אחי הקטן (23) חזר בתשובה ומאז הוא מנסה לתקן את עצמו: הוא מחזיר דברים לחברים שמהם לקח בעבר, מתנהג בכבוד אל חבריו וכן הלאה... הבעיה היא שבתוך המשפחה ובעיקר אלי - אחיו, לא רק שלא שינה הוא את התנהגותו, אלא הוא עוד עובר על כל הדברים בהם הוא מאמין: לוקח דברים ולא מחזיר (בין היתר מדובר גם בהלוואות כספים), מתנהג בחוסר כבוד, מתגרה וקורא במילות גנאי (בעיקר בערב שבת!), מסכסך, מלשין ובאופן כללי גורם לי לסלידה ממנו. איך אפשר לגרום לבחור להבין שאם עושים תיקון- קודם כל עושים זאת בבית וכי מצוות בין אדם לחברו מתכוונות גם למצוות בין אדם וקרובי משפחתו. אודה לכם מאוד אם בין היתר, תוכלו גם להוסיף כאן מקורות אליהם אוכל להפנות אותו כדי שיבין שבנוסף לכיבוד האל ושמירת מצוות, יש גם למלא אחר דברים של בין אדם לחברו?

שלום לך, צדקת בדבריך שתשובה אינה רק בדברים שבין אדם למקום אלא גם בדברים שבין אדם לחברו, ומי שחטא לחבירו, בין בלקיחת חפצים שאינם שלו, בין בכינוי שם ובין בפגיעה והעלבה, צריך לפייס את חברו. וחמורה עבירה שבין אדם לחבירו ומעבירה שבין אדם למקום, שבעבירה שבין אדם לחברו לא מתכפר לו עד שייפייס את חברו, ויש דעות שאם אין הוא מפייס את חברו אז גם על עבירות שבין אדם למקום לא נמחל לו. שאין הקב"ה מוחל וסולח אלא למי שמתקן את מידותיו ואינו פוגע באחרים. וז"ל המשנה במסכת יומא פרק ח: "... עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה חברו". וכאמור, יש הסוברים שאין יום הכיפורים מכפר כלל למי שלא שב על עבירות שבין אדם לחברו. ובגמרא מסכת ברכות (דף יז עמוד א) "מרגלא בפומיה דרבא: תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים; שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ובאמו וברבו ובמי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין". כל מטרתה של התשובה הי שהאדם לא יבעט בקרוביו ובמי שגדול ממנו. ובגמרא ביומא דף פו עמ' א מבואר שחילול ה' הוא במי שלומד תורה (וכן מי שרוצה ללכת בדרך התורה) אבל אינו מקפיד על כבוד הבריות וכך דורש שם האמורא הגדול אביי: "אביי אמר: כדתניא, +דברים ו+ ואהבת את ה' אלהיך - שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה - ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר +ישעיהו מט+ ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה - ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו! ועליו הכתוב אומר +יחזקאל לו+ באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו". אקווה שדי במקורות אלו, (המעט מהרבה שנמצא בדברי רבותינו) להסביר שאין תשובה שלמה ללא התנהגות נאותה בין אדם לחבירו וקל וחומר לחברו שהוא גם קרוב משפחתו. כל טוב,