שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • שמיעה בקול ההורים

שמיעה בקול ההורים

undefined

הרב ש. יוסף וייצן

כ"ב סיון תשס"ח
שאלה
היה לנו דיון במשפחה עד כמה יש חיוב לילדים לשמווע בקול הוריהם, מה הגדרים ההלכתיים למצווה הזו? אם ההורים מבקשים דברים מהילדים והילד לא רוצה לעשות את זה מאיזו שהיא סיבה, למשל, לשיר איתו בשמחה משפחתית כדי שהקהל יצטרף והילד לא רוצה כיוון שלא נעים לו או שסתם לא בא לו. למשל, נסיעה בטרמפים כשההורים לא מסכימים. האם זה תלוי גם בגיל של הילדים או שאולי הדין שונה כאשר הילד נשוי או כבר מבוגר? אשמח אם הרב יסביר את העקרונות והגדרים.
תשובה
מובא בשולחן ערוך (ביורה דעה ס' ר"מ) בנוגע לבן הרוצה לשאת אישה ואביו מתנגד שאין הבן חייב לשמוע בקול אביו. והמוקר לכך זה תשובת המהריק בשורש קס"ד. ושם במהרי"ק נימק את פסקו בג' נימוקים. בנימוק הראשון והשני הזכיר שזה כנגד מצוות הבן לשאת אשה ועוד טעם. ובטעם השלישי הזכיר שאין חיוב לציית לאב במה שמצווה, אם מצווה בדבר שאין לאב שום הנאה והדבר לא נוגע לאב. והוכיחו האחרונים מדברי הרמב"ן ביבמות שאף הוא סובר שאין מצוות כיבוד אב ואם נוגעת למה שלא נוגע לצורכי האב. מצוות כיבוד מדברת על החיוב לדאוג להאכיל את האב ולדאוג לצרכיו. אולם מכך שהמהרי"ק כתב עוד טעמים ולא הסתפק רק בטעם הזה אנו רואים שלמרות שעיקר מצוות כיבוד אב ואם נוגעת לצרכים של האב אם לבן אין צורך גדול בדבר צריכים לציית לאב. רק כשיש סיבות חשובות כגון צורך מצווה או צורך קיומו בחיי הבן אנו אומרים שלא חייבים לציית לאב. וצריך לומר או שיש חיוב מדברי חכמים לציית לאב. ורק במקום צורך מותר לצער את האב בעצם זה שלא שומעים לו. ויש מי שבאר שאם אדם לא מציית לאב סתם ללא סיבה יש בכך מעבר על מצוות מורא. שהרי האב רואה שסותרים דבריו סתם. אולם האחרונים הוכיחו שגם מצוות מורא היא רק כאשר בקום ועשה אדם סותר את דברי אביו אבל לא בכך שלא עושה את מה שאביו מבקש. ועוד יש לבאר שבמקום שאדם סתם לא שומע בקול אביו ללא סיבה יש צד של ביזיון שכלל לא מחשיבים את דעתו. לגבי ביזיון של האב אנו מצאנו שאסור לבזות אף במקום שזה לא נוגע לצרכי הקיום של האב. [משיב דבר יו"ד ס' נ']. ונראה שיש הבדל בן הגילים השונים. במקום שהמנהג שבגיל מסוים אדם רגיל להתנהג באופן עצמאי אזי אם לא ישמע לאביו אין בכך ביזיון לאב ואין בכך פגיעה בכבוד האב שהרי ידוע שהוא לא שומע לאב לא משום שהוא מזלזל בו אלא משום שכך נוהגים כולם שבשלב זה כבר כולם נהיים עצמאיים. לעומת זאת בגיל צעיר שתלויים בהורים ורגילים לשמוע בקול ההורים אם מישהו לא ישמע הרי הוא בכך מבזה את ההורים. העולה מכל הנ"ל: שבמקום שיש סיבה חשובה שלא לציית לאב, כגון: בנוגע לנישואין עם אישה שחפץ או בנוגע לדבר עקרוני שנוגע לצרכים של הבן, אין חיוב לציית אם הדברים לא פוגעים בצרכים של האב. בדברים שהמנהג כבר שלא להתייעץ עם האב ומקובל שכל אחד מחליט באופן עצמאי על חייו אין חיוב לציית לאב גם בדברי הרשות. הדבר הזה משתנה לפי התלות של הבן באב ולפי הגיל והמקומות. במקום שהאב מבקש ואין צורך קיומי ומשמעותי לחיי הבן יש לציית לאב. יש להסתפק האם הוי חיוב מהתורה או מדברי חכמים. במקום שמדובר על דבר שהאב יכול להתבזות יש להימנע מכך בכל מקרה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il