ראובן ביקש לבצע עבודת גיזום עצים ולצורך כך ביקש מס' הצעות מחיר. בפועל קיבל הצעה לא רשמית מלוי ע"ס 22.5 אש"ח, והצעה נוספת של שמעון ע"ס 25.5 אש"ח לערך. ראובן העדיף את שמעון על פני לוי ולכן נפגש עימו לצורך מו"מ. ראובן הזמין שת שמעון לפגישה ושאל אותו איך הגיע לסכום כ"כ גבוה. שמעון בתגובה הסביר לו שע"מ לבצע את המלאכה יש צורך במנוף, פועל מוכשר, 2 עוזרים וכו' שעלותם עומדת על 6000 ₪ ליום ומדובר לכל הפחות ב4-5 ימי עבודה. ראובן השתכנע נסע למשרד וביצע באותו יום את הזמנת העבודה אשר לא נזכר בה דבר וחצי דבר מהפירוט דלעיל. למחרת ראה ראובן את לוי עובד בעבודה והתברר לו ששמעון שכר את לוי לבצע את העבודה. לוי ביצע את העבודה תוך 3 ימים ללא כל סיוע של עוזרים ללא מנוף וכו'. טענות הצדדים בקיצור: ראובן טוען: 1. העבודה ארכה רק 3 ימים ולא 4-5 כפי שדובר. 2. חוזה התשלום היה בנוי על הסיכום בע"פ בו היה תמחור מפורט לכל פרט. כיון שלוי עבד לבדו הרי שנאמר שהעובד המוכשר עולה 1500 ₪ ליום עבודה. (מובן שיש להוסיף עמלה לשמעון הקבלן) 3. אילו היה ראובן יודע שהעבודה כ"כ פשוטה ומצריכה רק פועל אחד לא היה כלל מזמין עבודה זו במחיר זה, ויתכן שאף היה מוצא פועלים בכוחות עצמו. שמעון טוען: 1. כל הפירוט היה כדאי להניח את הדעת אך לא הייתה בו כל התחייבות. 2. חוזה העבודה נחתם על "קבלנות" ללא קשר לשאלה איך העבודה תתבצע. 3. שמעון אכן העריך שהעבודה לא תיקח יותר מ3 ימים אך לא רצה לקחת סיכון על עצמו. 4. שאר הצעות המחיר לא היו רחוקות מהמחיר שאותו הציע וא"כ אין כאן רמאות. 5. שמעון שאל לאחר מכן אם זה שלקח את לוי למרות שידע שראובן לא מעוניין בו מהווה מקח טעות. השאלות ההלכתיות: 1. האם זה שבסוף עבד לוי מהווה מקח טעות? 2. גם במצב שבו לא היה כלל ויכוח האם המחיר גבוהה מדיי ומהווה אונאה? 3. האם נכון לומר שאכן ראובן בהזמנת העבודה הזמין מנוף לחוד, עוזרים לחוד .... וצריך לשלם לכל דבר בנפרד? 4. האם ניתן לומר שהסכם ללא תנאים בנוי על דברים בע"פ שקדמו לו? והאם טענתו של ראובן שלא היה מזמין את העבודה לו היה יודע את הפרטים נכונה? 5. באם נאמר שהמקח בטל האם ראובן צריך לשלם משהו למישהו וכמה.

1. בפתח בשאלה שהעלה שמעון, לענ"ד לא נראה שעובדה זו מהווה מקח טעות שכן יתכן מאוד (וכך היה נשמע מהצדדים) שעיקר הסיבה שבחר ראובן בשמעון דווקא הייתה כיון שהוא אחראי יותר, ואם היו לראובן בעיות עם העבודה הוא סמך על שמעון שיחליף עובד ויהיה אחראי לטפל בבעיה, וא"כ לא דומה לשכור את לוי כקבלן או שהוא כקבלן משנה. מה עוד שראובן לא מתלונן על טיב העבודה. 2.לגבי אונאה: נחלקו ראשונים האם בכלל יש אונאה בקבלן, ואף שפסק המחבר שיש אונאה הרי שאין אונאה בקרקעות , ואומנם ניתן לדון כאן האם כל "העומד להגזז כגזוז דמי", אך נראה שניתן לדחות שאלה זו משני טעמים: א. בשיחה שערכנו עם קבלן גיזום ותיק עולה שגיזום זו עבודה שדורשת ידע ולימודים מתאימים, וניתן להזיק לעץ או לסביבה ועוד מגיזום לא נכון, ולכן יכול מאוד להיות שיש מחירים שונים לפי מומחיות הגוזם וא"כ אין כאן אונאה. ב. גם הצעות המחיר האחרות לא היו רחוקות ממחיר זה וא"כ נראה שאין כאן שיעור אונאה. כאן המקום לציין שגם העובדה ששמעון אמר שייקח לו ארבעה חמישה ימים גם היא אינה אונאה שכן יתכן שלא רצה לקחת סיכון על עצמו אם העבודה תיקח יותר והוא דבר מקובל בשוק היום בעבודה קבלנית. 3. נראה שדינה של טענה זו של ראובן להדחות על הסף כיון שאילו באמת היה צורך בכל האמצעים שאמר שמעון, אך בפועל שמעון היה מבצע את העבודה "ע"י אמירת שם" (כלומר בנס משמיים) לא מצאנו שצריך להוריד על כך מכספו אם יש לו יכולות יחודייות שכאלה. ולכן לא נראה כלל לומר שראובן רצה לשלם על כל פריט בנפרד. 4. נראה שזו השאלה המהותית והקשה ביותר. אכן מצאנו שתנאים שדוברו לפני החוזה הם חלק מההסכם אך זאת רק בתנאי שהיה זה באותו מעמד מה שלא היה כאן . אומנם בשו"ע בס' רז בדיני מקח טעות מצאנו שתנאים מפורשים שהם חלק מהחוזה ולא קוימו מהווים מקח טעות, והוסיף הרמ"א שכל מקום שיש אומדנא דמוכח שבעל המקח לא היה קונה ללא תנאי זה הרי זה מקח טעות. וצריך לדעת שבד"כ קשה להוציא על פי אומדנא, וגם מצאנו באחרונים שכאשר יכל ראובן לבדוק אצל אחרים האם המחיר והדרישות הגיוניים ולא עשה זאת לעיתים האחריות מוטלת עליו (פת"ש שם) אך כאן כיון שדיברו על זה קודם נראה לי שזו אכן אומדנא משמעותית שראובן לא היה מזמין את העבודה במחיר זה אילו היה יודע שדי בפועל אחד מומחה ככל שיהיה לשלושה ימים. ועוד נראה שאין די בכך וצריך להוסיף, כיון שראובן מוחזק בממון נראה שלא ניתן להוציא מידו את הממון בזמן שטוען למקח טעות מדין המוציא מחברו עליו הראיה. 5. דין זה מפורש בשו"ע חו"מ בסי' שעה' ש"היורד לשדה חברו ברשות" ידו על העליונה ומשלמים לו את ההוצאות שהוציא או השבח שהשביח הגבוה מבניהם ושמין כמה אדם מוכן לשלם על עבודה זו, ולכן במקרה שלנו ודאי חייב ראובן לשלם לשמעון מה שנהנה. הנאה זו לא נמדדת בכך שראובן יאמר כמה חסך לעצמו אילו היה עושה זאת לבד במיוחד כאן שאינו מעל מקצוע בתחום זה, אלא צריך לבדוק כמה אדם מן השורה היה לוקח ע"מ לבצע עבודה זו כאשר הוא יודע בדיוק מהי העבודה ומה נדרש לה. לסיכום: לדעתנו במצב הנתון, לא ניתן להוציא ממון מראובן הטוען למקח טעות. ומאידך ודאי שיש לשמעון דין יורד ברשות וצריך לשלם לו כמה שהשביח. ואנו ממליצים שהצדדים עצמם יפשרו בניהם בכמה ראויה עבודה זו להעשות בצורה אחראית ואת זה ישלם ראובן לשמעון. והאמת והשלום אהבו, וה' יאיר עיננו בתורתו. ואשריכם שאתם פונים לדבר ה' בעת כזו, ומכח כך תתברכו בכל מעשה ידכם. ויה"ר שלא תצא תקלה מתחת ידינו. הרב ישראל גנץ. לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה של פשרה וקיבלו עליהם את חוות דעת הרב, השאלה האחרונה שנותרה היא בדין "יורד ברשות" האם שמין הוצאות כקבלן או כפועל. משמעות הדבר במקרה שלנו ברורה ביותר, שכן מזמין העבודה רוצה לשלם בדיוק כפי שהיה משלם לפועל (1500 ₪ ליום * 3 ימים)+ עלויות "חומרים" (דהיינו מנוף טלפון). ואילו הקבלן מבקש כדין קבלן שהיה מקבל עבודה והיה דורש סכום גבוהה יותר מתוך ידיעה מוצדקת שהסיכון עליו. בנידון דידן לאחר עיון בסוגיה נראה שהדין עם הקבלן שכן מזמין העבודה במצבו ולאור חוסר בקיאותו בנושא לא חיפש פועלים שיעשו את העבודה והוא תדאג להם למנוף וכו', אלא חיפש קבלן שייקח עליו את האחריות הכוללת וכך סביר להניח שהייתה נוהגת כל חברה גדולה. לאור הכרעה זו, ולאחר ששוחחתי ארוכות גם עם הקבלן המבצע וגם עם הקבלן עליו הצביע המזמין כזול יותר ועם קבלן גיזום נוסף, ולאחר התייעצות עם הרה"ג הרב אברהם יצחק הלוי כלאב שליט"א (אב"ד שנים רבות בירושלים) לדעתי כדאי מאוד שהצדדים יסכימו בניהם על פשרה הקרובה לדין והוא שהמזמין ישלם לקבלן סך של 16 אש"ח. (וכן גם דעת הר' כלאב שליט"א) ההיגיון מאחורי סכום זה הוא שנמצא שהמחיר המקובל אותו לוקח קבלן הוא בקירוב 3000 ₪ ליום עבודה עם טרקטור/עפרוני ללא פועלים (כולל הקבלן אליו הפנה המזמין שמבקש 2500 ₪ +מע"מ), ולדעתי קבלן שפוי לא היה מחשב כאן לעצמו פחות מ5 ימי עבודה ולו רק בשל העובדה שח"ו היה מפיל גזם על חוט חשמל ופוגע בו או כל תרחיש שהיה מעכב אותו והיה עליו לספוג יום נוסף של עבודה ומנוף (עפרוני). בנוסף בנה לעצמו המזמין רשת ביטחון בדמותו של הקבלן ביודעו שאם תהיה תקלה כלשהי בעבודה יוכלו לבוא אליו בטענות ע"מ שהוא יתמודד עם הקבלן המבצע והוא מבין בגיזום. לאור הנ"ל אני אני מציע מקרב לב לצדדים להסכים ביניהם על סכום זה 16 אש"ח (16,000 ש"ח) ולשלם אותו בשמחה ולקבל אותו בשמחה מתוך מחשבה שזהו רצון ה', ואם כך תעשו תראו בעז"ה ברכה בעמלכם. הערה: מחובתי לציין שלפני כתיבת תשובה זו התייעצתי עם מס' דיינים בהווה שהאירו את עיניי. בברכה, הרב ישראל גנץ נספח: מה יכלו הצדדים לעשות ע"פ דין תורה ע"מ לשמור על עצמם ממקרה זה: ראובן ראוי היה שיכניס לסיכום הדברים כל דבר שחושב שהוא רלוונטי למחיר או לעסקה. כמו כן, במקרה שיכול ראוי שיברר עם אחרים בדיוק מה צריך. שמעון ראוי שהיה אומר שזה המחיר "ויתכן ויצטרכו ... " כן ראוי להדגיש בחוזה שזו קבלנות טהורה ללא תנאי איך יעשה זאת.