1. אם מישהו, קרוב של חברה שלי, נפטר או חולה במצב קשה והיא ממש מדוכדכת בגלל זה. איך אני יכולה לנחם אותה? 2. אני מרגישה שהתפילות שלי לא נענות. אני יודעת שתגיד לי שהם נענות בטוח או שהם מתקבלות לדברים אחרים, אבל יש מצבים שאני צריכה אותו ממש באותו רגע ואני מרגישה שאף פעם הוא לא איתי.

אמת קשה לנחם מי שמתו או קרובו מוטל לפניו חולה. וכבר אמרו חכמים שפעמים עדיף להמתין ולנחם בשעה שהדברים נשמעים. וקודם לכן עדיף פשוט להיות עם האדם ולתת לו תחושה שאינו לבד בצערו ובמצוקתו. בדרך כלל האדם לא יתנחם גם אם יסבירו למה האסון היה חייב להתרחש או אם יסבירו לו שהייתה זו מידת הצדק וכד'. יש מקום להסברים כאלה מאוחר יותר. בשלב ראשון עדיף פשוט להיות איתו. אפשר גם לנסות למשוך אותו לדברים אחרים שמשמחים את ליבו, או לפחות מסיטים את דעתו מצערו לפי שעה. ובעניין התפילה, אם תפילותיך נענות או לא זה תלוי בך, כלומר, ברושם שהתפילה משאירה עליך. מי שחושבת שהתפילה היא מין כספומט, שכשאומרים משהו מיד מקבלים מהצד השני את המבוקש - טועה. התפילה לא באה כדי להזכיר לקב"ה מה אנו רוצים וצריכים, את זה הוא יודע גם בלעדינו. התפילה באה לרומם אותנו ולתת לנו הזדמנות לעמוד לפני הקב"ה ולספוג את הרושם של העמידה לפני ה', ובזכות הרושם הזה שנחקק בלבנו ובדעתנו אנו מתקרבים אל ה' . אין זה אומר שהתפילה לא מסייעת לקבל את המבוקש, אבל קבלת המבוקש הוא תוצאה של התפילה שלנו, כלומר, של ההתחברות שלנו אל תכני התפילה והפנמת ערכי התפילה בחיינו. זו לא פעולה פשוטה והיא דורשת הרבה הכנה ולימוד. אבל היא עיקרה של תפילה שהיא עבודה שבלב. ודאי שהקב"ה איתך תמיד. וגם אם את מרגישה שהוא רחוק, הרי שביכולתך להתקרב, לא בשביל להשיג טובות הנאה, אלא כדי לחוש את קרבתו. אומנם מי שמחפש את קרבת ה' רק כאשר הוא צריך משהו, עזרה וכד' הוא לא באמת קרוב אל ה'. ומי שקרוב אל ה' באמת ורוצה בקרבתו ובאהבתו, לא מרגיש רחוק גם כאשר הוא לא מקבל את מה משביקש בתפילה.