה,