שמעתי שיעור של הרב על הקדמה לאורות התשובה, הרב הסביר את ההגיון של האפשרות ל’תשובה’, שם אמר שהמעשה אותו עשה האדם היה בכל מקרה נעשה ע"י ההשגחה האלוקית, וכל מה שנותר לנו לתקן זה את הרצון הרע שהיה לנו לעשיית המעשה, ולכן ה’תשובה’ היא אפשרית. אם כן, מדוע הרמב"ם פוסק שיש צורך בתיקון המעשה בפועל בעבירות שבין אדם לחבירו, והאם נאמר שהחיילים שגירשו יהודים צריכים אך ורק לתקן את רצונם הרע שהרי הגירוש היה נעשה בלאו הכי? אשמח להסבר נוסף בנוגע ליסוד זה.

הערתך יפה ונכונה. כי אכן בדברים שבן אדם לחברו ויש ביד האדם לתקן מוטל עליו לתקן את אשר קלקל. וכל עוד לא תיקן אין זו תשובה. וכן הדברים לגבי החיילים שגרשו עליהם לפייס ולפצות את המגורשים. אך כאשר הדבר יצא מידו של האדם ואין לו יכולת לתקן. אז יש לומר כי זה היה נעשה כי הכל מכוון על ידי ההשגחה.