שלום רב. לקראת יום ירושלים, אנו שומעים רבות על הניסים הגדולים שאירעו והניצחון במלחמה. אולם אשמח להבין כיצד נכון להתייחס ליום זה מבחינה תורנית?

שלום וברכה. יום שחרור ירושלים, כ"ח באייר, איננו רק יום זיכרון של ניצחון צבאי, אלא יום שבו נגלית יד ה’ על עם ישראל בהנהגת עולמו. ויש בו קריאה להתבוננות ולהודאה לה' בתפילה, לראות את הניסים שה' עושה עמנו, לפרסמם ולהפנים את משמעותם הרוחנית. כך הדגיש הגרא"י אונטרמן זצ"ל, הרה"ר לישראל (הצופה ג' אדר תשכ"ח), כי ישנו "חיוב לפרסם את הנס הגדול", כלומר לא להותיר את הדברים בגדר ידיעה כללית, "ולשם כך קבענו ביום כ"ח באייר, יום שחרור ירושלים, לסדר תפילת הודיה בכל קהילות ישראל" (שו"ת שבט מיהודה נ"ט). בדומה לכך כתב הג"ר שלמה יוסף זוין זצ"ל, חבר מועצת הרה"ר ועורך ה“אנציקלופדיה התלמודית”, כי רבני ישראל חייבים לספר בכל מקום את הניסים ולפרסמם, כדי לקדש שם שמים ברבים. ומתוך כך מנה שבעה ניסים גדולים שנגלו באותם ימים: א. הניצחון המפתיע, למרות פערי הכוחות. ב. מהירות הקרבות וההכרעה בזמן קצר. ג. כניסתו של חוסיין למלחמה שלא היה מחויב בה, שהביאה לבסוף לשחרור ירושלים. ד. השתהותו של אשכול הביאה הרבה דברים חיוביים. ה. מלחמתנו העצמאית, בלי שותפות העמים ומסירות הנפש והגבורה של הלוחמים, גרמה שנתקיים בנו "ונשגב ה' לבדו". ו. אחדות העם בישראל ובתפוצות שהתגלתה בשעת המלחמה. ז. ההתעוררות הרוחנית והתחזקות האמונה בקרב רבים. הראשון לציון, הג"ר יצחק ניסים זצ״ל (ארכיון יד הרב ניסים), ביטא את גודל השעה במילים נרגשות: “לא היה גדול כמותו למן חורבן הבית”, והוסיף: “ואשרי הדור שזכה למה שלא זכו לו כל הדורות”, ביטוי המגדיר לא רק את גודל הזכות, אלא גם את ההבנה ש"לא אנחנו בלבד גאלנו את משוש ליבנו אלא כל הדורות כולם אשר חיננו את עפרה". ולא רק אלו, אלא רבים מגדולי ישראל ראו ביום זה נס פלאי המחייב הודאה: הגאון המקובל ר' עובדיה הדאיה זצ"ל, חבר בית הדין הגדול ומחבר “ישכיל עבדי”, התריע וכתב "ואין לנו להיות כפויי טובה" על כל הניסים הפלאיים שה' עשה עמנו. וכתב הג"ר שאול ישראלי זצ"ל (ארץ למדה ח"א), שהיה חבר בית הדין הגדול וחבר מועצת הרה"ר, שיש חיוב מכוח תקנת הנביאים הקדמונים לומר את ההלל על ישועה זו. ועוד רבים כתבו באריכות על החובה להודות על הניסים והנפלאות שה' עשה עמנו ביום זה, וביניהם הראשון לציון הגר"ע יוסף זצ"ל, הג"ר אליעזר וולדיגר מחבר שו"ת "ציץ אליעזר", הג"ר יוסף משאש זצ"ל רבה של חיפה, הגאון המקובל רבי שריה דבליצקי זצ"ל, ויש עוד רבים מגדולי ישראל שכתבו בחשיבות ומעלת יום מיוחד זה, וכמובן שלא הזכרנו את כולם במסגרת תשובה זו. העולה מכל האמור הוא שעלינו להתבונן בחסדי ה' המופיעים דרכנו, להודות ולהלל. וכשם שביציאת מצרים, עם ישראל לא נעצר ועמד במקומו, אלא נדרש לבנות עוד קומה רוחנית, חיים של אמונה ותורה כ"איש אחד ובלב אחד", כך גם בעניין ירושלים: אמנם זכינו לשוב אליה, אך עדיין אנו מצפים לאחדות בתוכנו מכוחה, כ"עיר שחוברה לה יחדיו", ש"עושה את כולם חברים", כדברי חז"ל, כדי לזכות לבניינה השלם ולהשראת שכינה גלויה עלינו. ומתוך כך השמחה כרוכה גם בתפילה על הגאולה השלמה, להשראת שכינה בינינו, בביאת הגואל ובבניין אריאל במהרה בימינו אמן.