אני מזדהה מאוד עם התפיסה של פרויד בהגדרת האני, כי שהייתי במצב דיכאוני הדבר היחיד שפעל בי זה יצר המין וההרס שפרויד מגדיר אותם במניעים הפנימיים של האדם. האם הסקת המסקנות שלי מחייבת? שמעתי שלפי היהדות התפיסה אחרת. אשמח לקבל תשובה מפורטת וענינית כי זו שאלה שממש יושבת עלי הרבה זמן. אם אפשר להאריך זה חשוב לי מאוד. ניתן לצרף מקורות מכל סוג.

התפיסה של היהדות היא, שהנפש של האדם היא חלק מהבריאה האלוקית. הקב"ה יצר עולם שבו יש אדם שביסודו הוא עם נפש טובה. המשמעות של הטוב הוא הרצון הבסיסי של האדם לעשות טוב. אולם כדי שיוכל האדם שהטוב יהיה חלק ממנו, הקב"ה נתן לאדם כוח ליצור את עצמו על ידי הבחירה החופשית שהוא נתן לו. האדם עשה עם הבחירה החופשית גם דברים שניתקו אותו מהטוב ומהמקורות שנותנים לו חיים. התאור בתורה הינו תאור מאד קצר של חטא האכילה מעץ הדעת טוב ורע. האכילה הזו היא היתה תחילת ההיפרדות של האדם מהאחדות הכובשת והטובה, שהיתה בונה נפשות בריאות שרק רוצות לפתח את החיים בלי כוחות הרס. מהרגע שהיתה ההיפרדות והנפילה של האדם הנפש של האדם נהייתה נפש מורכבת ומסובכת. נפש שיש בה גם התגלויות של נטיה להרס ולא רק לתיקון ובניה. גם אדם שנולד עתה יש לו כוח בחירה. יש אחריות גדולה על כל אדם לבחור בטוב ולא לבחור ברע. לבחור בחיים ולא לבחור במוות. אולם האדם עתה נולד למציאות לא מתוקנת. לידתו של האדם גורמת לכך שאדם נושא על כתפיו לא רק הסיבוכים של עצמו אלא מוטל עלינו כחלק מכלל האנושות לתקן את מה שהסתבך שלא באשמתנו. וכך כותב הרב קוק בספרו אורות הקודש: ריכוך הסיגים - הסיגים, שמתקבצים בנפש האדם פנימה, ומתפרצים בתור מדות רעות, ערמומיות, תאות שפלות, כעסים ומשטמות, הם גילויים מהסיגים הכלליים שבעולם. וכל ריכוך שהסיגים מתרככים בלב האדם ובעומק נשמתו, על ידי הטבת המדות, וביותר על ידי אור תורה והעלאת תפלה, הגבה למעלה באור הקודש, מתרככים הסיגים הכלליים, והדינים מתמתקים. בפיסקה מבואר, שהמידות הרעות שיש באדם אינם נובעות רק מכך שהתפתחו באופן אישי על ידי האדם, על ידי כוח הבחירה השלילי שבתוכו. ודאי שגם כוח הבחירה יכול לפתח מידות רעות אולם יש כוח ראשוני יותר שהאדם מרגיש שיש בתוכו פנימה נטייה למידות מגונות. אדם באופן בסיסי רוצה לעשות טוב, ובכל אופן הוא מרגיש שיש בתוכו פנימה משהו שמושך אותו לגילוי מידות שליליות. מבאר הרב שזה נובע מהסיגים ומכוחות שמונעים מן האדם להיות טוב להתחבר ולהתקדש. האדם ביסודו נברא ישר. אולם הקב"ה שם אותו בגן עדן שיש שם גם נחש. הצורך בנחש הוא בכדי להפוך את העולם מעולם של תענוג לעולם של עבודה. מציאות הנחש מחייבת את האדם לעבוד ולהתמודד אל מול הנחש. הגאולה של העולם היא בניתוק הקשר עם הנחש. בהעמדתו של הנחש רחוק מן האדם. אולם מציאות העולם הזה מביאה את האדם ליצור מגע עם הנחש מגע שהינו הרסני.